האוסף החסר – פרק א’.

24/01/2019 197 צפיות אין תגובות

לפרולוג

האוסף החסר – פרולוג

–היום הרשון, שעה 13:00, חוף הוואי–

“אבא, אני רוצה גם קרטיב!” דרש סמי ורקע בסנדלו על החול. “למה רק לה מותר?”.
“כי אני יפה יותר וחכמה יותר, אח קטן” אמרה הילדה שלידו וליקקה בהנאה.
“די, מיקה!” כעס אביהם. “תחלקו אותו ביניכם ותתנהגו טוב. עוד מעט פני תגיע ואני רוצה שיהיה לה ולכם רושם ראשוני יפה”.
ממש באותו הרגע נתגלתה מרחוק דמות צועדת לכיוונם.
הייתה זאת אישה רזה ושזופה בעלת שיער ארוך ושחור. על זרועה הימנית הדקה והחשופה היה קעקוע של משפט בשפה לא מובנת והיא נעלה נעלי ספורט.
האישה נשאה תיק עור גדול על גבה וכשהייתה קרובה שמטה אותו על החול.
“וואו, אתם ממש מתוקים!” אמרה האישה. “ג’ימי, חשבתי שאמרת שהם בני 13”.
“אנחנו באמת בני 13, גברת תמנון” אמרה מיקה.
“מיקה…” כעס ג’ימי.
“זה בסדר, ג’ימי,” אמרה פני והניחה את ידה על כתפו. “היא לא הראשונה שמכנה אותי כך או בשמות דומים. זה דווקא חמוד”.
ג’ימי נרגע.
פני פתחה את התיק והוציאה ממנו שלושה בגדי ים בגדלים שונים שנראו חדשים והושיטה אותם קדימה.
“אוי פני,” אמר ג’ימי בחיוך, “לא היית צריכה, יש לנו משלנו”.
“קחו את זה בתור מזכרת לדייט ראשון, ילדים,” קרצה פני, “ועכשיו, מי רוצה ללכת להתלבש ולהיכנס סוף-סוף לים?”.

–היום הראשון, 7 בערב, תחנת “כוח מיוחד”–

“אס-פי סנדרס, כוח מיוחד” הוציא הבלש את התג שלו ממכנסי הג’ינס ועבר את השומרים ליד השער.
‘דווקא כשלקחתי שבוע חופשי, לעזאזל’.
אס-פי, או כמו שחבריו קראו לו – ספי, היה בלש או לפחות בעל חושים של בלש מאז שזכר את עצמו.
ספי תמיד חקר כל דבר לפרטים הקטנים (דבר שהפריע ללא מעט אנשים), הצליח בלימודיו ובעבודתו במשטרה, ואפילו הועלה לדרגת סגן במחלקת כוח מיוחד.
לעומת מוחו, הוא לא היה האדם הכי מוכשר בתחנה מבחינה גופנית. הוא היה מעט נמוך, והשתמש בעיקר בזריזותו מאשר בגופו. פלא שהצליח לדייק למטרה בשימוש בנשק. בנוסף לכך, כולו היה מלא נמשים, ושערו הפתלתל והמפוזר תמיד סירב להיראות בצורה נורמאלית.
ספי הגיע קרוב לאוסף השוטרים שהתרוצצו בין מסכי מחשב, ומצא פרצוף מוכר.
“היי קים!”.
האישה בעלת מדי המשטרה הסתובבה לעברו והרימה גבה “אתה לא אמור להיות במקום אחר בשעה הזאת?”.
קימברלי לייב. ספי היה בטוח שהיא אחת מבלשיות המשטרה הטובות ביותר בתחנה, והבלשית הנועזת ביותר באזור.
כמו ספי, קים הייתה בגיל ה-30 המוקדמות.
שערה השחור והקוצני וגופה הגבוה והאתלטי לפעמים ממבט גרמו למי שלא הכיר אותה לחשוב שהיא גבר.
זה לא ממש הפריע לה. ספי חשב שלא אכפת לה בכלל מה אנשים חושבים עליה, לרעה ואפילו לטובה.
שניהם עבדו יחד לא מעט בצוות מאז היווסדה של התחנה.
“הבוס צילצל, אמר שאצטרף כדי שאעיף מבט”.
“באסה”.
“כן, באסה…” אמר ספי באנחה, “אז, מה יש לנו כאן?”.
“אתה לא תאהב מה שתראה” שמע ספי קול לידו.
ספי הביט לכיוון הקול וראה אישה צעירה בעלת כיסא גלגלים מדוושת אליהם.
“ונדי, מה שלומך? המון זמן לא התראינו” אמר ספי.
“כן… טיפלתי בכמה עניינים אישיים בכל מיני מקומות,” הביטה ונדי בעצב על רגליה. “בכל אופן, חזרתי למשחק”.
ונדי ליט הייתה סוכנת צעירה ממנו בעל עתיד מבטיח בצוות “כוח מיוחד” בזכות חכמתה וביצועיה בשטח.
לפני כשנתיים פיקדה ונדי על צוות שחילצו שבויים משוד בנק, ונורתה בעמוד השדרה במהלך הקרב – דבר שגרם לשיתוק ברגליה.
כשהשתחררה ונדי, החליטה לא לוותר ולחזור לצוות לתפקיד של ניהול מחלקת “מגדל השמירה” של התחנה. צוות המשקיף דרך תצלומי לוויין על כל שטח שבעולם.
“בואו נחגוג את זה בבר כשנסיים את העבודה,” אמר ספי “שתייה על חשבוני”.
“עכשיו אתה מדבר לעניין” טפחה קים על כתפו.
“גם אני מוזמן?” נשמע קול לידם.
רב-פקד הצוות, שגם היה מנהל התחנה – ג’וש פרינס, היה אדם אפרו אמריקאי בגיל ה-60 האמצעיות, אך גופו ונפשו היו כשל חייל צעיר מעולה.
הוא היה בעל שיער קצר שהחל להתקרח עם הגיל, ופנים רציניות שגרמו לספי לפחד לפעמים.
“איי-איי קפטן!” הצדיע ספי. “ממש שמח שהערת אותי למסיבה הזאת. אשתי תהרוג אותי”.
“ספי, כולם יודעים שאתה פנוי” אמרה קים.
“גם את זה צריך לחגוג” אמר ספי.
“הלילה הזה משתפר מרגע לרגע” אמרה ונדי ודיוושה למחשב הקרוב בעל מסך גדול. האחרים באו אחריה.
ונדי התחילה להקליד במהירות. תוך שניות הופיעה על המסך תמונה של חוף שורץ ניידות משטרה.
קים סרקה את המסך בעיניה כמה פעמים “מה הגורם לכל הבלגאן הזה?”.
“לפי מה ששמעתי, סגרו חוף רחצה שלם ואנשים התעצבנו,” אמר ג’וש. “רק עכשיו הצליחו לפנות את כולם”.
“מישהי התקשרה למשטרה שהילד שלה מצא יד קבורה בחול בו שיחק,” סיפרה קים. “ככה הכתוב ברשתות החברתיות”.
“תהיה לו טראומה, זה בטוח” אמרה ונדי.
“יש אפשרות לתמונה מאחורי השוטרים?” ביקש ספי.
ונדי לחצה על מספר מקשים ותמונה שונה עלתה על המסך.
שתי חפירות של קברים נתגלו בחוף הים קרוב לסלעים.
בתוך כל אחת מהחפירות שכבו גופות, בחפירה אחת שכב גבר ובשנייה אישה.
“התאבדות?” הציעה קים, “רצח בן זוג והתאבדות?”.
“לא נראה לי…” אמר ג’וש. “תביטו עליהם”.
בתמונה הגופות נראו פצועות בגופם עם לא מעט חתכים.
“רגע, מה זה שם?” אמרה ונדי ולחצה על כמה כפתורים.
תמונת תקריב נוספת של חפירת קבר הגבר, הראתה שסביבו פזורות בובות ברבי ובובות קן מפויחות.
“סימן היכר?” שיער ג’וש.
“אם כן – להם לא היה נעים להכיר” אמרה קים.

המשך יבוא…

לפרק הבא

האוסף החסר – פרק ב’

האוסף החסר – פרק א’.
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך