ממלכת הלילה פרק 6

~ נקודת המבט של אדוארד ~

אני מפחד היום זה היום היחיד שבו אוכל להציל את הוריי ואת ברק אני כלוא בתוך תא חשוך לפחות הצלחתי לשכנע את מפקד המשטרה לשחרר את החבלים האזיקים והשלשלאות פניי צמודות לברכיי וידי מחבקות את ברכיי עיניי עצומות אני נזכר ברגע ששתיתי את דם אחותי ומחשבות עולות לראשי יכול להיות אם לא הייתי עושה זאת הייתי יכול להציל אותה במקום לשקר שמצאתי אותה מתה המילה היחידה שעולה לראשי היא מלחמה המלחמה שבה הוריי וכל הממלכה שלי נרצחו המלחמה שלי עם עצמי לא לשתות דם המלחמה של אחותי להגן עליי המלחמה שלי נגד מפקד המשטרה לצאת מבית הכלא עד חצות הלילה המלחמה שאני עומד להלחם בה נגד אנשי הזאב להחזיר את הוריי ואת ברק הביתה אני רועד כל כך הרבה דברים קרו בגללי כל המתים האלה וכל החטופים כולם ניסו להגן עליי כל מה שאני רוצה זה לברוח מהחיים האלה אבל זה לא יעזור למישהו שחי חיי נצח רק אנשי הזאב יודעים איך להרוג ערפדים ורק ערפדים יודעים איך להרוג אנשי זאב זה הטבע שלנו אני לא אומר זאת בתור בן מאומץ של שני בני אדם אלה בתור נסיך הערפדים אדוארד סמית' אני אנצח את אנשי הזאב ואנקום על הממלכה שלי אני נשבע " יש לך מבקר " קפצתי בבהלה נאנחתי בהקלה כשהבנתי שזה מפקח המשטרה " מי זה? " אני שואל אותו " אני לא יודע "
" שיהיה " עניתי באדישות חושב אם זה האויב או סתם מישהו מהכיתה אני רואה אותה עיניי מתרחבות פי נפתח לרווחה " את,את,את…." היא מתה מצחוק " למה כשאני אני רואה אותך אני מרגיש כמו אידיוט אה נכון " עצרתי " כי את תמיד צוחקת עליי ! " היא ממשיכה לצחוק " אל תהיה כזה נפגשנו רק פעמיים כולל הפעם הזאת " היא מנסה להרגיע את עצמה כשאני מתיישב על הכיסא " מה את רוצה? " אני אומר בקול קריר " לפחות תברך תלמידה חדשה לכיתה שלך סיפרו עלייך כל מיני דברים מישהו הראה לי תמונה שלך ואז נזכרתי בך אז החלטתי לבקר אותך" היא אמרה למה זה מרגיש לי שהיא מזלזלת בי? " מה את רוצה? הרי אף אחד לא יבוא לבקר מישהו שחושדים בו שהוא הרג את אחותו הגדולה וחטף את הוריו וחברו הטוב " היא חייכה
" אתה חכם "
" מה העניין "
" אני רוצה לדעת מה קרה החבר שלך קיבל טלפון מאחותך אמרתם מילים מוזרות ורצתם כששאלתי אותכם מה קורה עניתם לי סיפור ארוך אז אני רוצה לשמוע אותו "
" אני לא יכול לספר את זה אבל אני יכול לספר לכם מה קרה אחרי השיחה "
" לכם? "
" שלמו לך בשביל שתרגלי אחריי לא? יש עלייך מכשיר האזנה "
" איך…."המבט שלי קטע אותה מבט כועס זה היה כעס טהור הכעס שכל מי זכה לחוות אותו פחד ממנו " אתה…."
" אני מה? "
" אתה מפחיד " היא אמרה ומתחבאת מאחורי הכיסא שלה " תרגעי אני לא אפגע בך זה המבט הכועס הרגיל שלי ואת לא הראשונה שנבהלת ממנו " היא הכריחה את עצמה להתיישב היא רועדת קצת ואז בולעת רוק " איך גילית על זה " היא שאלה בקול רועד " רואים את זה הם לא החביאו אותו טוב אני חד הבחנה " היא החווירה דמעות התחילו לזלוג מעיניה היא מעמידה פנים " זה לא יעבוד עליתי עלייך "
" זה מעצבן אתה באמת חד הבחנה " צחקתי כפי שלא צחקתי בכל חיי קולי נעשה רציני " זאת חקירה אני חייב להיות חד הבחנה אחרת אני אפסיד למי שמנסה להפליל אותי " חייכתי חיוך חסר רגש, עייני נפקחו לרווחה הריח הזה מה הוא? זה ריח דם עטפתי את אפי בזהירות עם ידי ועצמתי את עיניי " אתה בסדר " היא שאלה בדאגה הנהנתי " תני לי כמה דקות " נשמתי כמה נשימות עמוקות " האידיוט הזה בטח הביא את הכדורים הלא נכונים " אמרתי בכל שקט וקיללתי חרשית אני עוד לא פתחתי את עיניי השענתי את ראשי לאחור " אז על מה רצית לחקור אותי "
" מה זה הסיפור הארוך הזה אני רוצה לשמוע "
" אמרתי שאני לא יכול לספר "
"אתה רק מגביר את החשדות שלנו "
" אני לא יכול. לאיית לך את זה ל א י כ ו ל " אמרתי בעצבנות " אז אתה תכננת את זה "
" לא ! " לבסוף צעקתי והמבט שלי חזר אני מתנשף בגלל הצעקה שלי "נימאס לי " אני ממשיך להתנשף כשהדמעות שלי חוזרות אני ממהר להסתיר אותן עם ידיי היא מתקרבת אליי ומחבקת אותי " מצטערת " עוד פעם היא מעמידה פנים אני מרחיק אותה מימני " תפנימי שזה לא יעבוד עליי "
" זה הולך להיות יום ארוך " היא אומרת ותוך כדי מגלגלת עיניים " מה כל כך קשה לך להודות שעשית את זה תפסיק לכחיש את זה ! "
" אני לא מכחיש כלום ! "

~ המשך יבוא ~