Mokona Modoki
פאנפיק מעריצים (פורנו) של וואן פיס. זורו מתעורר באמצע הלילה ורואה שגם סאנג'י ער ודבר מוביל לדבר. לגמרי לא-לילדים. (למוקונה אין זכויות על וואן פיס, הוא אפילו לא דמות משם. סתם חולה על זורו וסאנג'י)

מוקונה מגיש: וואן פיס, פיק זוסאן

Mokona Modoki 28/01/2021 304 צפיות אין תגובות
פאנפיק מעריצים (פורנו) של וואן פיס. זורו מתעורר באמצע הלילה ורואה שגם סאנג'י ער ודבר מוביל לדבר. לגמרי לא-לילדים. (למוקונה אין זכויות על וואן פיס, הוא אפילו לא דמות משם. סתם חולה על זורו וסאנג'י)

מוקונה קיבל תלונות על הקרוסאובר הקודם – שהוא היה יותר צובאסה ממה שהוא היה וואן פיס. (מוקונה מתנצל, הוא פשוט דמות מתוך צובאסה והכל…), אז כדי לכפר על כך, מוקונה כתב בשבילכן פיק סמאט רק של זורו וסאנג’י! להנאתכן! (ויש בו גם טוויסט!)
ישמח לשמוע את דעתכן!!
(אזהרת מוקונה: זה פורנו, זה יאויי, הקריאה על אחריות הקורא)

מוקונה מגיש: פיק זוסאן

זורו קם להשתין באמצע הלילה כשהוא שמע רעשים מוזרים. יכול להיות שהטבח כבר ער והוא מבשל לכולם ארוחת בוקר ענקית?? הוא עושה את זה לפעמים, כשיש לו מצב רוח טוב. אבל אולי זאת חשיבה יותר מדי אופטימית…

„הו! כן! נאמי סאן! רובין צ’וואן! יש מספיק Love Cook לשתיכן! אני כולי שלכן, בנות! לא צריך לריב עלי…“

כנראה שלא, כנראה שהטבח שוב נשען על הסיפון ועושה ביד כשהוא מפנטז על הבנות של הספינה… זורו עמד לחזור לישון (הפעילות האהובה עליו) כשפתאום הוא הרגיש שהוא רוצה להפתיע אותו. זאת יכולה להיות דרך ממש כיפית להתעלל בו. בדרך כלל הוא היה מרחם עליו ועוזב אותו לנפשו, אבל באותו היום הוא היה במצב רוח די מרושע… מגיע לטבח הזה שיביכו אותו למוות! הוא התקרב לצד השני של הסיפון עם חיוך חורש מזימות.

„הו, נאמי סאן, אני אוהב אותך כל כך שאני… אהההההההה! הפרצוף של זורו! לאאאאאאאאאא!“ סאנג’י קפץ בהפתעה ואימה ואז הסתכל עליו בעצבים כשהוא מסמיק נורא “היי, זורו.“ הוא אמר במרירות. „טוב, נו, כבר אין טעם לתרץ.“ הוא משך בכתפיו “אני עושה ביד ומדמיין את שתי היפיפיות של הספינה, שלא רוצות לתת לי, כי אני מתוסכל מינית.“ הוא התחיל בתהליך של לסגור את מכנסיו “לא עגנו בשום נמל כבר הרבה מאוד זמן ואני משתגע. אתה בטח יכול להבין את זה. גם אתה בן אדם בסך הכל, אפילו שאתה בקטע של בנים.“

ליבו של זורו החסיר פעימה. איך הטבח ידע את זה? כנראה שה-Love Cook באמת מאוד מנוסה באהבה שהוא יכול להסתכל על אנשים ולזהות עליהם דברים כאלה.

“היי, טבח…” אמר זורו ושם יד על כתפו “אני מבין את זה. זה… זה עניין חשוב.” סאנג’י הסתכל עליו בחשדנות מנסה לחשוב אם הוא בעצם מנסה לרדת עליו “אני מתכוון…” אמר זורו “אנחנו כל הזמן צריכים לחשוב על זה שלא יאזלו לנו אוכל, מי שתיה, לימונים וכל זה בזמן שאנחנו מפליגים הרבה זמן. וזה אותו הדבר.”

סאנג’י נאנח בהקלה. רק עצם העניין שמישהו מבין אותו גרם לו להרגיש טוב יותר. “מה אנחנו יכולים לעשות?” הוא שאל אותו “הבנות בצוות ממש לא רוצות לתת לנו.” לבבות הופיעו בעיניו “והייתי יכול להראות להן כמה שאני אוהב אותן!! אבל זה לא מעניין אותן בכלל. אולי הן אפילו הולכות אחת עם השניה רק כדי לעצבן אותי!! זה עושה להן את זה כמה שאני מתוסכל…” הוא נשען על מעקה הסיפון בייאוש “איזה סבל קיומי שזה לראות אותן ככה מולי כל הזמן…”

זורו גילגל את עיניו. אם הטבח הזה רק היה יודע איזה סבל קיומי זה בשביל זורו לראות אותו כל הזמן… אפילו עכשיו כשהוא הסתכל על כתפיו הצרות והשיער שלו כשהוא נשען על הסיפון.

“אני לא יודע מה אני יכול לעשות!!” סאנג’י דפק את ראשו במעקה בצחוק. לא באמת מכאיב לעצמו, רק מביע תסכול.

“אז לפחות שלא תהיה לבד כשאתה מתוסכל.” אמר זורו “שנינו יכולים לעשות ביד לתוך הים ולהיות מתוסכלים ביחד.”

“מה? על מה אתה מדב… בחיי! אתה באמת עומד לעשות את זה… אתה אשכרה הולך ל… וואו! אתה ענקי זורו! אני רשמית שונא אותך עכשיו! בטח רצחת את כל הגברים שהיית איתם, מסכנים…”

“אז…” זורו לא ידע בדיוק מה להגיד “אתה כאילו… שוכב במיטה ממש נוחה ומחבק את שתי הבנות של הצוות משני הצדדים?” סאנג’י גילגל את עיניו “הגוף שלהן נצמד אליך, העור שלהן נעים, והן מוכנות לעשות כל מה שתרצה ו…”

“אתה ממש גרוע בזה!” אמר סאנג’י בתקיפות. אבל לא צעק, כדי לא להעיר אף אחד.

“אז בוא נראה אותך אם אתה יותר טוב בזה…” חייך זורו.

“אנחנו מפליגים בים כשפתאום אנחנו רואים סירה קטנה עם שני ניצולים מספינה שטבעה. שני חיילים של חייל הים, אבל לא קשוחים כאלה. הם נראים יותר עדינים ונשיים, למרות שהם עברו אימונים של הצי. הם חצי מורעבים ומיובשים, אבל עדיין רוצים לעשות את תפקידם והם צועקים עלינו שאנחנו, הפיראטים האכזריים, עצורים בשם החוק. הם יודעים שאין להם סיכוי, וחושבים שהלך עליהם, אבל הם מנסים להיות אמיצים. זה כל כך מצחיק! אז אתה נותן להם את אחד מחיוכי-הזורו שלך וקופץ לסירה שלהם, אבל לא פוגע בהם, אפילו לא מכאיב להם. אחרי כמה זמן, שניהם קשורים גב אל גב בבטן האוניה, כשאתה נכנס…”

“זה הרבה יותר מדי ארוך!”

“אני אוהב עלילה!” אמר סאנג’י “וחוץ מזה עצרת אותי בדיוק כשהגעתי לחלק המעניין!”

מה זורו יכול להגיד לו? שאם זה לא הוא זה לא מעניין אותו? הוא באמת יכול להגיד לו את זה?

סאנג’י חייך חיוך ערמומי “אתה נכנס למטבח, לראות מה אני זומם להכין שם, כשפתאום אתה רואה שאני עומד ומבשל שם רק עם סינר וכובע טבחים…”

“אל תספר על עצמך!” התעצבן זורו. לרגע אפילו חושש שסאנג’י יכול לקרוא את המחשבות שלו. הוא באמת דמיין את זה לנגד עיניו, איך הוא נכנס למטבח ורואה את הגיזרה המושלמת של הטבח הבלונדיני הזה…

סאנג’י הרים גבה מסולסלת כשהוא קלט שזורו התחיל לזוז יותר מהר.

“אז אני מבין שאתה לא אוהב דיבורים…” הוא חייך מאוזן לאוזן בצורה ששגעה את זורו ולפני שהוא הבין מה קורה סאנג’י נעמד על הברכיים מולו.

“וואו! מה אתה עו… וואו!” זורו עצם את עיניו ועשה הכל כדי לא להתחיל לצרוח כשסאנג’י ירד לו ביד אומן. “איך יכול להיות שאתה כל כך טוב בזה?!” לא יכול להיות שהבחור רק בקטע של בנות. הוא ידע טוב מאוד מה הוא עושה. זורו יכל עכשיו לספק את עצמו עם האיש שהוא הכי חושק בו על פני הים, אבל הוא היה חייב לקבל הסבר. הוא התרחק מסאנג’י שהביט בו במבט שואל.

“איך אתה כל כך טוב בזה?!” הוא דרש לדעת, מנסה להסדיר את נשימתו כשסאנג’י ניגב את פיו בשרוולו כשהוא עדיין מסתכל על זורו בעיניו החדות “אתה פשוט מדהים, אין דברים כאלה!”

“טוב, נו…” סאנג’י משך בכתפיו “איך להסביר… אני מת על בנות והכל, אתה יודע. אני אוהב את כולן (לפחות את כל היפות) אבל כשמדובר במין אוראלי הן לא באמת יכולות להשתוות לגבר, לא משנה כמה נסיון יש להן. אז אני פשוט משתמש בגברים בשביל זה. ואתה יודע… זה לא יפה בלי להחזיר להם, אז הייתי צריך להתמקצע בעניין, אם אתה מבין אותי…”

“אתה… היית עם בנים?!”

“למה זה כל כך מפתיע אותך?!”

“אתה שואל למה זה מפתיע אותי?! אולי בגלל איך שאתה מתנהג עם כל בחורה שאתה רואה? ועכשיו אתה אומר לי שהיית גם עם בנים?! אז עכשיו תתחיל להתלהב פשוט מכל יצור שאי פעם נפגוש?!”

“מה אתה עושה מזה עניין? יש דברים שבנים יותר טובים בהם” סאנג’י נשמע עצבני. “תעיר עכשיו את שתי הבנות, ונעשה תחרות, אני בטוח שהן לא יתקרבו בכלל לרמה שלי! אני מוכן לשים על זה כסף!”

זורו צחק לרגע מהבדיחה שלו. שיט. אם הוא גם מסוגל להצחיק אותו הלב שלו כבר אבוד. למה זה חייב להיות הטבח הזה? כל מה שהוא יוכל להשיג ממנו זה שהוא ימצוץ לו לפעמים ואז הוא יחזור לרדוף אחרי בחורות… העולם אכזר…

“אני מניח שלא משנה איך מי שמבצע את זה נראה… אז באמת למה שיהיה איכפת לך אם זה בן…” אמר זורו מהורהר.

“תחשוב מה קורה כשמפליגים הרבה זמן בים בלי אף בת בסביבה…” אמר סאנג’י באימה.

“אני מניח שאולי זה מה שדחף אותי לצד השני. פשוט לא יצא לי הרבה להיות בחברת בנות…” אמר זורו. “ועשית עוד דברים עם בחורים?” בלי לשים לב הוא התחיל ללטף לסאנג’י את השיער, ופתאום קלט מה הוא עושה והפסיק.

“אם הם כאלה עדינים ונשיים ודומים לבנות, אז אני מזיין אותם לפעמים וכזה מנסה לדמיין שזאת בת. אתה יודע, אם אנחנו מגיעים לנמל ואני לא מצליח להשיג שם בחורות. בחורים לא בעיה להשיג, אין לך מושג… או שיש לך בעצם, אתה הומו והכל…”

זורו הסמיק. סאנג’י הרבה יותר מנוסה ממנו אפילו עם בנים. כל הנסיון של זורו היה עם ג’וני, כשהם היו מכאיבים אחד לשני שלא לצורך בזמן התקופה שלו בתור צייד ראשים.

זורו הוריד את מכנסיו ובעט בהם רחוק. הוא התיישב על הברכיים מול סאנג’י, תפס את הפרצוף שלו ונישק אותו. סאנג’י לא התנגד. הוא שיתף פעולה. זה היה מדהים. הוא היה מדהים. הוא באמת Love Cook. מעניין אם הוא שם לב שזאת הנשיקה הראשונה של זורו.

“אבל אף אחד אף פעם לא זיין אותי…” המשיך סאנג’י כשהוא כבר מודע לכמה שהוא משגע את זורו “אתה מחזיק עכשיו בתול בלונדיני וגבוה בידיים שלך…” הוא חייך בעיניים עצומות.

“למה אתה עושה לי את זה?!” זורו נשמע עצבני.

סאנג’י נישק אותו שוב ביוזמתו.

“תגיד… אתה מנסה לשגע אותי? שאני אבין מה אתה מרגיש כשהבנות משגעות אותך?”

“אני אוהב בנות, אבל הן אכזריות.” אמר סאנג’י “הן בטח נהנות מכמה שאני רוצה אותן, והן לעולם לא יתנו לי… אבל אני Love Cook אני כאן כדי לשרת את הצוות באוכל ובאהבה.” הוא חיבק את צווארו של זורו והשעין את ראשו על כתפו.

“אבל אם אתה לא תהנה מזה גם…” התחיל זורו.

“מה, כאילו באמת אכפת לך?” שאל סאנג’י מסוקרן. “בנות באמת הרבה יותר אכזריות… הייתי בטוח שלבן ממש לא יהיה איכפת מה אני מרגיש מהשניה שאני אביע הסכמה. יכול להיות ש…” הוא הסתכל לזורו בעיניים “אכפת לך ממני?” הוא עצם את עיניו בחיוך מעצבן מאוד.

זורו כבר לא יכל לסבול את זה יותר. אם הם לא יעשו משהו בקרוב הוא ישתגע.

“תעשה את זה אתה.” אמר זורו “אני לא רוצה להכאיב לך, אבל אני רגיל.”

“באמת?! מה הקטע שלך?” סאנג’י התעצבן “אתה סייף קשוח, למה אתה כל כך מתחשב?!”

“כי זה אתה.” אמר זורו בפשטות. סאנג’י הסמיק הרבה יותר. “זה עד כדי כך גרוע?” הוא שאל את זורו “זה לא רק בגלל שאין לך מבחר?” זורו ענה על זה בנשיקה ענקית שסאנג’י נמס לתוכה.

“אני רוצה אותך.” הוא אמר לו בקול צרוד. סאנג’י התחיל לנשק אותו בצוואר, משגע אותו אפילו יותר.

“כדאי לך מאוד לא לסיים את מה שאתה מתחיל.” הזהיר זורו.

“כמה מניאק אתה חושב שאני?”

“אני חושב שאתה חתיכת חרא טיפש ואנוכי, ושלא פגשתי מישהו יותר מעצבן ממך!!”

“אבל אתה מת להיכנס למטבח ולראות אותי רק עם סינר לגופי…”

“בשביל מה צריך את הסינר?”

“בשביל שכזה תתקרב מאחורי ותחתוך את הקשר שלו עם החרב שלך ואז תגיד: טבח מעצבן,” הוא חיקה את קולו של זורו “אם לא תרד על הברכיים ותמצוץ לי כאן ועכשיו אני לא אשתמש בשום סיכוך ו…”

“אל תעשה אותי כזה מניאק בסיפורים שלך!”

“אז אתה לא רק מבקר מזון, אתה גם מבקר ספרותי?”

“אתה רוצה לדבר או לעשות את זה?!”

“צודק, צודק…” סאנג’י צחק פתאום. “אז אתה באמת תרשה לי?”

“כן. נו, אתה ראשון, אז זוז כבר!”

“ראשון, הא? יש לך תוכניות לעתיד?”

“אין לך מושג כמה! ואף אחת מהן לא כוללת סינר! אז תתחיל כבר לפני שיגיע הבוקר וכולם יתעוררו!”

“בסדר, בסדר, שמעתי אותך…” אמר סאנג’י.

זורו הסתובב והחזיק במעקה הסיפון.

“אני מקווה שאף אחד לא יתעורר…” אמר סאנג’י חושש.

“או שהם יברחו או שהם יבקשו להצטרף.” אמר זורו “ובשני המקרים אני אזרוק אותם למים.”

“הו, אתה כזה קשוח ושרירי כשאתה מדבר על לרצוח את החברים הכי טובים שלך!”

“זוז כבר!”

“כן, המפקד של חייל הים!”

“בלי משחקי תפקידים!”

“בסדר, בסדר…” סאנג’י נשמע חושש “אבל איתך אין סיכוי לדמיין שזאת בחורה…”

“אתה יכול לדמיין שאני זורו.”

סאנג’י החזיק במתניו ועזב מייד. אפילו שם את ידיו הרועדות בכיסי המקטורן שהוא עדיין לבש. “אני לא חושב שזה יעבוד.” אמר סאנג’י. “אתה יותר מדי זורו בשביל שאני אוכל לדמיין שאתה מישהו אחר. בטח שלא מישהי אחרת…”

“הבנתי אותך.” אמר זורו ונעמד על הברכיים הפעם מול סאנג’י. “אז נצטרך לעשות דברים ככה שתוכל לדמיין שאני מי שאתה רוצה.” הוא משך לסאנג’י את מכנסיו ואת תחתוניו למטה ביחד והתנפל עליו לפני שהוא שם לב מה קורה שם.

סאנג’י דווקא לא נתן שום רושם שהוא מדמיין שזה מישהו אחר כשהוא צעק את השם של זורו שוב ושוב. בהתחלה הוא ניסה שלא לצעוק, אבל זה לא כל כך הצליח לו. זורו קיווה שהאחרים ישנים חזק, כי אחרת הוא באמת יאלץ להשליך אותם לים. סאנג’י התחיל לזוז בהתלהבות כשהוא מחזיק את ראשו של זורו וצועק את שמו. כשהוא התחיל לזוז יותר ויותר מהר זורו הפסיק פתאום וסאנג’י הסתכל עליו כאילו הוא רוצה להרוג אותו.

“אתה לא מדמיין שאני אף אחד אחר.”

“אני מדמיין שאתה זורו.”

זורו חייך חיוך קרבי “עוד אין לך מושג מה זה זורו…” הוא הרים את כל הבגדים שלהם וזרק אותם לידיו של סאנג’י, ואז הרים אותו ונכנס איתו למטבח. הוא נהנה לראות איך סאנג’י מסמיק בפראות וכמה שהוא נראה חושש, אבל הוא לא הביע שום סימן התנגדות.

“רוצה לאבד את הבתולין האחוריים שלך על השולחן, או כנגד הקיר?” שאל זורו בחיוך זדוני.

“אני דואג שאנחנו עלולים לשבור את השולחן או את הקיר. אז תתקע אותי על הריצפה שם בפינה, אני חושב שהעץ הכי חזק שם…”

“מה שתרצה Love Cook”. אמר זורו. “עכשיו תישען שם ותן לי לקרוע אותך!”

“בשמחה! אני רוצה לראות מה אתה מסוגל לעשות עם החרב הרביעית…”

“טמבל!” אמר זורו. “במה להשתמש?”

סאנג’י ניגש למטבח והסתכל על כל מני שמני בישול, בזמן שזורו העיף גם את חולצותיהם לצד השני של החדר, קודם את שלו, ואחר כך הוריד לסאנג’י את כל מה שהוא לבש כשהוא מנשק את צאוורו. סאנג’י בינתיים התלבט כמה זמן ובסוף בחר בבקבוק שמן אחד. “אני חושב שעם זה אנחנו הכי פחות נרצח אותי.”

“אתה לא סומך עלי שאני לא אכאיב לך?” שאל זורו בזמן שהוא עיסה את כתפיו.

“אני לא יכול לחכות שתאכיב לי כבר!”

“תשובה לעניין.”

זורו שוב הרים את סאנג’י והשעין אותו (הטיח אותו) על הקיר הפינתי ונשען מעליו כשרגליו של סאנג’י נכרכו סביבו. העיניים שלהם נפגשו והיה בלתי אפשרי לא להתנשק באותו הרגע. במהלך ההתנשקות בלהט זורו איכשהו פלש לתוך סאנג’י שהפסיק להתנשק איתו, והשעין את הראש אחורה בצעקה כשהשיער היפה שלו נתלה מאחוריו.

זורו כבר לא יכל לרסן את עצמו יותר. הפעם הראשונה עלולה להיות כואבת, וקיימת הסכנה שסאנג’י לא ירצה בגלל זה פעם שניה. התפקיד של זורו הוא לדאוג לכך שזה יהיה מספיק אדיר שלא יהיה לו אכפת מהכאב. הוא התחיל לטחון לסאנג’י את הצורה. סאנג’י הרגיש פשוט מדהים לזורו. הוא היה צר באופן מטורף וזה שיגע לו את השכל. סאנג’י בחור חזק והוא שרד הרבה פציעות מקרבות, זורו ידע שהוא מסוגל להתמודד עם כאבים, אבל הוא בכל זאת לא רצה להכאיב לו. לפחות הוא רצה לגרום לו יותר הנאה מכאב. סאנג’י פרץ פתאום בצרחה מטורפת. כנראה שזורו הגיע למקום הנכון. הוא הגביר את הקצב, סאנג’י נראה כאילו הוא משתגע מזה, וזורו השתגע לא פחות. הוא הגביר קצב כשהוא קלט שסאנג’י כבר בכלל לא סובל מכאבים ורק נהנה מהעניין. סאנג’י שם את רגליו על כתפיו של זורו, מגלה גמישות מרשימה במיוחד, וגורם לזורו להצליח לחדור אליו אפילו יותר עמוק. המוח של זורו טבע באופריה וכל זכר לשליטה עצמית במעשיו נגזל ממנו.
סאנג’י חזר על המילה שהוא אוהב לצעוק – זורו. הרבה הרבה פעמים. כל צרחה כזאת משגעת את זורו וגורמת לו לטחון לו את הצורה עוד יותר. הוא לא האמין שזה באמת קורה. יכול להיות שהוא חולם? איך זה הגיוני שהטבח הזה יהיה גם בקטע של בנים? לא משנה, זה קורה, זה הכי אדיר שאפשר, וזורו צריך להפיק מזה את המירב.

“זורו! זורו!!”

אני יודע שאני זורו, טבח מעצבן.

“זורו!!!”

שמעתי אותך כבר קודם.

“זורו, אני עומד ל…”

כן, גם אני טמבל…

השניים פרצו בצרחות אימים כך שהיה נס שהצוות לא התעורר מזה.

הם התחבקו חזק וניסו לחזור לנשום כמו שצריך. סאנג’י עדיין חוזר על המילה זורו, הפעם בשקט, גורם ללב של זורו לזנק לתקרה וחזרה בכל פעם. גם הלב של סאנג’י דפק כמו משוגע וזורו הצמיד אותו אליו מנסה להרגיע אותו.

הם נשכבו על ריצפת המטבח זה בזרועות זה. סאנג’י הסתכל על זורו, השיער שלו זז מהפרצוף וזורו שאל את עצמו אם זאת הפעם הראשונה שהוא רואה את שתי עיניו.

סאנג’י התהפך על צידו השני וחיפש משהו בערימת הבגדים שלהם שנזרקה על ידם.

הוא נשכב על הגב והדליק סיגריה, נושף את העשן כמה שיותר גבוה כדי שהוא לא יעוף לפרצופו של זורו.

“לקח לי הרבה זמן…” אמר סאנג’י והביט לתקרה.

“כדאי מאוד שתמסור לבנות בצוות שאתה שלי עכשיו!” אמר זורו בחיוך זורואי טיפוסי. הוא שכב על גבו, משעין את ראשו על שתי ידיו.

“הן מאוד יתאכזבו.” אמר סאנג’י והמשיך לעשן.

“להיפך, הן רק ישמחו להיפטר מזה שאתה כל הזמן מתחיל איתן.” אמר זורו, הוא הצמיד את סאנג’י אליו כשהוא מחבק את כתפיו ביד אחת.

“הן לא יתאכזבו בגללי.” סאנג’י חייך בערמומיות עם הסיגריה בפיו “שתי הבנות בצוות מעוניינות בך.”

“מה?!” התפלץ זורו.

“בנות נמשכות לגברים אדישים שמשחקים אותה קשים להשגה ולא מראים בהן עניין ולו מזערי.” הסביר סאנג’י. “ה-קשה להשגה- הזה לא נכשל אף פעם. בהתחלה לא יכולתי לעבוד על ספינת המסעדה הזאת מרוב איך שהבנות האלה נמרחו עלי כל הזמן.”

זורו הסתכל עליו בשוק של החיים שלו.

“לקח לי הרבה זמן עד שקלטתי. יש רק דרך אחת שבה הבנות לא ירצו אפילו להתקרב לבלונדיני מהמם כמוני. אני חייב להיות ב-100 אחוז קל להשגה. זה מוריד להן ממני תוך שניות. כל מה שאני צריך לעשות זה להתחיל איתן קודם, וכל הזמן לנדנד להן, והן לא ירצו לשמוע ממני.” הוא חייך חיוך עצום.

“אתה צוחק עלי?!!?!???” אמר זורו.

“פשוט אין לך מושג עד כמה שזה יכול לעצבן שכל הבנות מתאהבות בך כל הזמן…” אמר סאנג’י. “ככל שאתה אומר להן לעוף לך מהעיניים זה רק מעודד אותן יותר. אתה חייב לעשות את עצמך מתאהב בהן קודם, ואז אין להן שום עניין בך. אחרת זה ים של סבל. הן בוכות לך, כותבות מכתבי אהבה… הלב שלי נקרע כשאני צריך לסרב להן. תחשוב מה זה להיות בצוות עם בת שחולה לך על הצורה ועוד אחרי שסירבת לה פעם אחת… הלב שלי לא יעמוד בזה. אני לא אוכל לעשות את זה לנאמי סאן או לרובין צ’וואן.”

“אז כל הזמן הזה, אתה מעמיד פנים שאתה סוטה מלוכלך רק כדי להרחיק אותן ממך?!?!!?”

“וזה עובד!” הכריז סאנג’י. “אני חתיך אלוהי” הוא אמר בלי שום שמץ צניעות “לא נראה לך מוזר שאפילו בת אחת לא שמחה שאני מתחיל איתה?”

“אבל… כשהיינו בעיר ההיא… מלא בנות נמרחו עליך ו…” זורו עצם את עיניו “ואתה השתכרת ונרדמת! לעזאזל!” הוא אמר וכיסה את עיניו עם כף ידו.

“אז שמת לב שכל פעם שהולך לי עם בנות אתה רואה אותי נרדם לידן עם כל הבגדים לגופי?” אמר סאנג’י משועשע.

“רגע אחד! אבל קודם…” אמר זורו בבלבול “כשחשבת שאתה לבד ולא ידעת שאני שומע…”

“לא ידעתי שאתה שומע, הא??” סאנג’י חייך חיוך ענקי וזורו הסתכל עליו שוב, העיניים שלו כמעט יוצאות מחוריהן “כמו שאמרתי” סאנג’י הסתכל עליו עם לבבות בעיניו “זה לקח לי הרבה זמן. היו כמה רגעים שחשבתי שיהיה לגמרי בלתי אפשרי להכניס אותך למיטה…” הוא התרפק עליו ועצם את עיניו “לא הייתי בטוח אם אתה באמת לא סובל אותי או רק מביע את התסכול המיני שלך מכמה שאתה חולה לי על הצורה…”

“הרשה לי להגיד… מה?!?!?!?!” זורו התרומם ונשען על מרפקיו “כל הזמן הזה אתה… מה?!!?!?”

סאגנ’י פרץ בצחוק בגלל המבט המבולבל להחריד של זורו.

סאנג’י הסתכל עליו במבט חודר “מה היית אומר אם הייתי מתחיל איתך כמו שראית אותי מתחיל עם הבנות האלה כל הזמן?”

“אה… תתרחק ממני טבח מעצבן?”

“אתה רואה?”

“לעזאזל!” אמר זורו. הוא לגמרי תמרן אותו. אף פעם אל תמעיט בערך היריב. הוא שכח את חוק מספר אחת! “מה אני אעשה איתך…” אמר זורו מיואש.

“יש לי כל מני רעיונות, וחלקם דווקא כן כוללים סינר.” אמר סאנג’י משועשע וכיבה את בדל הסיגריה על קרשי הריצפה.

זורו הביא לו את הנשיקה של החיים שלו ואז הרים אותו והניח אותו בערסל של המטבח. סאנג’י זז כמה שיותר הצידה כדי לפנות לו מקום, וזורו טיפס גם הוא על הערסל.

“זה יותר מדי בשביל לקלוט את זה עכשיו!” אמר זורו. הוא נשכב בנוחות בערסל וכירבל את סאנג’י שנשען על החזה שלו. “אני הולך לישון. אני אחשוב על זה אחר כך.”

“אתה יכול מעכשיו תמיד לבוא לישון על הערסל במטבח…” הציע סאנג’י.

“אמרתי אחר כך!!!”

השניים נרדמו זה בזרועות זה, ולסאנג’י היה חלום מוזר בו הוא בישל במטבח ורק סינר וכובע טבחים לגופו…

זורו תהה איך הבנות בצוות יגיבו כשהן ישמעו שסאנג’י מעולם לא היה מעוניין בהן. אולי הן מייד ישנו את דעתן לגביו, אבל כבר יהיה מאוחר מדי. הבחור תפוס עכשיו.

סוף

מוקונה מגיש: וואן פיס, פיק זוסאן
דרוג הסיפור 5 | 6 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך