האוסף החסר – פרק י”ב.

22/02/2019 132 צפיות אין תגובות

לפרק הקודם

האוסף החסר – פרק י”א.

–היום השישי. 13:35. תחנה מבצעית–

“יודע, ספי, אולי כדאי לנו לחשוב כמו האיש הרע” הציע ג’ייק.
“אני מקשיב” אמר ספי והניח מידיו על השולחן את התיקייה המאובקת שקייל קורבין השאיל באדיבות לתחנה.
“נגיד שהתזה של ‘הכרך החסר’ נכונה, חוץ מהמקרה של ונדי – איך כל שאר המקרים מתחברים איתה?”.
“אני לא בקיא בסיפורים ואגדות”.
“גם אני לא, אבל אני עושה לא מעט בייבי-סיטר על נכדיי. הוריהם מעדיפים שיקראו ספרים במקום שיראו סרטים”.
“חינוך טוב”.
ג’ייק חייך כתוצאה מהשבח “אז בוא ננסה לתאם מקרים לסיפורים”.
“בסדר, איזה סיפור מוכר לנו על מקרה של ילדים נעלמים לגמרי ללא עקבות?” שאל ספי.
“ילדים יחידים נעלמים יש הרבה. בית יתומים שלם – זה כבר סיפור מיוחד” אמר ג’ייק בעגמומיות.
“ייקח לנו שעות,” אמר ספי ודפק על השולחן. “וככל שהזמן מאז החטיפה של ונדי עובר והשעון ממשיך לתקתק – יכול להיות שונדי בסכנה”.
ג’ייק בדק את השעה בשעון הקיר. הוא היה צריך כבר לפני שעתיים להתקשר לשולה להגיד שהכול בסדר.
פתאום עלה לו רעיון והוא החל לגחך.
“אתה יכול לחזור על הדבר האחרון שאמרת בבקשה?” ביקש ג’ייק.
“שונדי בסכנה?”.
“את כולו”.
“ככל שהזמן מאז החטיפה של ונדי עובר והשעון ממשיך לתקתק…”
ג’ייק מחא כפיים וצחק.
“מה כל-כך מצחיק אותך?”.
“תחבר את הכול: השם – ונדי, קבוצת ילדים אבודים יתומים, חטיפה מהמיטה באמצע הלילה…”.
“פיטר פן?” תהה ספי.
“אפשר להציע שהילדים ‘עפו’ בדרך מסוימת ולכן נעלמו עקבותיהם,” אמר ג’ייק. “מה שאני לא יודע זה – איך לא היו עדים?”.
“כסף, שוחד, איומים, דברים שבסגנון” ענה ספי.
“אוקיי, אז בסיפור של פיטר-פן – פיטר לוקח את ונדי והילדים לאי שלו, עם הפירטים, הפיות, בנות-הים ושאר היצורים” סיפר ג’ייק.
“אפשר לחפש מקום כזה בעזרת “מגדל שמירה,” הציע ספי.
ג’ייק הנהן “לך תעשה זאת, אני אשאר כאן לחפש עוד רמזים”.
ספי התקשר לרב-פקד פרינס ועדכן אותו בתוצאות שהוא וג’ייק הניבו בינתיים.
“יש בעיה ספי, אנחנו כבר לא מסוגלים לתקשר עם הלוויין, ובכלל – המחשבים הפסיקו לפעול”.
“מה?”.
ג’ייק הביט בשאלה בספי והוא סיפר לו בלחש.
“אנחנו נגשש כמו עיוורים. יהיה עכשיו קשה פי אלף!” אמר בצער לרב-פקד.
“אני יודע. והאנשים בהיסטריה,” נאנח הרב-פקד. “אבל יש גם חדשות טובות”.
“אני אשמח לשמוע”.
“ידיד של קים התקשר. היא בריאה ושלמה. הם יורדים יחד עוד מעט ממטוס המגיע מלאס וגאס”.
“לאס וגאס? מה היא עשתה בלאס וגאס?”.
רב פקד סיפר לו את מה שסיפר לו וורן, ואז “תרצה להצטרף אליי לקבל את פניהם?”.
“סליחה אדוני, אני מעדיף כרגע לראות מה שלום נייג’ל”.
ספי ניתק ועדכן את ג’ייק “כדאי שתצא כמה שיותר מהר. עד שתגיע יכולים לסגור את שעות הביקור.
ספי הנהן ויצא מהתחנה.
‘זה הולך להיות מעניין’ חשב ג’ייק וחזר לקרוא. שוכח שוב להתקשר לאשתו.

–היום השישי. שעה לא ידועה. שום-מקום–

ונדי תפסה את הכדור שהושלך בכיוון הלא נכון.
היא הבינה שמכיוון שהייתה כלואה בבניין הזה, ואינה יכולה לצאת ללא סיוע, אין טעם לסמם אותה.
הבוקר גילתה אקו את עצמה לונדי – נערה מתבגרת, אולי בת 17.
אקו מאוד שמחה על החלטתה של קים, והבטיחה לעזור לה כמה שתוכל – מתוך הדברים שהרופא יאשר.
אחרי הצהריים, אחרי שינה קלה מלאת מחשבות, החליטה ונדי לבקר את ילדיה החדשים כדי להכיר אותם.
היא נסעה בעקבות אקו במסדרון מקושט בעשרות ציורי ילדים. במסדרון היו יותר מ-10 דלתות ולכן ונדי הפסיקה לספור.
הם נכנסו לדלת האחרונה וראו את הילדים משחקים כדור-רגל. הכדור פוספס ממטרתו וונדי תפסה.
הילדים ששיחקו בכדור הביטו בה במבטים מסוקרנים.
היא הייתה רגילה אל המבטים האלה – הם בעבר עיצבנו אותה, אבל כיום, ובמיוחד בימים האחרונים – כבר לא.
“שלום ילדים!” אמרה ןנדי. “מה שלומכם?”.
“מי זאת, אקו?” שאל אחד הילדים.
“זאת האמא החדשה שלנו – ונדי,” הציגה אותה אקו “היא תעזור לנו לגדול, ואנחנו נהיה ילדים טובים”.
‘האמא החדשה? היו עוד?’.
ונדי חייכה וזרקה את הכדור לילד הקרוב אליה. הוא תפס בקושי.
“איך קוראים לכם, ילדים?”.
“תכירי את רדוואן, רדטו, רדסרי, רדפור רדפייב ורדסקיקס,” חייכה אקו. “אולי הילדים השובבים ביותר במשפחה”.
“הם ממוספרים?” נחרדה ונדי.
“איך רצית שנזכור אותם, הוד מעלתך? אני בקושי זוכרת את שמי”.
‘אין טעם להתווכח’.
“רוצים לעשות משהו נחמד יחד?” שאלה ונדי. מקווה שעושה את עבודתה.
“אוף, אנחנו באמצע משחק!” רטן רדפור.
“אל תתחצף לאמא!” גערה אקו.
“לא, זה דווקא רעיון טוב” אמרה ונדי.
“אבל את לא מסוגלת ללכת, הוד מעלתך” טענה אקו.
“נכון,” חייכה ונדי, “אבל אני שופטת לא רעה”.
הדמות שהביטה במסך המחשב שצילם את החדר חייכה ואמרה בסלולרי “התכנית הצליחה”.
“אמרו לנו שהיא תתאים” אמרה הדמות בקו השני.
“אבל לא ביצעת את זה בשלמות,” אמרה הדמות בכעס. “חייבים לתקן את הטעות”.
“אל דאגה, זה בטיפול” אמרה הדמות בקו השני וניתקה.

–היום השישי. 17:30. מרכז רפואי תחנה מבצעית —

ספי הגיע למרכז הרפואי המיועד לנפגעי סוכני התחנה, כשעה וחצי לפני סוף זמן הביקור.
מסיבה שהוא לא הצליח להסביר לעצמו מחשבתו של ספי לא הייתה חדה כתמיד, בנס הצליח להתרכז במהלך הנסיעה.
הוא יצא מהחנייה, נכנס למרכז קניות קטן והתיישב על ספסל כדי לנסות להירגע.
‘מה קורה כאן?’.
הוא הביט לשעון על העמוד שלידו עליו היה תלוי שעון. נשאר עוד זמן.
ואז הוא הבחין בעובדה שמאחורי העמוד עם השעון הסתתרה חנות צעצועים.
‘אקנה צעצוע לאיפ הקטנה. אולי זה ירגיע את המחשבות שלי’.
ספי נכנס אל החנות, עמד בתור לא מעט קצר, ואז ניגש אל המוכר “תן לי את הדבר הכי טוב, חדשני והכי חמוד שיש לכם. המחיר לא משנה”.
המוכר הביט בו בפליאה לרגע, חשב, ואז במרץ ניגש לאחד המדפים והוציא קופסת פלסטיק גדולה.
“מה זה?” חקר ספי.
“בובת בארני גדולה ששרה, רוקדת, ויכולה גם להקליט ולרקוד לפי קצב הדיבור. הכי חמוד בשוק”.
“נשמע טוב! אני אקנה”.
המוכר עטף את הקופה באריזת מתנה לבקשת ספי, וספי שילם במחיר המלא”.
המוכר נתן לספי שקית ובתוכה המתנה וקרא “תהנה!” כשספי יצא.
ספי הביט בשעון. הגיע זמן הביקור.
הוא הגיע אל דלפק הקבלה של הבניין אליו הוכנס נייג’ל והציג את התג שלו בפני המזכירה “באתי לבקר את נייג’ל הופקינס”.
אחות שהגיעה באותו הרגע אמרה “לא נהוג שיהיה לחץ מבקרים באותו הזמן”.
‘מוזר. הציבו עליו שמירה שרק סוכנים יוכלו לבקרו’.
“מי נמצא איתו?”.
המזכירה הביטה על רשימה “אדם בשם ג’ייקוב שפירא. הוא נכנס כרגע”.
ספי פתח בריצה ועקף אותם, ודחף מעט עוברים ושבים שהפריעו בדרכו. הם בתגובה כעסו וצעקו עליו.
הוא נכנס אל החדר בו שכב נייג’ל בפעם האחרונה וראה אדם גדול, גבוה ושרירי בעל פנים ושיער שדמו במדויק לפניו של ג’ייק. האיש עמד מעל המיטה בה שכב נייג’ל המעולף והחזיק בכרית.
בדיוק מתי שהאיש התחיל ללחוץ על פניו של נייג’ל, קפץ עליו ספי וגילגל את שניהם על הרצפה.
ספי בעט בריאות של האיש “זה על ונדי”. האיש השתעל ובמהירות התרומם, שלף פגיון ושיסף באוויר.
ספי גם התרומם וצעד עם גבו לאחור. מתחמק בקושי מהשיסוף.
כשגבו הגיע לדלת הוא נעל אותה בקליק, ובתקיפה הבאה אחז בזרוע הגדולה של האיש והמשיך את תנופת הפגיון – כך שהפגיון נתקע בדלת.
האיש ניסה למשוך את הפגיון אבל ספי בעט בבטנו והוא התקפל. ספי נתן לו אגרוף סנוקרת בסנטר והאיש נפל על גבו.
ספי שלף את אקדחו “התרחק מהמיטה והרם ידיים! מי שלא תהיה אתה עצור באשמת התחזות לאיש חוק ובאשמת ניסיון לרצח”.
האיש עשה כדברי ספי.
ספי איזק אותו לכיסא שהיה בחדר ואז קרא בקול לשוטרים שהאיש שיחרר מהמשמרת כשהתחזה לג’ייק.
“תדאגו שיגיע לתחנה מבצעית, אני אחריכם” אמר ספי לשוטרים ששמרו על נייג’ל.
ספי הביט בנייג’ל. נייג’ל נראה לא מודע למה שהלך כאן.
ואז הוא הבחין בטלפון סלולרי שנח על הרצפה. כנראה נפל במאבק.
ספי לקח את המכשיר והחליט להביא אותו לרב-פקד.
הוא שלח אליו SMS ועדכן אותו במה שקרה וכתב שהוא חוזר מיד לתחנה.
הוא הזמין שומרים חדשים לשמור על החדר, ואז יצא בעקבות המכונית שהסיעה את האיש לתחנה.
‘לפחות התקדמנו במשהו’.

המשך יבוא…

האוסף החסר – פרק י”ב.
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך