emil22
סליחה שלא כתבתי במשך הררבה הרבה זמן. הלימודים הפריעו.. אבל אשתדל לכתוב יותר.

האור שבקצה המנהרה- פרק 4

emil22 29/06/2016 435 צפיות אין תגובות
סליחה שלא כתבתי במשך הררבה הרבה זמן. הלימודים הפריעו.. אבל אשתדל לכתוב יותר.

בפרקים הקודמים: התכנית של אמא שלי והבן אדם המסתורי הזה בסכנה. אני מנסה לגלות כמה שיותר פרטים, ניסיתי לשאול את אמא שלי אם היא מסתירה משהו, אבל כרגיל זה כמו לדבר לקיר, הכול לשווא. אבל אם לא בדרך הקלה אז בדרך הקשה…

בלילה הזה היה לי קשה מאד להרדם. זה כאילו שמישהו הסתכל עליי, צפה בי. הרגשתי צמרמורת זורמת לי בכל הגוף, בזמן שדלת הכניסה נפתחת פתאום. אבל איך זה יכול להיות? אמא שלי בכלל ישנה! או שלא? פתחתי במהרה את הדלת של חדרה, היא ישנה. ווידאתי שזו לא בובה או משהו, ולא, לא בובה. כבר פחדתי להתקרב לדלת הכניסה. לא רציתי להעיר את אמא שלי, אבל הייתי חייבת הסברים. אבל אם אמא שלי גם לא יודעת מי זה האיש הזה שנכנס? בכלל לא הסתכלתי עליו עדיין. שמעתי צעדים. נעלתי את חדרה של אמא שלי בעודי בפנים. האיש הזה נכנס לחדר שלי. מה שראיתי דרך החור של המפתח בדלת. הוא כנראה חיפש אותי! אבל למה? למה הוא צריך אותי?! כבר נבהלתי, שמרוב נואשות, אני.. אני.. קפצתי מהחלון! למזלי נפלתי לתוך כד גדול עם צמחים. בהתחלה צחקתי קצת, איך אני עכשיו אצא? כבר התחלתי להתחרט על זה שברחתי. אמא שלי! מה עשיתי?! עליתי מהר חזרה הביתה אבל הדלת הייתה נעולה! בלתי יאומן… עזבתי את אמא שלי שמה לבד בזמן שהאיש המטורף הזה בבית שלי! מה עשיתי??? דפקתי על הדלת. כבר רציתי לראות מי נכנס בכלל לבית שלנו בשעה כזו. לרגע שאלתי את עצמי, איך הוא בכלל נכנס? הרי אין לו מפתח בכלל… או שכן? הייתי חייבת תשובות מהר! אולי סוף סוף יש מישהו שיודע מה קרה בעיר הקודמת שלי. הוא פתח ובתדהמה ראה אותי,. הוא היה בטוח שאני בתוך הבית מתחבאת. הוא זרק אותי בחוזקה על הספה ודמעה זלגה לי על הלחי. הוא התחיל לצעוק עליי, “מה נראה לך שאת עושה???!! אם את תפריעי לי ולאמא שלך פעם נוספת אני נשבע לך שזה יהיה קצה הקרחון!” בבפחד ובבכי חזרתי אל החדר סגרתי את הדלת ושמעתי אותו יוצא. אבל.. אמא שלי! פתחתי את הדלת והיא לא הייתה בחדר. רצתי מהר החוצה אבל אותו האיש.. הספיק לבצע מעשה… הוא זרק את אמא שלי לכביש! והוא פשוט לחץ עליה בזמן שהיא שוכבת ולא יכולה לקום! האם זו הייתה מלכודת? אמא שלי נפלה למלכודת. רצתי במהרה אל הכביש בבכי רב. קיוויתי להגיע לפני שיקרה לה משהו, זינקתי על האיש והתחלתי להתקוטט איתו. הוא גבר עליי אבל לפחות הספקתי להרחיק את אמא שלי מאמצע הכביש! אבל הוא המשיך להרביץ לי. דם זרם לי לאורך כל הגוף. היינו באמצע הכביש. אני כבר נואשת. העיקר הצלתי את אמא שלי ממוות בטוח. אבל לא הייתי מוכנה לוותר! למרות כל הפציעות והדם מכל הכיוונים נתתי לו מכה בבטן, והפלתי אותו, שניות ספורות לאחר מכן באה מכונית דוהרת במהירות האור, זינקתי על אמא שלי כדי לנסות לא להפגע, אך האיש לא הצליח להמלט, אבל אני כן. ברגע שאמא שלי התאוששה האמבולנס לקח את כולנו לבית חולים. דמעות של דם זלגו לי לאורך כל הפנים. האם זה הסוף?

האור שבקצה המנהרה- פרק 4
דרוג הסיפור 1 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך