האוסף החסר – פרק י”ד.

03/03/2019 122 צפיות אין תגובות

לפרק הקודם

האוסף החסר – פרק י”ג.

–היום השישי. 23:00. תחנה מבצעית. מגדל שמירה–

כל המכשירים או האפליקציות לתקשורת חברתית ב’מגדל שמירה’ שידרו שוב ושוב סרטון קצר יחיד – ונדי דורשת את שחרור המתנקש.
‘לפחות לרגע זה נראה שהיא בסדר’ חשב רב-פקד פרינס.
“מה אתה מתכוון לעשות, המפקד?” שאל וורן. “לשחרר אותו?”.
“אין לנו אפשרות בחירה,” אמר הרב-פקד. “אם יש לך רעיון – אני מוכן לשמוע”.
“קימברלי היא בעלת רעיונות במקרים מסובכים,” אמר וורן. “עכשיו כשהיא מושעית וכעוסה יהיה קשה למצוא אותה”.
לפני שהספיק הרב-פקד להגיב להערה, ניגשה אליהם טרייסי ופניה הראו סימני בהלה.
“מה קרה, טרייסי?” שאל הרב-פקד.
“הם… הם… הם…” התנשפה.
“תנשמי עמוק ותירגעי,” אמר וורן. “מה קרה?”.
טרייסי נשמה עמוק מספר פעמים ואז אמרה “הם מתים, אדוני”.
“מי מת?” התעניין הרב-פקד.
“טרי ורוז,” התייפחה. “עכשיו קיבלתי הודעה – הם מתו בבית החולים”.
“לכי מטעמי עם ג’ייק לקנדה, ותאספו משם את גופותיהם. אני אצלצל אל ג’ייק ואודיע לו” פיקד הרב-פקד.
“אלך איתם גם אני ואשמור עליהם” אמר וורן.
“העיקר שלא תעצבן אותי,” פטר אותו הרב-פקד “לכו למטוס”.
השניים הנהנו ופנו משם.
‘הייתי צריך לפרוש כבר ממזמן…’ חשב רב-פקד פרינס.

–היום השישי. שעה לא ידועה. שום-מקום–

הוא פקח את עיניו והביט לכל כיוון.
זה היה חלום או מציאות?
סמי דאגלאס זכר שכשהלך לחוף הים קרה לו משהו מוזר.
כשפתח את תיקו ללבישת בגד הים החדש, מצא דף בו היה רשום משפט.
‘לך לחדר השירותים הראשון מימין, שם יתגשם חלומך’.
הוא הלך אל החדר, מצפה לקונדס כלשהו או לסתם סירחון – העיקר ההרפתקה.
כשפתח את הדלת, נכנס לאפו ריח חזק מוזר שגרם לו לרגע אחד לסחרחורת.
ברגע השני מצא את עצמו עומד ליד אחותו מיקה.
הוא שם לב ששניהם לבושים בגדים מיושנים, ושתסרוקתם השתנתה לגמרי.
“סמי, זה אתה?” שאלה מיקה.
“כן, זה אני,” השיב. “איך הגעתי לכאן?”.
“גם אתה מצאת את עצמך כאן?”.
“כן, נכנסתי בעקבות פתק לשירותים הציבוריים ו…”.
“איכס!” אמרה מיקה. “אישה שעבר לידי בדרך להתלבש, נתנה לי להריח בושם עם ריח נהדר – ואז מצאתי את עצמי כאן”.
סמי הביט בשמים זרועי הכוכבים. הייתה זו שעת לילה, אולי אמצע הלילה.
הוא הביט סביב, שניהם היו לבדם בקרחת יער רחבה ושקטה. זה היה מפחיד.
היה לו מאוד קר והוא הבחין שאחותו גם רועדת.
“סמי, תראה!” הצביעה מיקה לכיוון אחד.
הוא הביט לכיוון וראה עשן מיתמר לשמים.
“מישהו נמצא שם! הוא יוכל לעזור לנו לחזור הביתה!” אמרה מיקה.
סמי הסכים. זה הדבר החכם ביותר לעשות.
הם התקדמו לכיוון העשן וגופם התחמם ככל שהתקרבו.
כשהגיעו למקור העשן, לא האמינו למראה עיניהם.

–היום השביעי. 10:30. הדירה של ספי–

ספי התעורר מרעש של צפצוף נהגי מכוניות שנסעו מתחת לדירתו. כנראה פקק תנועה.
‘לא דבר חדש’.
הוא הביט לכרית שלצידו. קים ישנה על צידה והתחבקה בגופו, צווארה רכן מעל זרועו.
‘כן דבר חדש’.
הוא הביט בשעון שעל השידה. הוא מאחר. אבל מצד שני – הרב-פקד יודע שכמעט לא ישן ביממה האחרונה.
לאט, בשקט ובזהירות שחרר את עצמו מאחיזתה של קים, קם מהמיטה וכיסה את קים בחזרה.
הוא הביט בה, נזכר בלילה האחרון וחייך. סוף-סוף הרגש הזה יצא מהלב שלו.
מכיוון שהשאיר את בגדיו בסלון, הוא לבש בגדים חדשים ויצא למטבח להכין ארוחה מהירה לעצמו ולקים. אולי חביתה בתוך כריך.
למקרה שלא תתעורר עד שילך לתחנה, הוא ישאיר לה אוכל בתוך קופסה לחימום, וישים מפתח רזרבי של הדירה.
‘מה מסמל נתינת מפתח רזרבי?’.
הוא הדליק את הגז וכשהוציא את המחבת מהארון שמע דפיקות בדלת.
הוא הניח את המחבת על השולחן, לקח את האקדח מערימת הבגדים, התקדם בזהירות, פתח את המנעול והדלת וכיוון לדמות שבפתח.
“הי! מה הקטע?” שמע קול מוכר.
“אודרי,” קרא בפליאה הנמיך את האקדח. “וואו! שכחתי מזה לגמרי”.
“ידעתי שתשכח,” חייכה אודרי והרימה שקית בידה. “לכן הבאתי אוכל סיני. אפשר להיכנס?”.
“אני מצטער, אודרי. זה ממש לא הזמן המתאים”.
אודרי דחפה אותו פנימה וסגרה מאחוריה את הדלת “לא! עכשיו תקשיב לי אתה,” קראה בקול. “אני נותנת לשנינו כאן הזדמנות אחרונה לשפר את היחסים בינינו – ואתה לא יכול לזרוק אותה כאילו לא קר…”.
הם שמעו צעדים מתקרבים ותוך רגע התגלתה קים לבושה ברשלנות רק בחולצה מכופתרת של ספי, שהייתה גדולה עליה בכמה מידות.
“ספי, שמעתי צעק…” אמרה. וכשהבחינה באודרי האדימה לגמרי וסגרה את כפתורי החולצה במהירות.
אודרי הביטה סביב הבית על הבגדים המפוזרים, השטיח המלוכלך והשולחן ההפוך וצרחה על ספי “אז זה מה שאתה עושה במשמרות הלילה עליהם סיפרת לי? לא חשבתי שאתה אדם כזה, ספי. תתביישו לכם שניכם!”.
“גברת איינג’ל…” החלה קים.
“לך אין זכות דיבור! החרבת לי את המשפחה!”.
קים השתתקה.
“זאת אשמתי אודרי, על תוציאי את זה עליה” ביקש ספי.
“אני אספר את זה לבוס שלכם,” אמרה אודרי בכעס. “וספי, אני לא רוצה לראות אותך שוב ליד אפריל!”.
ספי כרע על רגליו והתחנן “רק לא אפריל, אודרי, בבקשה”.
“אני הולכת לעורך-דין להוציא צו גירושין,”. אמרה אודרי, פנתה אל הדלת ושמטה את השקיות “תיהנו מהאוכל הסיני, מקווה שתחנקו!”.
אודרי יצאה וטרקה מאחוריה את הדלת.
ספי עדיין כרע על רגליו והרגיש משותק.
‘מה עשיתי?!…’

המשך יבוא…

האוסף החסר – פרק י”ד.
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך