Chickendinner_420
סליחה על הכותרת הלא מקורית אני כנראה אשנה את השם כשאעלה עוד פרקים

המגיפה פרק 1

Chickendinner_420 02/06/2021 242 צפיות 6 תגובות
סליחה על הכותרת הלא מקורית אני כנראה אשנה את השם כשאעלה עוד פרקים

הלבנה הגדולה מאירה את הרחוב השומם ואני מפלסת את דרכי במורד המדרכה המטונפת. חתיכות נייר ופחיות מעוכות פרוסות לאורך כל רוחבה.
הצינה הקרירה עוטפת את גופי ואני מהדקת את תרמילי. שעון היד שלי מורה במחוגיו שהשעה היא בסביבות חצות. אינני יודעת מה אעשה כשיגמרו לו הסוללות. נדמה כי הפריט הקטן הזה הוא הדבר היחיד שמונע ממני מלצאת מדעתי. עברו בדיוק שישה ימים מאז השידור האחרון בטלוויזיה, מאז שראיתי את אחותי הקטנה קייט. באותו הזמן כבר הספיקו היצורים המבחילים שכונו אז בחדשות בתור ״הנגועים״ להגיע לעיר מגוריי ולהתפשט כאש בשדה קוצים בה. ללא כל התראה מוקדמת עדר עצום של נגועים פרץ את קווי ההגנה הדלים של העיירה הנידחת שלי והדביק באכזריות את רוב אוכלוסייתה.
אחותי הייתה אז בבית הספר ואני שהיתי בבית. אני מדמיינת ברוחי את הפעם האחרונה שראיתי אותה.
שערה הבלונדיני הארוך נח על כתפייה ועל פנייה הופיע חיוך עליז ותמים. עינייה הכחולות קרנו כתמיד. על גופה הקטנטן והרזה נתלתה חולצת בית ספר וורודה ורגלייה כוסו בטייץ שחור. אני ואמי נהגנו להתבדח בנינו שהיא מין חייזר מפני שהייתה נראית כל כך שונה מאיתנו. אני ואמי שזופות וכהות שיער ואילו היא בהירה וכחולה עיניים, כאילו הגיעה ממשפחה אחרת. ובכן בעצם זה נכון חלקית מפני שהגיעה מאבא אחר. היא לקחה את תיק בית הספר שהונח לצד הדלת ותלתה אותו על כתפייה. לאחר שהניחה את ידיה על הידית לפתע היא הסתובבה כאילו שכחה משהו. הבטתי בה בזמן שהיא קיפצה במהירות לעברי ופרסה את ידייה בחיבוק. קירבתי אותה לחיקי ונשקתי למצחה. ״קדימה רוצי ,שלא תאחרי קטנטונת״ אמרתי בקול רך וליטפתי את ראשה. היא הנהנה בחיוך ופילסה את דרכה לעבר הדלת.
ומאז לא ראיתי אותה יותר
לפתע אני מתמלאת זעם. האם זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה? למה לא נשארתי איתה? אני נזכרת כעת שבאותו הבוקר אפפה אותי תחושת בטן מוזרה אך לא ברורה. לא הייתי צריכה להשאיר אותה לבד, למה פשוט לא הקשבתי לעצמי? הרי כבר למדת שכדאי לך להקשיב לתחושות בטן, למה את כל כך מטומטמת?
ראשי עסוק כל כך במחשבות שאני לא שמה לב שאני נתקעת במשהו עם רגליי. אני מועדת ולפני שאני מצליחה לבלום את הנפילה אני שרועה על הרצפה עם הפנים מטה. לפני שאני מצליחה לעצור את עצמי נפלטת מפי אנקת כאב. בזמן שאני מנסה להרים את גופי מהמדרכה אני נחרדת למראה זווית העין שלי.
נתקעתי בגופה. הריח המצחין של בשר רקוב מוצא עכשיו את דרכו לאפי ואני מכסה אותו בשרוולי. בזמן ההתפרצות ראיתי כמה גופות ברחוב מהחלון וגם מרחוק אך פעם לא ראיתי אחת מקרוב. זה גבר, לפחות היה. אני מצליחה לזהות זאת על פי בגדיו. אך בגדיו וארנקו הינם הדבר היחיד שמצביעים שהוא היה אי פעם בן אדם. עורו שהיה פעם עור אדם קיבל מראה מחוספס וקשיח ומכוסה כעת במין גידולים ומוגלות ירקרקות שחורות ואדומות שמבצבצות מכל עבר. אני משתדלת לא להקיא בזמן שאני מביטה בו. אני לא רואה את עצמי כמובן, אך אני מרגישה את המבט המזועזע שלי ננעל בפניו. הפנים שלו, או מה שלפחות היה הפנים שלו עוותו לגמרי והפכו למין גידול ענק ודוחה. העין הימנית שלו הוצאה ממקומה ונזלה במורד לחייו בזמן שהעין השנייה שלו נבלעה בגידול הפטרייטי שכיסה את כל פניו. נדמה שהווירוס השתלט בהדרגה על כל גופו עד שלא נותר שום סימן לכך שהיה אדם מלבד בגדיו. זה מה שהווירוס עושה לאנשים? אני מביטה מזועזעת בגופו מחפשת נואשות חתיכת עור אנושית למראה. איך הם לא הצליחו למנוע את ההתפשטות? לא ייתכן שעם כל הרפואה המתקדמת שיש היום ווירוס כזה הצליח לחמוק מבין אצבעותיהם. ומה עם הצבא? האם הובסו כבר ביידי הנגועים? אני מעלה בראשי את התמונות מהשידור: ״אנחנו נעשה כל שביכולתנו להגן על התושבים. אין סיבה לפאניקה, הכל תחת שליטה״
פף כן, לגמרי תחת שליטה. אני מגחכת לעצמי תוך כדי שאני אוספת את תכולת התרמיל שלי ותולה אותו על גבי. אני חייבת למצוא מקום ללון הלילה. אינני יודעת הרבה על הנגועים אך למדתי משידורי החדשות כי בלילה הם קטלניים פי כמה וכמה מביום, ולא ממש בא לי להיתקל באחד מהם כשאין בידיי אפילו נשק חם בכדי להתגונן על עצמי. אני גוררת את רגליי בדממה על המדרכה הסדוקה ורואה משמאלי בניין רעוע. הצבע המקולף והקיר המתפרק מעיד כי עברו עליו ימים טובים יותר. ״מספיק טוב״ אני מסננת לעצמי בעודי צועדת בדממה לעברו

המגיפה פרק 1
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (6)

שלום. ברוכה הבאה לאתר.

תודה על התגובה שהשארת אצלי.

קראתי את הפרק שפרסמת. אני פחות קורא סיפורי זומבים ואימה(ופנטזיה), אבל כמובן שאפשר לקחת את זה למקומות מעניינים.
את כן מצליחה לייצר מתח בצורה יפה, לתאר סיטואציה בצורה מעניינת ולתת תמונה התחלתית של עולמה של הגיבורה, שמכניסה את הקורא באופן מהיר לעניינים.

לגבי שגיאות כתיב, פיסוק ומרווחים, אני בטוח שתקבלי בקרוב את ההנחיות המתאימות. למעט “פטרייטי” שצריך להיות “פטרייתי” לא נתקלתי בשגיאות כתיב בולטות.

לגבי העברית – לא עניין של טוב או רע, עניין של טעם. אני אוהב ששפה מדוברת נשמעת מדוברת. גם כשמדובר במחשבות. את כותבת ברמה קצת יותר גבוהה (שוב – בסדר גמור). אני מעדיף שהרמה הגבוהה תבוא בתיאור של מספר בגוף שלישי (כל-יודע או איך שקוראים לזה).

הגישה שלי שטקסט שנועד לתאר דמות, חדר, סיטואציה וכדו'(הכל בגוף שלישי) צריך לדייק בתיאור ולכן להשתמש במילים המתאימות ביותר לתיאור. הוא דורש קריאה מעמיקה יותר ולכן גם צריך לאפשר לקורא להאט קצת את הקצב ולהתרכז במילים.
טקסט של מחשבה/דיבור(גוף ראשון) צריך שיהיה מותאם לקצב של מחשבה ודיבור. שפה מדוברת מאפשרת לקטעי פעולה לזרום מהר יותר. כמו כן, השפה צריכה להיות מותאמת לדמות וכדו’. זה מייצר אמינות.
נקודות למחשבה.

אשמח לקרוא את ההמשך, ודברים נוספים.

02/06/2021 16:02

    תודה רבה על התגובה. למען האמת התלבטתי בדיוק לגבי מה שכתבת לי אז תודה רבה שהשארת ביקורת (: אני אשנה את זה לקראת הפרק הבא

    02/06/2021 19:09

אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה יצא לי לקרוא סיפור אימה. לא הייתי צריך יותר מהז’אנר כדי להתחיל לקרוא.

הפרק כתוב מצויין לדעתי! יש פה אווירה מיסתורית ומתח, הסבר קצר על האירועים שקדמו לפרק אבל לא קצר מדי ותיאור אימה מושך תשומת לב. התחלה חזקה!

הנושא מפריע לי מעט, לא כי יש לי משהו נגד זומבים (רק נגד אלו שמנסים לאכול אותי) אלא כי הם מהיצורים שנכתבו עליהם כל כך הרבה סיפורים וסרטים, ובשלב הזה נראה שהם תמיד נכתבים באותה צורה בנאלית, בלי שום הבדל אחד מהשני, ואני כן מקווה לראות אולי משהו שונה כאן.

לגבי עיניין השפה כפי שנכתב מעליי אני מסכים, שפה ברמה הזו לא תמיד מצליחה להעביר אמינות, עם כמה שזה הופך תיאורים ליפים יותר.

אין שום דבר רע בכותרת. בהתחשב בזה שהשנה היא 2021, נכתבו כל כך הרבה יצירות, קשה למצוא ‘כותרת מקורית’. היא לא מורידה שום ערך מהסיפור.

מחכה להמשך! D:

02/06/2021 17:05

    תודה רבה!! כן הנושא הזה די סחוט אז אני כן רוצה לנסות להוסיף עלילה שונה- אולי כל מיני סוגים של יצורים עם כוחות שונים שלא יהיה סוג אחד משעמם של זומבים (: לגבי השפה לא כתבתי סיפורים הרבה זמן אז מרגישים את החלודה אבל אני אשתפר לפעם הבאה אז תודה רבה על הביקורת זה באמת עוזר (:

    02/06/2021 19:14

ובכן, ‘ארוחת־ערב בשרית’ (תרגום מילולי. תקני אותי אם טעיתי), ברוכה הבאה לאתר.
זכית לקבלת־פנים יפה – שלוש תגובות! את מוזמנת גם להגיב בעצמך על סיפורים של אחרים. נשמח להכיר אותך.
היתרון הגדול של התגובות, הוא היכולת להשתפר תוך כדי כתיבה. ככל שתגיבי יותר – תזכי ליותר התעניינות מצד קוראי האתר, וכך גם לתגובות.

אני מקנא ביכולותיהם של אלו שהגיבו לפניי, להתייחס באופן אמיתי לתוכן הסיפור. כקורא, אין לי הערות של ממש. אולי שאלות הכוונה מדי פעם.

עברית-
לגבי “פטרייטי” שצריך להיות “פטרייתי” – כבר נכתב קודם.
אבל היו גם “בנינו” (הבנים שלנו) במקום “בינינו” (בין+אנו);
“עינייה” (מילה נרדפת ל’רטיה’ שמסתירה את העין) במקום “עיניה” (העיניים שלה);
“כתפייה” (משהו שנמצא על הכתף) במקום “כתפיה” (הכתפיים שלה);
“כחולה עיניים” במקום “כחולת עינים”;
“במורד לחייו” (שתי הלחיים) במקום “לחיו” (רק צד אחד);
ואולי היו עוד כמה.

אין פה שום שגיאה מהותית. מה שחסר הוא לקרוא שוב את מה שכתבת, לאחר העלאת הסיפור לאתר, ולפני פרסומו. רצוי בקול.
מניסיון – זה עוזר רבות לניפוי שגיאות הקלדה.

פיסוק-
ברור לי שאני בדעת מיעוט, אבל לדעתי הפיסוק חלקי מדיי.
קראי שוב את מה שכתבת. בכל מקום שבו שטף הקריאה נקטע -בין אם מתודית, ובין אם לנשימה- יש להוסיף סימן פיסוק כלשהו.

עימוד-
מומלץ לפרק את מלל הסיפור לפסקאות, ולהוסיף ביניהן שורות רווח. המראה המרווח מֵקל על העין, ומאפשר לסיפור להיות ארוך מצד אחד, אך לא מעיק מצד שני.
לדוגמא, ראי את התגובות שקיבלת!

בקיצור, אני כבר מחכה לפרק הבא.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

02/06/2021 18:16

    חחחח הכינוי בא מהמשפט winner winner chicken dinner מהמשחק פאפגי (משחק יריות). תודה רבה על הביקורת (: לא כתבתי הרבה זמן אז רואים שאני חלודה אבל אני אשתפר לקראת הפרק הבא. תודה על הקריאה והביקורת אקח לתשומת לבי❤️

    02/06/2021 19:18
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך