עורבים

גיא שמש 18/03/2017 623 צפיות 2 תגובות

פרנקי שמע על עורבים, אבל לא ראה אף-אחד כזה. במקום ממנו בא לא היו עורבים, אבל פה הם היו בהמוניהם. הם היו אוכלים פגרי לטאות, ומלקטים מקקים קטנים וחרקים, ואז עפים בקרקור צורם אל צמרות העצים. הוא היה שוכב על גבו על גדר האבן, מעשן ומביט בכוכבים. העורבים היו ממלאים את כל השמיים, מסתירים לרגעים את הירח, ונראים כמו שדים, או מכשפות על מטאטאים. מישהו שם רדיו, והוא שמע את “לילות לבנים” של אביב גפן בלי לעקוב אחר המילים. היה לו קר, והוא נכנס לחדר ולבש אפודה. על הקיר הייתה תמונה, פוסטר, של ג’יימס דין שבור על האופנוע. הוא הצית עוד סיגריה, והביט על הבבואה שלו במראה. הוא היה צעיר, בן 20, חצוף ופראי, אבל הלב שלו רצה למות כאילו הוא בן 80. “זה בגלל כל החרא שמאכילים אותך מגיל אפס,” הוא מלמל לבבואה שלו במראה, וסגר את הארון. הוא החליף את האפודה לג’קט אופנוענים, ויצא אל הלילה הקר כשהסיגריה בין שפתיו, והוא מחפש… משהו. הוא נראה כמו מישהו שמחפש צרות. הוא עלה על האופנוע, ונסע לאורך הכביש של הכפר, והחוצה לתוך הכביש המהיר. הוא חשב שהוא ידהר עם האופנוע עד הירח, אם היה כביש לירח. אבל לא היה כביש לירח, רק בראש שלו. אז הוא נסע עד שהלב שלו אמר לו לעצור, ואז הוא השתין בצד הדרך. הייתה שכובה שם נערה דרוסה שהושלכה לצד הדרך, ונשמה את נשימותיה האחרונות. הגוף שלה היה חבול כולו, והעצמות שלה היו מפורקות. הוא התקרב, עמד מעליה, והביט בה בעניין. עיניה לוכסנו לכיוונו, ונדמה שהיא רצתה להגיד משהו, אבל רק נשיפות יצאו מפיה. הוא ניגב את הדם מזווית שפתיה, וניגב את דמעות הכאב והפחד מעיניה. היא הביטה כל אותה העת ישר לתוך עיניו, וזה נגע ללבו והטריד אותו באותה העת. הוא רכן לצדה, וסיפר לה שכשהיא תמות, היא לא תדע שהיא מתה, והחיים שלה ימשכו למראית עין כאילו כלום לא קרה, רק טוב יותר. הוא אמר לה שהמוות והחיים הם בעצם אותו הדבר, והדבר היחיד שמבדיל ביניהם, הוא בעיניי המתבוננים מבחוץ. הוא לא ידע אם היא הבינה מה שהוא אמר, אבל עשה רושם שהיא אהבה לשמוע אותו מדבר, ואז היא מתה. היא פשוט קפאה באמצע נשימה, באמצע של הכול, והפסיקה להיות פה כשעיניה עוד מביטות בו, אבל לא רואות. הוא עצם את עיניה בידו, עלה על האופנוע וחזר לכפר. הכפר כמו התיישן מאוד בזמן שהוא לא היה בו, וגדודי עורבים ארבו לו על הגגות, עוקבים אחריו בעיניי החרוזים הקטנות שלהם. הוא ירד מהאופנוע ומשך את מוט התמיכה, ואז הצית סיגריה וחייך אליהם. “מי ישלוף ראשון?” הוא שאל אותם, מטורף ומתלוצץ, “שנספור עד שלוש?” עיניהם זזו בתוך פני הציפור הקטנות שלהם, ואז העורבים התנפלו עליו בבת-אחת. הם קרעו את בגדיו, ואת עורו, ואת בשרו, וכשנשאר ממנו רק שלד הוא עוד עמד על רגליו והקניט אותם – “זה כל מה שאתם יכולים לעשות? אתם לא יכולים להרוג אותי,” ואז הם פירקו לו את העצמות. פרנקי היה שרוע על גדר האבן ועישן סיגריה. הוא הביט אל הכוכבים, ומעת לעת חלף עורב על פני הירח.

עורבים
דרוג הסיפור 1.8 | 4 מדרגים

תגובות (2)

סעמק, קראתי את זה תוך כדי שמיעת הטראק Black Coast – TRNDSTTR (Lucian Remix) וזה כל כך התאים!

קצת מאכזב בשביל תגובה ראשונה, לא כך?
*קרע, קרע*

18/03/2017 07:55

עורבים הם הסימן הפרטי שלי להתעורר, אז זה הוסיף לי נקודות לקטע שלך, שגם ככה הוא נהדר

19/03/2017 17:37
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך