בת הלוויה-חלק ב’

01/10/2011 622 צפיות אין תגובות

לקאלי לא היה זמן לחשוב, אבל היתה לה הזדמנות שידעה בכל מאודה שאסור לה לפספס. יש כאן מישהו שרוצה לתת לה צ’אנס, זו יכולה להיות הפריצה הגדולה שלה, היא יכולה להיות ג’ניפר אניסטון הבאה או לפחות סנדרה בולוק הבאה. מי יודע? אולי בעוד מספר שנים שמה יחקק במדרכת הכוכבים בין שדרת הוליווד ורחוב ויין בהוליווד, ואם אפשר, שזה יהיה לצד שמה של דרו ברימור.
קאלי ומייק ישבו בבית קפה אופנתי מלא מפה לפה בצעירים וצעירות, שחקנים מתחילים, תסריטאים עם רעיונות חדשים, מפיקים, רובם ככולם, מחפשים, בדיוק כמוה, את ההזדמנות הנכספת להתגלות ולהיות הדבר החם הבא בהוליווד. קאלי ישבה מול מייק והביטה בו ממושכות בעוד הוא שולח הודעות אס. אמ אס. בקצב רצחני.
“לא ידעתי שעשיתי כזה רושם עליך”, אמרה לבסוף.
“אל תמעיטי בערכך. יש בך משהו. משהו אחר, סטאר קוואליטי קטלני ביותר, כזה שלא פוגשים בכל יום, ותאמיני לי שאני פוגש מספיק. יש בך שילוב נדיר של מסתורין, נגישות ויופי, מה שכל במאי ומפיק מחפש בשחקנית שלו”.
“גם הבמאי והמפיק הזה? חייכה אליו קאלי.
“כמו שאמרתי לך, אנחנו מלהקים כרגע לסרט חדש, משהו שעומד להיות להיט בינלאומי, ותנחשי מה, עוד חצי שעה האודישנים מתחילים”.
“אתה רציני?” קאלי היתה מופתעת ביותר.
“רציני ביותר”. מייק הוציא מהתיק שלו תסריט עבה והחל לפשפש בין העמודים. כשהגיע לעמוד 14 הוא עצר והתחיל למרקר מספר שורות.
“זה מה שאת צריכה להגיד. אני אספר לך בקצרה, בסרט שמך פיית’, את בחורה צעירה שעובדת בבנק ולפתע נכנסת איזה צועניה זקנה ומטילה עליך קללה שהורסת לך את החיים”.
“אני מבינה שזה סרט אימה! אני פשוט מתה על סרטי אימה!” אמרה בהתלהבות.
” אני שמח לשמוע את זה. עכשיו, כדי להתחבר לדמות, את צריכה להיות תמימה, עדינה, אבל יחד עם זאת, את ממש רוצה להרשים את הבוס שלך שאת יודעת לעשות את העבודה שלך נכון, ואת צריכה להיות קשוחה עם הזקנה הזאת שמבקשת ממך הלוואה”.
“אני מבינה”, אמרה קאלי ודאגה התחילה להשתרבב אל מוחה.
“יש לך ללמוד את כל העמוד הזה. ואגב, נשארו לך עשרים וחמש דקות”.
“בטח, רגע, מי בוחן אותי?
“אני, המלהקת שלנו סמנת’ה והמפיקה הנוספת אנני. נפגש במשרד שלי, אני חייב לזוז”.
“או.קי. ביי, נתראה”. אמרה בחשש.
“אני מאוד מקווה, אני לא אבוא אחריך שוב”.

באותו הזמן קליבן התחיל להיות מודאג. הוא מחפש כבר שעה את קאלי בבית ולא מוצא אותה. אף אחד לא ראה אותה לאחרונה, לא אסקס ולא שאר עובדי הבית. לבסוף חייג לנייד שלה. אין תשובה, רק מענה קולי. גם מחשבותיה היו חסומות להפליא ולא יכל לקרוא אף אחת מהן, למרות שהתאמץ מאוד. אין ספק, יכולותיה העל טבעיות של קאלי משתכללות מיום ליום.
בעוד קליבן דואג לה, קאלי הסתובבה הלוך ושוב סביב משרד ההפקות. היא לא יכלה להאמין שזה קורה לה. היא קיבלה את התפקיד. התפקיד שלה וזה הולך להיות להיט רציני. מחר היא צריכה למצוא סוכן טוב (מייק המליץ לה על אחד מהסוכנויות הטובות ביותר: קריאייטיב ארטס אג’נסי) ולחתום על חוזה. והחוזה הוא אכן מרשים, גם סכום הכסף שהיא עומדת לקבל, חלק במקדמה וחלק בסוף עשיית הסרט. עכשיו היא היתה בטוחה. היא לא יכולה כבר לחזור הביתה. לא יכולה כבר לחזור לקליבן ולאסקס. התמזל משחק לה והיא לא מתכוונת להפנות לו את הגב. היא בדרך להיות חופשיה. לאחר התלבטות ארוכה, החליטה לחייג לקליבן. הוא ענה מיד.
“קאלי, איפה לעזאזל…”
“אני לא חוזרת הביתה קליבן. קיבלתי תפקיד גדול בסרט ואני לא חוזרת”. אמרה בבטחון.
“קאלי, על מה את מדברת, רק אתמול בלילה בילינו יחד”.
“אני יודעת, אבל תבין, אין לי ברירה”.
“מה זאת אומרת, אין לך ברירה? את לא עוזבת ככה אותנו, לא אחרי כל השנים שלנו ביחד, את בת הלוויה שלי”.
“מה אתה רוצה ממני קליבן? אני לעולם לא אהיה אשתו של מישהו, לעולם לא אהיה אמא, לעולם לא יהיו לי חיים נורמלים, כאלה שיש להם התחלה וסוף.! לקחת ממני הכול, מה אתה עוד רוצה? אני חייבת לנתק עכשיו. ביי. ” דמעות עלו בעיניה של קאלי.
“קאלי! קאלי! החל קליבן לצרוח לתוך הסלולרי, אך התשובה היחידה שקיבל היה הקו המנותק שהדהד ברקע.
בחמת זעם, קליבן זרק את הטלפון לקיר וכמעט פגע בראשו של אסקס שבדיוק נכנס בדלת.
“מה קורה פה? שאל אסקס ופניו של קליבן לא השאירו לו מקום לספק. שוב פעם איזה ענין עם קאלי? מה קורה לשניכם בזמן האחרון?”
“היא עזבה אסקס, היא לא חוזרת יותר. היא בגדה בנו. היא בגדה בי. זרקה אותי לפח בשביל איזה תפקיד מטומטם בסרט. ידעתי שזו טעות להגיע לכאן, ידעתי! למה הייתי כל כך טיפש? למה נכנעתי לה?”
“זה היה חייב לקרות מתי שהוא. היא היתה מוצאת דרך להגיע לכאן”. ענה אסקס.
“אנחנו חייבים להחזיר אותה, אסקס, הסוד שלנו עלול להתגלות, עוד יתפסו אותנו וישתמשו בנו כשפני נסיונות!”
“קאלי לא תעשה דבר כזה, הרי היא גם עלולה להיחשף בעצמה. אמר אסקס.
“אתה לא מבין? היא מבלה בחברת בני אנוש עכשיו, עשרים וארבע שעות ביממה, מתי שהוא מישהו יבחין בזה שהיא שונה, שהיא לא אוכלת, שהיא לא ישנה, שהיא נעלמת בלילות, עכשיו כשהיא כוכבת יעקבו אחריה פפאראצי ועוד יתפסו אותה עם איזו נערת מים תקוע לה בין השיניים.
“מה אתה בעצם אומר קליבן? חששו של אסקס התגבר מרגע לרגע”.
“זה או היא או אנחנו”, פסק קליבן ללא שמץ של רגשות אשם.
“אתה לא מתכוון שאנחנו…” אסקס לא יכל להביא את עצמו להגות את המילים.
“כן, אסקס, להרוג אותה. ואל תסתכל עלי ככה! אני לא אוהב אותה פחות ממך או אפילו יותר, אבל אם היא תביא אנשים אלינו, זה הסוף שלנו”.
“אז בוא נסתלק מכאן, נשאיר אותה לכאן לגורלה, ככה לעולם לא יגיעו אלינו, בוא ניסע לג’מייקה, לתאילנד, לאיזה אי בודד, אנחנו לא חייבים להישאר כאן”.
קליבן חשב לרגע.
“לא. לא משאירים בוגד מאחור, זה חוק הברזל שלנו ואתה יודע את זה טוב כמוני. אנחנו נהרוג אותה ואז ניסע מכאן. בכך אנחנו דומים לבני אדם, אנחנו מסוגלים להרוג אחד מבני מיננו.
“אולי ננסה משהו אחר”, אמר אסקס, אולי בכל זאת יש פתרון אחר למצב הביש הזה”.
קליבן הקשיב בעניין.

6
גשמים עזים איימו לשבש את החגיגות לקראת טקס פרסי האוסקר. סופה שהחלה בלילה כיסתה את ההרים הסמוכים ללוס אנג’לס בשלג, ובמהלך היום המשיכו מטרים לסירוגין ברחבי העיר. אולי קאלי לא תקבל את פרס האוסקר השנה, אבל לפחות היא נוכחת בטקס האוסקר, חשבה כשמייק הציע לה להתלוות אליו והיא הסכימה ללא היסוס.
קאלי ישבה באולם הענק בלוס אנג’לס והביטה בפירס ברוסנן על המסך הגדול מעביר בשידור חי למליוני אנשים בעולם את טקס האוסקר ה-82, האירוע היוקרתי והנוצץ ביותר בעולם הקולנוע. כולם היו שם על השטיח האדום, עשרות צלמים מסביבם, שולחים פלשים מסנוורים: ג’וליה רוברטס, גווינת פלאטרו, ראסל קראו, בראד פיט, רון הווארד, גי’מס קמרון, טום הנקס, ג’ורג’ קלוני, אנג’לינה ג’ולי, והנה ממש שורה מאחוריה קייט ווינסלט עם בעלה הבמאי סם מנדס. להפתעתה הרבה, קאלי הרגישה כל כך שייכת לשם,כמו נולדה לזה.
גופה החטוב של קאלי היה חנוט בשמלת סטרפלס בצבע גוף של אוסקר דה לה רנטה, נעליים של בריאן אטווד, תכשיטים של קרטייה ותיק קלאץ’ של רוג’ר ויווייר, שיער פזור המסורק אל הצד והליפסטיק המדובר ביותר של הערב הזה – רוז’ של שאנל – היא נראתה מדהים.
היא ניסתה להתעלם מהרעב שהחל להציק לה, מכל ההתרגשות וההכנות לטקס היא לא הכניסה אף אחד לפיה מזה שבוע. אבל דווקא עכשיו קאלי לא יכלה להחזיק מעמד יותר. היא התפתלה במקום מושבה והביטה לכל עבר. היצר שלה קרא לה והיא לא יכלה להתעלם מזה. היא חיכתה בקוצר רוח להפסקה, וכשזו הגיעה יצאה בחטף החוצה אל תוך הלילה הקריר. שם, בשמלה הנוצצת שלה, יצאה לציד , כחיה אימתנית המאבדת עצמה לדעת בעודה אורבת לקורבנה בסמטה אפלה. לפתע, הבחינה בעובד במה צעיר ושמנמן. היא הביטה בו והיא חייך אליה במבוכה, “מה הסיכוי שחתיכה כזאת אי פעם תסתכל עלי”? חשב, וזו, למעשה, היתה המחשבה האחרונה שלו.
כמה דקות אחר כך, קאלי מחאה כפיים בעודה יושבת לצידו של מייק ומאזינה בקשב להכרזת הזוכים הגדולים של הערב. בתואר הסרט הטוב ביותר זכה הסרט פורץ הדרך ועתיר האפקטים “אוואטאר”, בפרס השחקנית הטובה ביותר זכתה אן התוואי המקסימה ובפרס השחקן הטוב ביותר זכה מורגן פרימן האגדי. קאלי מחאה כפיים בהתרגשות בכל פעם שעלו על הבמה ונאמו את נאומם המרגש. הם הודו להוריהם, למפיקיהם, סוכניהם ואלוהיהם, וקאלי חשבה בינה לבין עצמה למי היא תודה אם יגיע הרגע בו תעלה על במה זו. מייק הנאה אשר ישב לצידה בחליפת הוט קוטור מסוגננת של קוואלי לא יכל להוריד את עיניו ממנה כל הערב, כמו גם שאר באי האירוע שהסתקרנו מהבחורה היפה והלא מוכרת בתעשייה.
בעוד קאלי מוחאת כפיים היא הבחינה בטיפת דם אשר הכתימה את שמלתה הנוצצת. בעודה מנסה ללא הצלחה להסתיר את הכתם ולנקות אותו, היא הבינה דבר מה שלא רצתה להבין אותו עד לרגע זה.

“אני מקווה שהרעיון שלך יעבוד, אסקס” “לקחת את קאלי מאוד רחוק מכאן”, אמר קליבן בעודם מחכים לשעת הכושר המתאימה להוציא לפועל את תכניתם.
כשקליבן חשב רחוק, הוא התכוון למקום אחד ספציפי במיוחד, אי המסתור שעד עתה רק שמעו עליו: אי הפסחא, אשר נמצא אי שם באוקיינוס השקט. האי היה במקורו מיוער בצפיפות כשהתיישבו בו המהגרים הראשונים מפולינזיה. כמה מאות שנים של כריתת עצים למטרות הסקה ובנייה עבור האוכלוסייה שהייתה בגידול מתמיד ופרויקטים הנדסיים עתירי שימוש בעץ (גרירת והעמדת פסלי הענק) חיסלו את היער. משום כך נבצר מתושבי האי שהיו במקורם ימאים מוכשרים לבנות סירות שיאפשרו להם לצאת ללב ים ולצוד את מזונם העיקרי, הדולפין. משלא יכול האי לספק מזון לכל האוכלוסייה החלו מלחמות בין משפחות והתפשט מנהג הקניבליזם שקיבל גם גוון דתי. המנהג פסק רק כשהתושבים קיבלו על עצמם את הנצרות. סעודות של קניבלים נערכו במקומות מבודדים כשרק לעתים רחוקות השתתפו בהם הנשים והילדים. הילידים סיפרו למיסיונרים שהחלקים הטעימים ביותר היו אצבעות הידיים והבהונות. הקורבנות המיועדים הוחזקו בשבי בבקתות ליד מקומות המחבוא עד לרגע בו הוקרבו לאלילים.
כשקאלי צעדה מחוץ לאולם הגדול מלווה במייק, יד מוכרת אחזה בה בכל כוחה ומשכה אתה מחוץ להמון.
“עכשיו את באה איתי למקום אחר לגמרי, מקום בו תביני לאן את שייכת”, אמר לה ביבשות. “את בת הלוויה שלי”.
“אני כבר יודעת לאן אני שייכת”. אמרה בחיוך.
שניהם התעופפו וחגו למעלה בשמיים השחורים כשני ציפורי טרף. קאלי, שכבר לא עלה בדעתה להתנגד, הביטה למטה וחשבה לעצמה שהוליווד מעולם לא נראתה לה זוהרת יותר.

סוף

בת הלוויה-חלק ב’
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
16 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך