פאנפיק בנות גילמור- חלק 1

29/11/2017 378 צפיות אין תגובות

אני מקווה שלא אכפת לך שאני משתמשת לך במברשת שיניים.” נשמע קולה של לורליי מחדר המגורים אל חדרה של ביתה.

“איכס, אימא!” קראה רורי בעודה מתלבשת.

“כדי לנקות את הכיור.” המשיכה לורליי.

“דוחה!” נגעלה רורי.

“רק צוחקת.” אמרה לורליי בקול מרגיע, ועברה למטבח, להכין קפה.

רורי נכנסה למטבח. “אני עדיין במחשבות מהסרט של אתמול,” היא אמרה.

“גם את שחזרת בראש את סצנת המסעדה?” שאלה לורליי בקול ערמומי.

“לא.” אמרה רורי ונענעה בראשה במין תסכול מדומה. “תהיתי מה המסקנה של הסרט. אם גבר ואישה יכולים להיות פשוט ידידים.”

“תני להארי וסאלי להחליט בעניין הזה. מה גם שאני מניחה שמברשת השיניים המלוכלכת שיבשה לך את המחשבה הבריאה. קפה?”

“הו, כן, בבקשה.”

לורליי שתתה את הקפה שלה במהירות, ומזגה עוד כוס בזמן שרורי לבשה את המעיל. הן יצאו במכונית אל מרכז העיירה ונכנסו אל הדיינר של לוק.

“לוק!” קראה לורליי כשנכנסו, אף על פי שלוק עמד ממש לידה. כשהביט בה בתימהון, חייכה אליו את החיוך האני-ילדה-קטנה-ומתוקה שלה. “היי לוק.” היא אמרה, והתיישבה לצד שולחן לארבעה אנשים. רורי התיישבה מולה.

“מה בשבילכן?” שאל לוק ופתח את פנקסו.

“בוא נראה…” לורליי עיינה בתפריט. “טוסט וביצים מקושקשות, בבקשה.”

“אותו דבר בשבילי.” העירה רורי.

“אל תתייחס אליה,” אמרה לורליי. “מברשת השיניים שיבשה לה את ההיגיון.”

“הא?” תמה לוק, בשנית.

“אל תנסה אפילו להבין.” אמרה רורי, ולוק הלך אל הדלפק תוך מלמול מה שנשמע כמו ‘נשים מוזרות’.

“אז…” פתחה לורליי. “יום ראשון בשנה האחרונה בצ’ילטון, מה?”

“כן. אני כל כך מתרגשת שלא נראה לי שאצליח לאכול.” אמרה רורי ביבושת.

“אני אוכל את האוכל שלך.” אמרה לורליי במהירות.

“שלא תעזי! אני אוכלת את האוכל הזה ויהי מה.”

דלת הדיינר נפתחה וליין נכנסה פנימה.

“היי רורי, היי לורליי.” היא אמרה במהירות, והתיישבה. “אתן לא תאמינו מה קרה לי אתמול.”

“מה קרה?” שאלה רורי.

“ישבתי בבית כשאחד הבנים מבית הספר התקשר. הוא אמר שיש מסיבה קטנה אצלו בבית בעוד שעה. כמובן שאני לא יכולה לצאת מהבית ככה סתם, אז שכנעתי את אימא שלי שיש כנס של הכנסייה הקתולית במרחק שעתיים נסיעה מכאן. עד שהיא נסעה וחזרה הספקתי להתארגן, להיות במסיבה זמן נכבד, ולחזור הביתה למיטה לפני שהיא הגיעה.”

“ואוו, אבל מה היא אמרה על הכנס שלא היה?” שאלה רורי.

“היא עוד לא ראתה אותי מאז.” אמרה ליין, בהרבה פחות התרגשות.

לוק הגיע עם האוכל. “היי ליין, משהו בשבילך?”

“לא תודה, אני חייבת לעוף. באתי רק לומר שלום לרורי.” אמרה ליין ויצאה.

“היי, מה איתי?” קראה לורליי במרירות מעושה, ולקחה מלוק את הצלחות.

באותו רגע ירד במדרגות מכיוון דירתו של לוק בחור זר.

“ואוו , לוק, לא ידענו את זה עליך.” אמרה לורליי תוך גיחוך.

“תירגעי. זה האחיין שלי, ג’ס.” ענה לוק.

“האחיין שלך? מה הוא עושה כאן?”

“אימא שלו שלחה אותו אליי כדי שאלמד אותו נימוסים.”

“רגע, ברצינות?”

“לא. הוא ברח מהבית, הגיע איכשהו אליי, דיברתי עם אימא שלו, אני אחנך אותו עד שיסיים תיכון.”

הג’ס המדובר התיישב לדלפק וקרא ספר בעודו אוכל דונאט. רורי בהתה בו, עד שלורליי ניערה אותה, ואמרה: “היי את, זוכרת את דין?”

“מה?” שאלה רורי.

“דין, דין, החבר שלך.”

“בטח שאני זוכרת. מה הקשר לדין?”

“את בוהה באחיין של לוק כאילו הוא כל עולמך.”

“אה, זה האחיין של לוק?”

לורליי נדה בראשה בייאוש.

***

רורי פסעה במסדרונות צ’ילטון בהבעה מרוצה. פריס קיבלה ממנה זה עתה כתבה מוצלחת במיוחד על מצב המיחזור בבית הספר, ואפילו שחררה מחמאה קטנה. לפתע היא נתקלה בלואיז ומדליין שחוסמות את דרכה.

“היי רורי.” פתחה לואיז.

“היי לואיז, היי מדליין, מה שלומכן הבוקר?” שאלה רורי.

“טוב, תודה, ומה איתך? בטח מאושרת עד הגג?”

“הו, אמ. כן, קצת. כלומר, די מאושרת.”

“שמענו שזה יפהפה.”

“טוב, השקעתי בזה הרבה.”

“מה את, אימא שלו?”

“מה? לא, בסך הכול כתבתי את הכתבה הזו.”

“אנחנו לא מדברות על הכתבה שלך, טיפשונת. אנחנו מדברות על החתיך החדש בסטארס הולו.”

“החתיך החדש?”

“אנחנו לא יודעות מי הוא, אבל הוא האליל החדש. שיער שחור, פנים איטלקיות, עיניים מדהימות.”

“אה, אתן בטח מתכוונות לאחיין של לוק.”

“האחיין של מי?”

“לא משנה. כן, הוא חדש בסטארס הולו.”

“יופי. ומה הסיכוי שאת משיגה לנו פרטים עליו?”

“פרטים?”

“שם, גיל, גובה.”

“לא נראה לי.”

“בחייך, רורי.”

אבל רורי כבר הלכה משם, נחושה בדעתה לא לחשוב עוד על ג’ס.

היא נכנסה לחדר האוכל והתיישבה אל אחד משולחנות העץ, מניחה לפניה מגש עם אוכל.

לפתע צלצל הפלאפון שלה, והיא ענתה במהירות.

“שלום?”

“סוקי בהתקף חרדה. בואי מייד אחרי הלימודים. אוהבת אותך. ביי.”

“רגע, מה?” התנערה רורי מרסיסי המחשבות שעוד הסתובבו בראשה. “אימא?”

אבל השיחה כבר נותקה. רורי אכלה במהירות. נתרו לה עוד שני שיעורים עד לסוף היום, והיא התכוונה להגיע לאסיפת העיירה ולהספיק ללמוד לפני כן למבחן שיתקיים בעוד יומיים. להוסיף עצירה אצל סוקי אומר שהיא תצטרך ללמוד למבחן למחרת אפילו יותר משהתכוונה, ולדחות את כתיבת הכתבה לעיתון בית הספר לסוף השבוע. אבל מה לא עושים עבור החברה הכי טובה של אימא?

שארית היום עברה במהירות, ורורי עלתה לאוטובוס בדיוק בשעה שתכננה. להפתעתה, היא פגשה שם את ג’ס. היא התיישבה במושב הפנוי היחיד, מלפניו.

שתי דקות של נסיעה עברו לפני שג’ס פנה אליה.

“היי, אני לא חושב שהוצגנו אחד בפני השני.” הוא אמר.

“לא, גם אני לא חושבת כך.” השיבה רורי, מובכת.

“מצד שני, אני יודע שאת גרה בסטארס הולו ושלוק מחבב אותך מאוד.”

“אוה, כן?”

“הוא לא הפסיק להלל אותך מאז שעזבתן את הדיינר.”

“כן, טוב, הוא היה כמו אבא בשבילי במשך השנים.”

“נחמד.” אמר ג’ס והתיישב בחזרה במקומו.

רורי לא ידעה למה, אבל היא הרגישה צורך לשוב ולדבר עם ג’ס.

פאנפיק בנות גילמור- חלק 1
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך