my frost (פאנפיק על הפלאש) – פרק 1

חזרתי מבית הספר היישר אל "מעבדות ס.ט.א.ר", המקום בו עובדת אימי כבר הרבה זמן.
המסדרונות המתעקלים היו חשוכים מהרגיל, מה שהיה די מוזר אלמלא הופיע סיסקו עם פנס קטן וקרא: "היי, מיה! יש הפסקת חשמל, אל תדאגי, קייטלין מנסה לסדר את זה. בואי, אני אקח אותך אליה."
הוא הוביל אותי באור הפנס אל חדר המבצעים, שהיה מצויד בציוד הטכנולוגיה החדיש ביותר וגם היה המקום בו נשמרה – עדיין – חליפת הפלאש. אימי, שיערה החום אסוף בזנב סוס, התעסקה עם כפתורים וחוטים בארון החשמל שבאחד מקירות החדר.
בהבזק מסנוור אורו לחיים הנורות שהאירה את הבניין הענקי, ואני וסיסקו כיסינו את עינינו במהרה.
אמא הסתובבה וחייכה אליי, פניה צעירות ויפות – היא עוד לא הגיעה לארבעים אפילו. "היי, חומד. איך היה בלימודים?"
התיישבתי באחד הכיסאות ומיהרתי לספר לה על היום שעבר עליי. "בשיעור רפואה ניתחתי צפרדע בפעם הראשונה! מיס גורדון אמרה שאני אהיה עוד רופאה דגולה בעתיד! ואולי את לא נהיית באמת רופאה בבית חולים, אבל העבודה שלך בשביל העיר מאוד חשובה, אפילו שלא יודעים את זה."
אמא חייכה. "אני שמחה שאת מפתחת את הכישורים שלך, מתוקה."
המשכתי לספר לה עוד על השיעורים עד שסיסקו מילמל, "אוי ואבוי… אוי ואבוי…"
הסתובבנו אליו באחת ומצאנו אותו מביט באחד המסכים בדאגה.
"מה קרה?" מיהרה אמא לשאול. היא התקדמה לעברו והביטה גם היא במסך. "אוי לי."
התקרבתי אל המסך ונגלה לעיניי מחזה נוראי. רוברט לואיס דרייק, המוכר גם בתור אייס-מן, החל להקפיא במהירות את דלת התא שלו במאיץ החלקיקים, ובקרח החלו להיראות סדקים ארוכים. אמא סיפרה לי שהפלאש נלחם בו לאחר שקולל בידי אדם לא ידוע וניסה להרוג אלפי אנשים ברחבי סנטרל סיטי.
"צריך להתקשר לבארי, מהר," אמר סיסקו. רק הפלאש יכל להתמודד נגד "גיבור" העל הזה, כיוון שכוחותיו של סיסקו בתור וייב נוטרלו על ידו כבר ממזמן, ולאימי מעולם לא היו כוחות.
או לפחות זה מה שחשבתי אז.
אמא תפסה את הטלפון ומיהרה לחייג למספר המוכר. עוד לפני שהצד השני ענה, נראה הבזק אדום-צהבהב וגבר בשנות השלושים לחייו הופיע לצידנו. היו לו שיער חום פרוע ועיניים חמימות שכעת נמלאו כעת בדאגה.
"היי, מיה," חייך אליי בארי אלן, הידוע גם בתור, "הפלאש".
"מה קורה?" מיהר לשאול את אמא.
"אייס-מן עומד להימלט," אמרה, מסיטה קווצת שיער סוררת אל מאחוריי אוזנה.
"יכלו למצוא לו שם יותר טוב," ציין סיסקו בצד.
אמא ובארי הביטו בו כאילו אומרים, ברצינות?
"מה?" קרא סיסקו. "גם אתם יודעים את זה!"
אמא גילגלה עיניים. היא הביטה בבארי והטתה את ראשה לעבר היציאה מן החדר, והוא הינהן ועטה על עצמו את חליפת הפלאש בסופר-מהירות שלו ורץ לעבר תאו של אייס-מן במאיץ החלקיקים.
"זה כל כך מגניב," אמרתי, כל בכל פעם שהוא היה עושה את זה.
כעבור כמה שניות של המתנה נשמע פיצוץ מחריש אוזניים, והפלאש ואייס-מן נחתו בתוך החדר תוך שבירה של אחד הקירות.
אמא הביטה בהם בחרדה בעודם מתגוששים ומנסים להכניע זה את זה.
"קייטלין," אמר לה סיסקו. "תנסי. אולי הפעם…"
היא הינהנה. ידה נקמצה, כאילו הייתה מוכנה לזמן כוחות מדהימים מאיפשהו ולהתערב לטובת בארי, אבל לא היה בזה צורך.
בארי רכן מעל אייס-מן בחיוך ניצחון ועמד לשים עליו את אזיקי-המטה המיוחדים שלו, אבל לפני שהספיק, ירה אייס-מן מטח בודד של פתיתי שלג לא מזיקים למראה לעבר אמא.
היא התמוטטה מייד על הרצפה, ובארי מיהר לאזוק את אייס-מן ולהחזיר אותו לתאו לפני שרכן מעל אמא. ידו נורתה אל פרק כף ידה והוא נשף בהקלה. "היא עדיין חיה, אבל…"
הוא החוויר. סיסקו הביט בו, ונראה כי שניהם מבינים מה קורה.
"היא קרה," אמר בארי.
"אבל יכול להיות שזה בגלל הקרח הזה שהוא ירה עליה," אמר סיסקו. "היא לא הפכה אליה כבר הרבה שנים. זה לא אפשרי. לא אחרי מה שקרה. היא ניסתה לפני רגע."
"מי זו? מה לא אפשרי? מה קורה פה?" ניסיתי להבין. שניהם התעלמו ממני ומיהרו לסחוב את אמא אל המרפאה, חדר בעל כמה מיטות חולים והמון ציוד רפואי מתקדם ביותר.
הם השכיבו אותה על אחת המיטות והריצו עליה כמה בדיקות מהירות.
"היא לא גוססת," אמר סיסקו. "זו מעין… תרדמת."
"אין סיכוי שזה יעיר אותה שוב," אמר בארי. "נכון?"
"אני כבר לא יודע," אמר. "ניאלץ לחכות ולראות.
ואני כבר התיישבתי ליד אמא, וחיכיתי עד שהיא תתעורר ותחזור אליי.