ayala422
מקוה שתקראו על אף אורכו ותאהבו. שבוע טוב

דלת, סיפור מתח

ayala422 27/12/2015 864 צפיות 6 תגובות
מקוה שתקראו על אף אורכו ותאהבו. שבוע טוב

דלת.

יום אחד הלכתי לטייל כהרגלי ,ברחובות העיר,
אני אוהבת ככה לצעוד ברחובות צדדיים ,להביט על בתים ובמיוחד על בתים ישנים,
מאחוריהם מסתתרים הסיפורים הכי מעניינים,
מרימה ראשי למעלה מסתכלת על חלונות ומרפסות,
מעניין לי, ואז ראיתי אותה..דלת שכמוה לא ראיתי אף פעם,
דלת חומה בצבע חלודה, נראית ישנה, גדולה, יש לי הרגשה שהיא לא דלת רגילה ,
מה היא מסתירה מאחוריה?
לאן היא מובילה ומה יש מאחוריה?

איך היא הגיעה לכאן? הרי עברתי פה לפני ימים מספר והיא לא הייתה.
לא דלת חדשה, אלא כזו עתיקה ,לא בנו פה בית חדש ולא שיפצו בית ישן,
אז איך הגיעה לפה ?
אני מנסה לפתוח את הדלת ,הדלת נעולה.
הלכתי מסביב ומאחור, ואז ראיתי כעין ביתן מחובר לדלת, אה, אז יש בית קטן..
זה נראה לי מוזר, בית קטן ודלת גדולה, מי גר שם? איש קטן כמו הביתן או איש גדול כמו הדלת?
החלטתי להתמקם בקרבת מקום, לצפות על הדלת ,לראות מי יכנס בה ומי יצא,
ישבתי לי בצל מאחורי שיח וחיכיתי, למה? אינני יודעת ..
עברה שעה ועוד שעה והנה..שמעתי רשרוש מכיוון הדלת,
הדלת נפתחת ויוצא משם איש קטן ,
איש קטן במעיל שחור, עטור זקן שחור ומגבעת שחורה לראשו.
טוב הבית קטן אז יוצא איש קטן ,הגיוני,
אבל למה לבית קטן ולאיש קטן יש דלת כזו גדולה?
לא מבינה. האיש יוצא, מוציא מכיסו מפתח ענק כמעט בגודל שלו נועל את הדלת אחריו ומכניס את המפתח לכיס המעיל.
עכשיו זה ממש מסקרן אותי, מי האיש? התחלתי לעקוב אחריו, הלכתי אחריו כמו צל…
הוא הולך ואני אחריו משתדלת לא להראות.
האיש הגיע לבית גדול עם דלת קטנה ושחורה, הוציא את המפתח הגדול ופתח את הדלת,
מפתח גדול פותח דלת קטנה? מה זה אגדה או מציאות, אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
הסתובבתי מסביב לבית, כל הקיר האחורי עשוי חלונות קטנים עם וילונות כהים,
ניסיתי להסתכל , סיקרן אותי לדעת מה או מי נמצא בפנים ומה עושה שם האיש הקטן.
מאחר ולא הצלחתי לראות הסתתרתי וחיכיתי בחוץ שהאיש יצא ,החלטתי להמשיך לעקוב אחריו.
לאחר כמה ימים נקרתה לידי ההזדמנות. הוא שכח לנעול את הדלת הקטנה אחריו, אז אחרי שהוא נכנס, חיכיתי כמה דקות ונכנסתי , לא יאומן ,היו שם מלא מעבדות,
מה חוקרים שם? תהיתי, עברתי ממעבדה למעבדה ואז ראיתי אותו באחת המעבדות, הוא כמעט ראה אותי, ברגע האחרון הצלחתי להסתתר , היו שם עוד אנשים כולם בחלוק לבן,
אולי הוא מדען אבל מה הוא חוקר? מה ממציא?
הסקרנות לא נתנה לי מנוחה. אני חייבת לדעת, התחלתי לעקוב, לרחרח ולבדוק ,
רק שלא יראו אותי.
ואז יום אחד גיליתי מה הוא-הם חוקרים ממציאים- לא יאומן, הזדעזעתי.
מה אני עושה עם המידע הזה?
החלטתי ללכת לראש הממשלה ולידע אותו.
התקשרתי,אמרתי למזכירה שאני חייבת לדבר איתו דחוף, קבעה לי פגישה בלשכתו כבר למחרת בבוקר,
כשנכנסתי ,ראש הממשלה קיבל אותי בסבר פנים יפות ואמר לי: שלום לך, מה הדחיפות?
אדוני ראש הממשלה, פתחתי , עקבתי אחרי איש אחד שנראה לי מוזר, הסתבר לי שהוא מדען,
ונו? שאל, אז מה ,יש הרבה מדענים בארצנו, נכון ,אבל גיליתי שהוא ועוד כמה אנשים המציאו משהו שיכול לגרום לאסון,
ומהו אותו משהו? שאל ראש הממשלה, חומר כעין שיקוי , שיכול לגרום לאיבוד שפיות זמנית ולבלבול עד אי- יכולת תפקוד ואיבוד שליטה, והוספתי, הם מתכננים לשים מהשיקוי הזה במי השתייה,

אני לא בטוחה אם הם נגדינו או בעדינו, כלומר, אם את המים שלנו או של אויבינו ,
את זה לא הצלחתי לגלות.
הם גם פיתחו חרקים מיוחדים שיכולים לגרום לטירוף ורוצים להכניס אותם למזונות.
ראש הממשלה שאל: את בטוחה בזה? כן, אדוני, אני בטוחה, שמעתי אותם מדברים,
עם זאת אין לי הוכחות מוצקות וגם לא את כל הפרטים.
ראש הממשלה קם מכיסאו, לחץ לי את היד והודה לי, ביקש את כתובת מקום המעבדות ואמר לי:
אל תדאגי אני אטפל בזה.
משום מה לא נרגעתי, המשכתי לעקוב והחלטתי לנסות להיכנס לבית הקטן ולרחרח שם,
אולי שם אמצא הוכחות.
יום אחד בהיותי במעקב אחרי האיש הקטן שמתי לב שהוא יצא מהבית הקטן ולא נעל את הדלת אחריו,
אמרתי לעצמי, זאת הזדמנות להיכנס, מצד שני אולי זו מלכודת? אולי הוא ידע שאני עוקבת אחריו ובכוונה השאיר פתוח?
באותו היום לא אכנס, חשבתי לי, המשכתי להסתתר , אראה מתי הוא יחזור ואז אחשוב מה לעשות.
עברו עוד כמה ימים ועוד פעם הוא לא נעל את הדלת, הוא רק טרק אותה והלך.
.היום אכנס, אמרתי לעצמי, חיכיתי שהוא יתרחק ונכנסתי. הבית היה קטן רק חדר אחד ,מטבחון ושירותים.
הסתובבתי, פתחתי מגירות וארונות וחיפשתי, מה? אני לא יודעת, כשאמצא אולי אדע.
כעבור כשעה מצאתי מסמכים, דחפתי אותם לכיס והסתלקתי משם במהירות.
עוד אני מתרחקת שמעתי אותו חוזר, איזה מזל שהספקתי להסתלק, חשבתי לעצמי , נשמתי לרווחה.
הגעתי הביתה ,הוצאתי את המסמכים והתחלתי לעיין בהם, בינגו- כתוב שחור על גבי לבן,
לאן מיועד החומר למי ולמתי. צילמתי את זה והלכתי ללשכת ראש הממשלה למסור לו את הצילום .
את המסמכים המקוריים השארתי אצלי. מוזר, הרגשתי כאילו הוא חיכה לי,
קיבל מידי את המסמכים ,הודה לי ואמר –זה בטיפול.

היתה לי מין הרגשה משונה, הצטערתי שמסרתי לו, הוא נראה לי שאנן מידי,
או לא מאמין לי או משתף פעולה…זה מטורף, חשבתי, לא הגיוני שהוא מכיר את האיש הקטן
ועוד משתף פעולה איתו, או שהוא חושב שאני מטורפת, לא ידעתי מה לחשוב ומה לעשות בנידון,
אחכה ואראה מה יקרה, חשבתי לי והלכתי משם הביתה.
הפסקתי לזמן מה את המעקב שלי וחיכיתי לראות מה יקרה.
נראה אם ראש הממשלה אכן יטפל בזה, הבטיח לידע אותי, איך ומה יעשה,ימים יגידו…

עברו כשלושה שבועות ולא שמעתי כלום- החלטתי ללכת לראש השב”כ,
התקשרתי ללשכתו וביקשתי לקבוע פגישה, אחרי כשבוע הלכתי ללשכתו עם המסמכים,
נכנסתי ונעמדתי מולו,
בקושי הרים עיניו מהניירת שמולו, אך ביקש ממני לשבת ישבתי מולו וחיכיתי שיתפנה.
עברו למעלה מ-10 דקות עד שהרים את ראשו ואמר לי-“שלום לך גברתי ,
מה הביאך אלי ובמה אני יכול לעזור לך? המסמכים כאילו בערו לי בידיים,
התחלתי לדבר ותוך כדי הושטתי לו את המסמכים,
ישבתי בשקט וחיכיתי שיגמור לעיין בהם, ראיתי את פניו מחליפות צבעים,
עדיין לא אמר מילה, אני במתח, האם גם הוא ימרח אותי… יהיה בסדר .אטפל בזה וכו”?
כעבור כעשר דקות, שנראו לי נצח אמר לי ראש השב”כ- תשמעי גברת, יש פה חומר נפץ,
אני חושב שעשית פה עבודת בילוש מדהימה וגילית משהו שיכול לשנות אותנו ואולי את העולם.
אני מבטיח לך אישית, קחי את מס הפלפון האישי שלי, שזה ייבדק ויטופל במהירות המרבית.
אמר ומסר לידי את כרטיס הביקור שלו, בכתב ידו הוסיף את המספר האישי שלו ובביתו.
קם ממקומו לחץ לי את היד ואמר לי: נהיה בקשר.
.
רגע, אמרתי לפני שיצאתי, מה עם ראש הממשלה? מה אתה חושב עליו? האם הוא יודע מה קורה?
האם הוא משתף פעולה עם האיש הקטן? אני עוד לא יודע ,חייב לבדוק בסודיות גמורה,
מבטיח לעדכן אותך, אמר לי שלום וליווה אותי לדלת,

נשמתי לרווחה, עכשיו אני רגועה ובטוחה שהנושא אכן ייבדק ויטופל, יצאתי משם.
לראשונה הרגשתי הקלה, כאילו אבן נגולה מליבי .
הלכתי לאכול ולישון.
לאחר כשבוע ימים, בעודי ישנה, הטלפון צלצל, חשבתי שאני חולמת, הייתי עדיין עייפה מאד,
התהפכתי לצד שני והמשכתי לישון, אך הטלפון המשיך לצלצל ולצלצל בקול חזק מאד,
בלית ברירה, קמתי והרמתי את הטלפון, הלו, ענה ראש השב”כ,
בואי מיד ללשכתי יש לנו חדשות מסעירות .

לקחתי מונית ונסעתי ללשכת ראש השב”כ, שם חיכו לי מספר אנשים.
מיד שנכנסתי כל הפנים הופנו אלי,
ראש השב”כ קם ממקומו נעמד, לחץ לי את היד והזמין אותי לשבת, זאת עשיתי.
הסתכלתי על האנשים שבחדר וחיכיתי לשמוע את החדשות.
הוא הציג אותי בפני האנשים שהיו שם.
ואז סיפר לי מה גילו בעקבות הבילוש שלי- ואמר:
האיש הקטן התגלה כמדען ומרגל אירני שהושתל בישראל,הוא והעוזרים שלו תכננו
לחבל במי השתיה ובמזונות של ישראל, ובכך לזרוע נזק והרס, בריאותי ונפשי ובהלה בישראל ובעולם.
הייתי בהלם, שאלתי : ומה עם ראש הממשלה מדוע הוא לא טיפל בעניין כשסיפרתי לו?
ועכשיו הגיע הבום הגדול, ראש השב”כ המשיך בדבריו:
ראש הממשלה נחטף לאירן ושם שיבטו אותו והחזירו לארץ את השיבוט,
כדי לאפשר למדענים להמשיך במחקרם וליישם אותו.
ומה אתם עשיתם בכל המידע הזה? שאלתי.
תפסנו את המרגל ואת שותפיו המדענים.
ועכשיו אנחנו מחפשים דרך להחזיר את ראש הממשלה האמיתי.
זאת כל האינפורמציה שאני יכול למסור לך כרגע, טוב, עניתי ,תודה לך,
לחץ את ידי לשלום ויצאתי משם בהרגשה טובה, מנעתי אסון…
לאחר כשלושה שבועות ישבתי בביתי ,צפיתי בחדשות בטלוויזיה ואז שמעתי-
נתגלו מרגלים- מדענים אירנים, בישראל והודות לתושייה של אישה אחת מדהימה
נמנע אסון בסדר גודל ענקי, חייכתי לעצמי בסיפוק.
כעבור שבוע קיבלתי שיחת טלפון מראש השב”כ, הוא הזמין אותי לפגישה בלשכתו.
הגעתי, הייתי סקרנית לשמוע למה הזמין אותי.
קיבל אותי במאור פנים, ואמר לי:
הזמנתי אותך אלי משתי סיבות ,
האחת-ליידע אותך שראש הממשלה הוחזר לישראל בריא ושלם.
והסיבה השנייה היא להעניק לך פרס מיוחד.
הוא הושיט לי את הפרס, חופשה זוגית, חלומית בחו”ל, הכול כלול כולל כסף לבזבוז,
ותעודת הוקרה על פועלי למען שלום ישראל ,
לחצנו ידיים ויצאתי משם עם התרגשות גדולה.

דלת, סיפור מתח
דרוג הסיפור 2 | 2 מדרגים

תגובות (6)

חחחח אהבתי

27/12/2015 18:08

    מענין לי מה הצחיק אותך

    27/12/2015 20:04

תווה רבה שקראת הכל לילה טוב

27/12/2015 20:04

לא ממש אהבתי. תיאורים ארוכים ומייגעי קריאה.

03/01/2016 17:12

ובנוסף פשוט סיפור חסר משמעות ותמים מידי

03/01/2016 17:13

    מספרת חביבה כל אחד ודעתו ומודה לך המשוב

    03/01/2016 17:20
15 דקות
תגיות: ,
סיפורים נוספים שיעניינו אותך