גירוד בגבה / הנעלם הגלוי

4:30, לונדון
"היום בעוד שעה יעבור בחור כבן 23 בריצה באזור התחנה הקבועה. הוא יהיה בנעלי ריצה אפורות, חולצת דרייפיט אדומה ומכנסי ריצה כחולות – שים לב טוב טוב לצבעים", אמר ארנולד בתדריך.
"בשניה שתראה אותו, תדע שהאדם שיגיע מיד אחריו הוא המטרה שלנו", המשיך.
"ומה אם אתבלבל בבנאדם?" שאל אותו ג'ורג', מבלי לחשוש מתגובתו של הבוס הגדול.
"זה לא יקרה… בשעות האלה אין אף אחד ברחובות, וגם מי שכבר נמצא שיכור מת מהלילה, או עייף מדי לקראת בוקר חדש"

5:25, לונדון
הוא התעורר לפתע, והבחין שהשעון המעורר לא פעל – שוב.
עלה מהר על בגדי הריצה.
הוא ידע שהזמן במילא לחוץ, והפגישה תחל ב6:30, אך לא היה מוכן אפילו לחשוב על ויתור על ריצתו היומית.

13:27, פיונגיאנג
כעס רב מילא אותו, כששמע מה הבריטים מתכננים.
היו לו דקות בודדות למנוע זאת, אך ידע שלא יספיק – אלא אם יתרחש נס.
הנס אכן התרחש, אך זה היה גרוע בהרבה.

5:30, לונדון
דקות ספורות לאחר שהחל לרוץ, יתוש מעצבן החל לנוע סביב ראשו.
הוא ניסה לא לייחס חשיבות ליתוש, אך זה המשיך עוד ועוד להציק לו.
תוך הריצה, הוא שלח ידו לכיוון הגבה וגירד.
דקה לאחר מכן קרו מספר דברים ברצף – שנגדו כל דבר הגיוני בעולמנו:
רוכל שהלך אחריו לכיוון החנות נורה לפתע מגג בניין כלשהו, בחור קוריאני החל לרוץ ולצעוק בפאניקה שזהו ככל הנראה פיגוע חבלה.
זמן לא רב עבר ומאחוריו הופיע אדם לבוש בבגדים כמעט זהים לשלו, תפס אותו בידיו וגרר אותו למכונית.
לא היה לו זמן לחשוב – הוא בעט באשכיו של האיש וברח.

8:40, אוקספורד
הוא לא שם לב במנוסתו, אך עקב אחריו אדם בכל הדרך שעשה.
לפתע הבחין בכך ותכנן לברוח, אך אותו אדם דיבר אליו לפתע בעברית.
"תראה יואל, עשית עבודה טובה, גם מבלי לדעת. אנחנו שנים מנסים ליצור דיסאינפורמציה אצל הבריטים, ולהטעות על הדרך את הקוריאנים ואתה היית כל מה שהיינו צריכים".
"מה… מי אתה? ואיך אתה יודע את שמי? אתה מהמוסד?"
"אני אבי, וזה כל מה שאתה אמור לדעת בינתיים. עבודה טובה שם עם הזבוב, לגמרי גרמת אפילו לי להאמין שהגירוד הזה היה אות לסוכן לפעול"
"מ…מה?"
"נתראה בארץ, ושמור על פרופיל נמוך מעכשיו… לא כדאי לך להסתבך עם הבריטים, מניסיון. ביי"