Pepper
וואו! פרק קצת משעמם וחסר עלילה, חוץ מזה שלקח לו מלא זמן לעלות! סורי, יש לי מחסום כתיבה מעצבן, אני שונאת את זה -_-.

D.N.A- פרק 1- ניסיון (מתוקן)

Pepper 06/02/2015 553 צפיות תגובה אחת
וואו! פרק קצת משעמם וחסר עלילה, חוץ מזה שלקח לו מלא זמן לעלות! סורי, יש לי מחסום כתיבה מעצבן, אני שונאת את זה -_-.

שתיקה רועמת היתה בחדר האוכל באחוזת אקסבייר, מבטים הוחלפו בין היושבים מול השולחן, אמה הסתכלה מהחלון על הגינה הירוקה, היא הסתכלה על שמיי הבוקר הכחולים, לוגאן העביר את עיניו על העיתון אך לא התרכז יותר מידי במה שכתוב, אורורו בההתה בצלחת שלה ושיחקה בשערה הלבן, סקוט וג’יון הסתכלו אחד על השני, סקוט חייך חיוך קטן וג’ין החזירה לו גם הוא חיוך קטן, רוג הסתכלה על שניהם, היא ניסת לתפוס את הבעתו של סקוט מאחורי המשקפיים האדומות שלו ללא הצלחה,
“אני הולכת להתארגן לבית ספר” היא אמרה וקמה מהשולחן, היא פינת את הצלחת שלה לכיור שעל השייש הלבן ויצאה מהחדר,
“אני חושבת שהיא צודקת” אמרה קיטי בחיוכה הקורן ויצאה גם היא,
“כן” ‘התעורר’ סקוט מעיניה המהפנטות של ג’ין וקם גם הוא, ג’ין הנהנה וקמה גם היא,
“טוב אם כולם הולכים” אמר קורט, הוא הרים את תיק הגב שלו והתכוון ללכת לבית הספר,
“ילד” אמר לוגאן ותפס בזנב השטן שלו, שהיה כחול כמו שאר עורו, “השעון” אמר לוגאן והצביע על השידה עליה היה מונח שעון היד שלו, הוא הופיע עם עשן שחור ליד השידה ושם את השעון על ידו, עורו הכחול השתנה לרגיל ושערו הכחול הכהה השתנה לשחור,
“ביי” אמר קורט ונעלם משם, בובי קם ויצא מהחדר בשתיקה,
“גם אנחנו נהננו איתך בובי” אמרה אורורו בציניות, היא הסתכלה על אמה שלא הסירה את מבטה מהדשא הירוק שבחצר האחוזה,
“הכל בסדר?” שאלה אורורו, אמה נבהלה לרגע כי שכחה בכלל איפה היא, הדשא כאילו סחף אותה לעולם של מחשבות המנותק מהמציאות לגמרי,
“כן כן” היא הנהנה וחיוך עלה על שפתיה העדינות שהיו צבועות באודם תכול בהיר, אותו צבע שהיתה השרשרת שעל צאוורה, אם אפשר לקרוא לזה שרשרת, זה אומנם נחשב שרשרת אך זה נראה כפיסת בד בצבע תכלת העטוף מסביב לצארווה, אמה קמה מהשולחן ויצאה מהחדר,
“מה נסגר עם השקט היום?” שאל פורג’ וקם גם הוא, רגלו העשויה ממתכת נקשה על הריצפה הלבנה, לוגאן משך בכתפייו,
“אני יוצאת לחצר” אמרה אורורו ויצאה מהחדר,
“בהצלחה” קרא אחריה לוגאן.
כל הנערים נכנסו לבית הספר, קורט ניגש ללוקר שלו, פייטרו נשאן על הלוקר הסמוך ודיבר עם כחמישה עשר נערים אחרים, פייטרו הסתכל לשניה על קורט בעיניו האפורות והסיר ממנו את מבטו במהירות, כמה בנות ניגשו אליו והחלו מדברות גם הן, כמה ציחקוקים נשמעו מהן כשהוא חייך, קורט ניגש לסקוט,
“מה יש לכולם ממנו, סתם קרציה” אמר קורט והביט שוב על פייטרו, סקוט צחק טיפה,
“לא אבל האמת שהוא דומה לאבא שלו נכון?” הוא אמר והסתכל על פייטרו שבכלל לא שם לב שהוא שם,
“כן, לשתיהם יש צבע שיער של בן מאה” צחק קורט,
“רק שלמגניטו גם יש סיבה” צחק סקוט, הצילצול נשמע בכל בית הספר וכל הנערים מיהרו לכיתות, קורט ופייטרו היתיישבו כל אחד בצדדיהם המנוגדים של הכיתה, זה היה עדיף לכולם. המורה נכנסה והתחילה להעביר מקומות, רעש של גרירת כיסאות ואמירות כמו “נו למה שם אבל?!” או “יש! תודה המורה!” נשמעו כל כמה זמן,
“פייטרו שב כאן” הצביעה המורה על השולחן הקרוב אליה,
“אבל למה אני?” שאל פייטרו “מה עשיתי?!” הוא התעצבן והיתיישב בכעס,
“קורט שב לידו, אולי אתה תוכל להכניס בו קצת מהמשמעת שלך” אמרה המורה והסתכלה על קורט,
“אולי לא? באמת עדיף שלא” אמר קורט והסתכל על פייטרו שנראה אפילו יותר מבואס מהרעיון שקורט ישב לידו,
“באמת עדיף שלא” הצדיק אותו סקוט, “הם לא מסתדרים” הוא המשיך והעביר את מבטו בין קורט לפייטרו,
“אז זו הזדמנות מצויינת להיתגבש כחברים לכיתה” אמרה המורה והמשיכה בהעברת המקומות,
“מה שתגידי מותק” אמר פייטרו בזילזול והוציא מכיסו את הטלפון הנייד שלו, אף אחד מעולם לא הבין מאיפה יש לו את זה, הריי לפי מה שהם ידעו הוא יתום שחיי לבדו, לצערו הם טעו, למרות שהוא היה שמח להיות יתום. בהפסקה כולם יצאו מהכיתה במהירות, פייטרו מיד נפגש עם החברים שלו והם החלו לדבר,
“אני לא מאמין שהמעצבנת הזו העבירה אותי ליד החנון המוזר” צחק פייטרו, השאר כמה צחקו,
“איך אתה שורד אותו?” שאל אחד מהם,
“מתרגלים” הוא משך בכתפיו, הם צחקו, כמובן שקורט שמע את הכל,
“ראית את זה?” אמר קורט “הוא צוחק עליי, העיקר הוא אומר שאני מעצבן” הוא אמר בעצבים ושילב את ידיו,
“היי קורט” הוא שמע לחישה מאחוריו, זו היתה תת’נטה שהיתחבא מאחורי הלוקרים כדיי שפייטרו לא יראה אותה, קורט ניגש אליה,
“מה קורה?” הוא שאל בלחישה,
“אני לא אמורה לספר לך את זה אבל יש שמועה שהאחווה יתקפו את ביניין העיריה, הם יוצאו משם חפץ עתיק ומסוכן, אני לא בטוחה מה הוא עושה” היא לחשה והסתכלה מסביבה, שיערה הבלונדיני והקצר עף לצדידים כשהיא הזיזה את ראשה,
“מה עוד את יודעת?” שאל קורט,
“שזה מסוכן, אבל לא שמעת את זה ממני” היא אמרה, היא קרצה לו בעינה והלכה משם, קורט חזר לסקוט,
“חייבים ליצור קשר עם המבוגרים, זה דחוף” הוא לחש באוזנו והסתכל על פייטרו שהמשיך לדבר עם חבריו ועוד כמה בנות שלא הכיר, סקוט וקורט הלכו משם במהירות לספר לשאר האקס מן.

D.N.A- פרק 1- ניסיון (מתוקן)
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

uta uta

שתיקה רועמת? מה זה?
חוץ מזה אהבתי מאוד, את כותבת מדהים. ובמיוחד הפרק הזה תיארת אופן מושלם!
אשמח לראות לאן זה מתפתח.

06/02/2015 18:45
8 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך