Chickendinner_420
עוד סיפור על סלנדרמן- מי שלא מכיר סלנדרמן זו קריפיפסטה על שד דמוי אדם גבוה עם חליפה ,עור לבן וזרועות שחי ביער כרגיל קריאה מהנה ואשמח לביקורות❤️

סלנדרמן

Chickendinner_420 07/06/2021 237 צפיות 2 תגובות
עוד סיפור על סלנדרמן- מי שלא מכיר סלנדרמן זו קריפיפסטה על שד דמוי אדם גבוה עם חליפה ,עור לבן וזרועות שחי ביער כרגיל קריאה מהנה ואשמח לביקורות❤️

צעדתי בהיסוס על אדמת היער היבשה.
“ג׳ס…ג׳ס!” צעקתי והבטתי לצדדים.
הערפל הסמיך הקשה על ראייתי. משב רוח קל נשב על עורי החשוף, הרגשתי צמרמורת עוברת בגופי.
ידעתי שלהשאיר את ג׳סיקה לבד עם האמא החורגת המפלצת שלנו היה רעיון גרוע, רטנתי בליבי ובעטתי באבן קטנה שעמדה מלפניי בתסכול.
“נו ג׳ס, זה לא מצחיק”.
נזכרתי בפרצוף המכוער של גרטה בעודי מביטה על העצים
ג׳סיקה אחותי מתעקשת לקרוא לה “אמא” דבר שאני שוללת בכל מחיר.
איך אישה זקנה וממורמרת שהחליטה לקחת אותנו מבית היתומים ומכה אותנו על כל טעות קטנה יכולה בכלל לזכות להיקרא בתואר “אמא”?
רגליי כאבו, כבר כמה שעות שאני משוטטת ביער במטרה למצוא את ג׳סיקה.
“את לא תקבלי אוכל עד שלא תמצאי אותה, פרחחית קטנה!” צעקותייה של גרטה הדהדו בראשי
מיששתי עץ על ידי ונשענתי עליו.
תחבתי את ידי אל כיס מכנסיי והוצאתי את שעוני.
לא ראיתי שום דבר חוץ מעיגול בינוני מחובר לשרשרת.
“לעזאזל, ערפל מזדיין” רטנתי והחזרתי את השעון בחזרה אל כיסי.
החלטתי להתיישב ולעשות הפסקה. לפתע הרגשתי דף בתחתית העץ.
הוא היה דבוק לגזע.
משכתי את הפתק והוא התנתק מן העץ.
ניסיתי לראות מה כתוב בו, אך בגלל הערפל יכולתי רק למשש אותו.
ככה ישבתי במשך כמה דקות ומימשתי את הדף עד שלבסוף הערפל התפזר במקצת.
הבטתי בדף.
בכתב יד עקום וחסר פרופורציות היה רשום בו “אין עיניים, תמיד צופה”
גיכחתי לעצמי. אם הילדים המפגרים שכתבו את הפתק חושבים שהם יפחידו אותי, אז הם טועים.
רגע לפני שתחבתי את הפתק לכיסי ראיתי מזווית עיניי מין עיגול ואיקס בתוכו.
מוזר.
הסמל הזה מוכר לי אבל אינני זוכרת מאיפה.
“אלה בטח שטויות” הרגעתי את עצמי וקמתי מן האדמה בכדי להמשיך בחיפוש.
פתחתי את תיקי והוצאתי ממנו בקבוק מים מעוך, גלגלתי את הפקק ולגמתי כמה לגימות גדולות.
המים הקרים זרמו בגרוני ועברה בו צמרמורת של קור.
“למה לא לקחתי סוודר?” מלמלתי והתחלתי לצעוד בחוסר רצון.
אלפי שאלות התרוצצו בראשי, בניהן גם מה קרה לג׳סיקה ומה לעזאזל חיפשה ביער.
תחבתי את ידיי לכיסיי והרגשתי את הפתק בכיס הימני, ואת השעון בכיס השמאלי.
מיששתי באצבעותיי את השעון והוצאתי אותו.
המחוג הקטן של השעות הצביע על השעה 4, המחוג הגדול של הדקות הצביע על השעה 12 והמחוג הבינוני, של השניות, התרוצץ בין המספרים מבלי לקבוע על איזה מספר הוא רוצה להצביע במדויק.
לאחר שהכנסתי את השעון כחכתי בגרוני.
גרוני התייבש מחוסר מים, והרגשתי את הצמא אך העדפתי לא לשתות בכדי לא להרגיש את אותה צמרמורת נוראית של קור עוברת בגופי שוב וגם בכדי לחסוך מים
לפתע הרגשתי שאני מאבדת שווי משקל ונופלת.
טפחתי על ישבני ופלטתי “איה”.
ברגע שרציתי לראות בגלל מה נפלתי, תקף אותי פחד.
סלע ועליו תלוי עוד פתק
כששלחתי את ידי בכדי לקחת את הפתק זעקה פילחה את השמיים האפלוליים.
מיד זיהיתי את הקול.
“ג׳ס!” צעקתי בחזרה ונעמדתי במהירות.
“הצילו… תעזרו לי!, לא… תעזוב אותי!”
“אה!”
“ג׳ס אני בדרך אליך!” התחלתי לרוץ בכל כוחי לעבר הכיוון שצעקתה בקעה ממנו.
הענפים העבותים והחדים של עצי היער שרטו את פניי ידיי ורגליי. גופי צרב, אך לא עצרתי אפילו לרגע.
“בבקשה! שמישהו יעזור לי!” שמעתי את קולה מייבב וקרב
לאחר כמה שניות הגעתי לקרחת יער.
“ג’קי זאת את?” שמעתי קול חלוש וחסר אונים מאחורייי.
סובבתי את ראשי ופערתי את פי.
ג׳סיקה הייתה תלויה על עץ נמוך, שני ווים הוחדרו לבתי השחי שלה ויצאו מן הצד השני, גופה היה ספוג בדם.
“ג׳ס!” דמעות זלגו מעיניי ההמומות.
“ג׳ס… מה לעזאזל קרה לך?!”
הרכנתי את ראשי אליה
“הוא… הוא תפס אותי” היא לחשה בקול מפוחד ושבור .”הוא בא רק בשבילינו”
“מי זה הוא?” הרגשתי את ליבי הולם בחוזקה.
“סלנדרמן.. הוא.. ” היא השתתקה.
עינייה נעצמו והחזה שלה הפסיק לעלות ולרדת.
“ג׳ס, ג׳ס תעני לי!” טלטלתי את גופה. “ג׳סיקה!” צעקתי.
“אל תלכי”
כרעתי ברך ולחשתי “בבקשה אל תלכי”.
לפתע ראיתי מין חצי עיגול על מצחה. העפתי את שיערה הצחור מפניה בעדינות תוך כדי שאני מנסה לנגב את הדמעות שלי, אין טעם, הן לא מפסיקות לרדת. עין הייתה חרוטה על מצחה.
נזכרתי בהכל.
התחלתי לשמוע צלצולים עזים, הם הדהדו מסביבי והכאיבו לאוזניי
הוא מגיע.
גופי החל לרעוד, לא ידעתי אם מהפחד או מהקור, כנראה משניהם.
הסתובבתי אחורה והערפל הכבד כבר הספיק לבלוע את גופתה של ג׳ס ולטשטש את כל שדה ראייתי
“אתה… אתה לקחת את אחותי ואת ההורים שלי!” צעקתי “אתה לקחת אותם… הרסת לי את החיים!
נשכבתי ועצמתי את עיניי. דמעות מלוחות זלגו במורד לחיי, לאחר מכן עברו לסנטר ואז נפלו מטה, על האדמה.
הצלצול באוזניי היה חזק מתמיד.
פתחתי את עיניי. הוא עמד מולי.
נעלם והתקדם לעברי יותר ויותר. התחלתי לראות את הכל מסביבי מטשטש.
הוא היה ממש לידי, מביט בי בפניו חסרות ההבעה. ראשי פעם והרגשתי כאילו גופי עומד להתפרק, אוזניי צלצלו וכאבו.
התמוטטתי על הרצפה מכסה את אוזניי בכפות ידי. כאב לי כל הגוף.
אני חייבת לעוף מפה , עכשיו , חשבתי.
אספתי את כל הכוח שנותר בי וניסיתי להתרומם אך הרגשתי שגופי בוער מכאב, יותר מדי.
זה לא היה כאב רגיל, זה היה משהו שלא חוויתי בעבר. התמוטטתי שוב על האדמה הקרה, עוצמת את עיני ומתפללת שכל זה בכל זאת חלום בלהות ועוד דקה אקום מכורבלת בשמיכתי.
פקחתי את עיני ועדיין שכבתי שם ,שרועה על הרצפה כשדמותו המעוותת של סלנדרמן מתנוססת מעלי, מביטה עלי בפנים ריקות מהבעה.
כאב לי יותר מדי, אני רק רוצה שזה יפסק, שהכאב יפסיק.
עצמתי את עיניי בכוח ולאט לאט הרגשתי את נשימותיי מאטות, את שריריי נרגעים וגופי חודל מפעולה.
מוחי התרוקן ממחשבות יותר יותר ככל שעברו נשימותיי, עד שהרגשתי שאין לי יותר אוויר לנשום, שאני לא מצליחה..אני לא מצליחה לנשום. ״ג׳ס״ מלמלתי בקול חלוש בנשימה האחרונה שנשארה לי, ועצמתי את עיניי

סלנדרמן
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (2)

אהממ..

אז ככה. אני לא מכיר את הז’אנר, אז אני לא יודע לשפוט את הסיפור ביחס אליו. הסיפור מצמרר – אותי אישית קצת מבחיל. לא בדיוק הדברים שאני רגיל לקרוא. אני אשאר בתחום של כתיבה, ובניית סיפור.

מבחינת בניית הסיפור, בסך הכל הרגיש לי נכון. המתח נבנה בצורה נכונה. כאשר את מגיעה לחלק המותח, את לא מתעכבת מדי ולא עושה קפיצות לתיאור דברים שקרו בעבר. הכל מתרחש באותו רגע, והקורא חווה עם הדמות הראשית את כל מה שהיא עוברת בלי שיש לו, נקרא לזה, מרווח נשימה, משהו ש”יקלקל” את המתח.

צמד המילים שכן הייתי שוקל להוריד – “אך לא.”
המשפט לפני גורם לקורא לחשוב שאולי בכל זאת יש סיכוי קלוש שהכל סיוט – ותכף דברים יחזרו למצב נורמאלי ובטוח. ואז את מיד נותנת את הפתרון.
כשאני מתאר לי את זה בראש כמו סרט אימה – אני הייתי אפילו ממשיך את זה שניים-שלושה משפטים. למשל רושם שפתאום השתרר שקט (פרט כמובן להלמות לבה של הגיבורה) היא פוקחת את עיניה ולא רואה שום דבר (רק אולי שוב את הערפל). אפשר להוסיף (אולי) שאין שום דבר במקום שלפני רגע היתה תלויה גופת אחותה הקטנה, ואז כשהיא מסתובבת ה”סלנדרמן” עומד מולה.

משהו קטן נוסף – כשקראתי את הסיפור, ניסיתי לדמיין את התקופה. חשבתי על האחים גרים, המאה ה-17, 18. זוג אחיות יתומות, אמא חורגת. את מזכירה שעון כיס (ולא מכשיר אייפון). מצד שני יש נייר דבק, שלא התאים לי לתקופה(מסמר מתאים יותר). שנית, העובדה שלגיבורה יש שעון כיס היא לא טריוויאלית. זה פריט יקר למדי בעיקר למישהי מאומצת, שאמה החורגת לא מרעיפה עליה אהבה ומתנות. כדאי להסביר מאיפה השעון. שלישית, אני חושב שרוב האוכלוסיה בתקופה הזו היתה אנאלפאביתית אז לקרוא את הפתקים אולי גם מצריך הסבר מסוים.

כתיבה:

1. “ידעתי שלהשאיר את קייט לבד עם האמא החורגת המפלצת שלנו היה רעיון גרוע, חשבתי בליבי ובעטתי באבן קטנה שעמדה מלפניי.” – לא מסתדר לי המשפט הזה. אם אני מבין נכון, מהתגובות/הערות לסיפורים שלי, החלק הראשון, שהוא מחשבה, צריך להופיע במרכאות. כדאי להפריד לשני משפטים קצרים יותר:

“להשאיר את קייט לבד עם האמא החורגת המפלצת שלנו היה רעיון גרוע,” חשבתי בליבי.(לעצמי?). בעטתי באבן קטנה שעמדה לפניי.

אני מניח שהבעיטה באה בעקבות תחושת תסכול, אז אפשר להוסיף: חשתי תסכול ו.. או מתוך תסכול בעטתי או כל צירוף אחר.

2. “ראיתי אותה קופצת ונעלמת בערפל.” דווקא את המשפט הזה אפשר היה לחבר לזה שלפניו.

3. קייט נוהגת לקרוא לה “אמא” – אולי מתעקשת לקרוא לה “אמא”?

יש כל מיני פעלים שאני מעדיף להקטין את השימוש בהם:
א. הגרוע מכולם – עשיתי. עשיתי שיעורים(הכנתי). עשיתי אוכל(בישלתי). עשיתי שלום(נופפתי לשלום). מתאים למשל ב:עשיתי את עצמי ישנה. גם כאן אפשר לכתוב “העמדתי פני ישנה.”
ב. הייתי
ג. הלכתי ל.. – כמו ב: הלכתי להוסיף עוד מלח לתבשיל. בדיוק כשהלכתי להגיד לו את דעתי עליו וכדו’
ד. ראיתי – כאן מדובר בדיוקים. אפשר: התבוננתי/קראתי/הבחנתי.
ה. התחלתי ל… – כמו במקרה שרשמת: “התחלתי לשמוע צלצולים עזים”. אם לא מדובר בפעולה מתמשכת ו/או משתנה, עדיף להמנע מ”התחלתי ל”.
ו. נהגתי – (אלא עם מדובר ברכב) אני נוהג להשאיר את ‘נהגתי’ למשהו שמזכיר מנהג – משהו טקסי יותר.

אני לא זוכר כרגע עוד. זה קצת בסתירה לתגובה קודמת שלי שמציעה להשאיר את הדיבור בלשון מדוברת. אין לי כרגע נוסחה מדויקת.

יש לי עוד הערות, אבל מחסור בזמן. אם את מרגישה שההערות תורמות משהו, אשתדל להוסיף עוד. אם לא, זה גם בסדר.

מקווה לקרוא דברים נוספים, אם יש משהו שהוא פחות אימה – אשמח.

07/06/2021 15:03

    היי קודם כל תודה רבה (: אחת הבעיות שלי בכתיבה היא שקשה לי להחליף פעלים במילים אחרות כשאני כותבת בלשון הווה למשל אני הולכת אני אוכלת ואז הכתיבה כבר נהיית מעיקה מרוב שיש כל הזמן אני אז תודה רבה מאוד עזרת לי עם זה (: אם יהיה לך זמן אני יותר מאשמח לביקורות שלך הן מאוד מפורטות ובאמת עוזרות אז שוב תודה רבה

    23/08/2021 10:43
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך