היי, זה הסיפור הראשון שלי פה, מקווה שאהבתם.

הדחליל.

09/04/2020 237 צפיות תגובה אחת
היי, זה הסיפור הראשון שלי פה, מקווה שאהבתם.

איימי וילסון גדלה בכפר ליד אריזונה, הילדות שלה הייתה קשה, אימא שלה נרצחה כשהייתה בת 3 על ידי אביה שהספיק לברוח מהזירה ואיימי נאלצה לעבור לגור אצל סבא שלה, ג’ייק.
סבא שלה גידל אותה באריזונה בחיים נורמליים משהיו לה והיא החלה ללמוד בבית הספר ‘לינקולן’ באריזונה. היא הכירה הרבה חברים ומצבה השתפר מאוד מאז הרצח של אימה, סבא שלה שרף כל זכר לאביה ולטענתו הוא כבר שכח איך הוא נראה, איימי גם שכחה והיא לא רוצה שום זכר ממנו בקרבתה.

ביום חמישי, ה12 בפברואר, איימי הלכה כמו בכל יום לבית ספרה, היא נפרדה מסבא שלה ומהכלב שלה והלכה לתחנת האוטובוס. כשהגיעה לבית הספר ראתה את חברתה מינדי, היא מכירות מאז שאיימי עברה לאריזונה ומינדי היא חלק גדול מתהליך ההתאקלמות של איימי באריזונה, מינדי נפרדה לשלום מאחיה הגדול בארי שלמד בכיתה י”ב בעוד שמינדי ואיימי למדו בכיתה ח’, הן נכנסו לכיתה שם ראו את חבירהם אוליבר, הארווי, אוסוולד, ג’רמיה, לילי ומייגן.
אוליבר, שהיה החבר של מינדי, חיבק אותה עוד לפני שאמר להן שלום, אוסוולד צחק על הזוגיות שלהם ואיימי חשבה בליבה על כמה היא ברת מזל שהיא מוקפת בכל כך הרבה חברים בעוד שכולם צוחקים.
אחרי 15 דקות בהם צחקו והתעדכנו על מה עבר עליהם, נכנס לכיתה המורה שלהם, מלקולם שאפט, הוא המחנך שלהם עוד מכיתה ו’ אך הוא לא השתנה מאז אפילו לא קצת, עדיין אותו מורה עם שיער שחור עבה מסורק לצד עם משקפי ראיה ועיניים כחולות, מלקולם הורה לתלמידים לשבת והודיע להם על הגיחה שהם יצאו עליה עוד שבוע, כל הכיתה שמחה וצעקה מהתרגשות, שמעו את צעקותיהם עד לכיתה של בארי.

כבר מאותו היום הם החלו בהכנות לקראת הגיחה, הם סידרו מי יישן עם מי באיזה זוגות, מה יקחו איתם ועל מי ימרחו משחת שיניים, הכל היה נראה כרגיל.

עבר שבוע, איימי קמה מוקדם מההתרגשות לקראת הגיחה, זו לא הפעם הראשונה שלה בטיוח או בשטח בכלל אבל היציאה לשטח תמיד מרגשת אותה כל פעם מחדש, היא העירה את סבא שלה ונפרדה ממנו לפני שיצאה, היא ליטפה את כלבה ויצאה לתחנת האוטובוס עם תיק היציאה לטיול על שכמה.
כאשר הגיעה לבית הספר היא רצה אל חבריה שכבר הגיעו, כולם מלבד ג’רמיה שלטענתו התעורר חצי שעה אחרי כולם ויאחר, מלקולם הגיע לרחבת האוטובוסים וספר את כל הילדים שהגיעו, ג’רמיה הגיע בדיוק בזמן לשם שלו ברשימה, מלקולם סיים להקריא את השמות והאוטובוס יצא לדרכו.
הדרך לא הייתה רחוקה, למעשה, מקום הלינה היה רק 15 דקות מביתה של איימי, כשהרימה את ראשה כדי לראות היכן המקום ממוקם בדיוק, היא גילתה להפתעתה שהמקום נמצא בדיוק מול הכפר בו בילתה ילדותה המוקדמת, בו אימה נרצחה.

האוטובוס חנה במקום הלינה, כולם ירדו ממנו ולקחו את התיקים שלהם, מלקולם הקריא שמות שוב ואחר כך שחרר את כולם להתחיל לארגן את המחנה שלהם, כעבור 20 דקות כל המחנה כבר היה מאורגן- המטבח המאולתר היה מאורגן, השוקת הייתה נקייה והאוהלים של הזוגות היו מוכנים: אוליבר ואוסוולד, הארווי וג’רמיה, מינדי ואיימי ומייגן ולילי, למרות שלילי רוב הזמן התעסקה בטלפון שלה.
כולם התייצבו לקריאת שמות אחרונה לפני המסיבה שתוכננה, ג’ים, מנהל בית הספר נאם בקצרה ולאחר מכן כל מורה ספר את התלמידים ושחרר אותם להתארגן למסיבה.
בזמן שכולם התארגנו, בארי הגיע למחנה של הכיתה של איימי ומינדי, הוא שאל לשלומה והיא השיבה שכן, איימי מצאה את זה חמוד שהוא דואג לה, לה אין אח גדול, למרות שהיא כן הייתה רוצה עוד מישהו בבית חוץ מסבא שלה והכלב שלה.

הלילה הגיע, כולם היו במסיבה בביתן העץ שנכח במקום הלינה, מצוות המורים נכחו במסיבה רק ג’ים, מנהל בית הספר, מלקולם והאנה המורה מהכיתה המקבילה.
המסיבה הייתה רועשת וכולם היו עם מסיכות עליהם, איימי הייתה עם אוסוולד, שהיה החבר הכי טוב שלה, רוב הזמן וכל השאר היו מפוזרים במסיבה, מייגן הסתובבה ליד החטיפים וניסתה לדבר עם רוי, הילד שהיא מאוהבת בו, לילי צחקה בצד עם מינדי ואוליבר וג’רמיה והארווי ניסו את מזלם עם בנות מהשכבה.
“אני חייבת ללכת לשירותים” מינדי אמרה ללילי ואוליבר, “אני אלך לראות איפה אוסוולד, הוא לא אמר לי אם הוא הביא חטיפים לאוהל” אוליבר אמר והשלושה נפרדו- אוליבר הלך לאוסוולד, מינדי לשירותים ולילי נשארה במקום. לפתע, בשיא המוזיקה, כשאף אחד לא שם לב, לילי נלקחה לאחור על ידי אדם בתחפושת דחליל, הוא סתם פיה כדי שלא תוכל לזעוק לעזרה, הוא הסתתכל לה בעיניים והחל לדקור אותה עם סכין מטבח שוב ושוב.

“אחי, נראה לי שהבשר הזה מקולקל, אני חייב ללכת לשירותים” הארווי אמר לג’רמיה, ג’רמיה הנהן והארווי צעד לכיוון השירותים, לקח לו זמן להגיע מאחר וכל המסדרון היה מלא בנערים רוקדים, הוא חשב שראה אפילו כמה שותים אלכוהול בדרך. הוא הגיע לשירותים ופתח את התא השלישי משמאל, שם מצא את גופתה של חברתו לילי, הוא נתקף בהלה ועמד לצרוח לעזרה אך זה היה מאוחר מדי, הרוצח בתחפושת הדחליל ארב לו בתא שליד, הוא שיסף את גרונו בעזרת אותה סכין מטבח שבעזרתה הרג את לילי.

עשר דקות לאחר הרצח האכזרי של הארווי ולילי, נעצרה במפתיע המוזיקה, אף אחד מהילדים לא הבין במה מדובר, לפתע מן הקומה השנייה נפלו גופותיהם של הארווי ולילי עטופות בסדין שעליו נכתב בדמם “you cant hide from me”, בביתן שררה דממה שאחר כך הובילה לצרחה ענקית, כולם השתוללו, ג’ים והאנה ניסו לקחת שליטה ללא הצלחה ומלקולם התקשר למשטרה, כאשר החבורה ראתה ששתיים מחבריהם נרצחו בדם קר, הם נתקפו גם הם הלם, מייגן נפלה על הרצפה והחלה לבכות. “מישהו ניתק את הקו, אי אפשר לחייג למשטרה” מלקולם אמר ועוד ילדים הבינו שאין להם איך לחייג להוריהם, בתוך שניות כל המחנה ידע על המתרחש והחלה פאניקה עצומה.

“מה נעשה?” שאל אוסוולד, “מה מה נעשה, שתיים מהחברים הכי טובים שלך נרצחו ואתה חושב רק על התחת של עצמך?” אמרה לו מייגן בעודה מנגבת את הדמעות “לא, אבל אני חושב שהארווי ולילי היו מעדיפים שנשרוד במקום שנצטרף אליהם” הוא ענה לה, “הוא צודק” איימי אמרה והשאר הצטרפו אליה. מינדי הייתה לא מרוכזת “את בסדר?” שאל אותה אוליבר בשקט “לא, אני לא בסדר, לילי והארווי מתים, אין לי מושג איפה בארי נמצא, מה אם הוא דואג לי? מה אם הוא יבוא לפה ויתקל ברוצח הזה?” מינדי השיבה בפאניקה, “אני הולכת אליו” מינדי אמרה בהחלטיות “לא את לא!” אוליבר ניסה לעצור אותה אבל היא כבר רצה למחנה של כיתות יב.
“טוב אז בוא נתפצל עכשיו וניפגש באוהל של מייגן, אני ואוליבר נלך להביא כמה שיותר אוכל מהאוהל שלי, ג’רמיה, איימי ומייגן, אתם תלכו להשיג כמה שיותר פנסים” אוסוולד אמר “אין סיכוי, אני מחכה פה לאיימי” אמר אוליבר “ומה עם התחמשות? יש לי אולר באוהל” ג’רמיה אמר “אוקיי, אז אני אלך לבד להביא אוכל וג’רמיה אתה תלך להביא את האולר” אוסוולד אמר וכולם יצאו.

כאשר אוסוולד הגיע לאוהל שלו, הוא פרס את מזוודת החטיפים הוא אסף כמה שיכל ויצא במהירות אך ברגע שהסתובב ראה את הדחליל, הדחליל בעט בו בפנים ואוסוולד נפל, הוא ניסה להתעמת איתו אך ללא הצלחה, הדחליל דקר אותו באכזריות בכל חלקי גופו וברח במהירות.

כעבור 5 דקות, בדרכה אל אחיה, מינדי איבדה את דרכה, היא צעקה את שם אחיה אך ללא מענה, כאשר היא עמדה לצד עמוד עץ הגיח מאחוריה הדחליל היא הצליחה לצעוק זעקה קצרה אך במהירות הדחליל השתיק אותה, הוא דקר גם אותה באכזריות וזרק את גופתה וגופתו של אוסוולד במרכז המחנה.

“מינדי!!” צעק בארי שראה את גופת אחותו הקטנה מוטלת במרכז המחנה, החבורה רצה לכיוון הגופות של עוד 2 מחבריהם הטובים “נראה לי שזה משהו אישי נגדנו, אין מצב שבמקרה הקורבונות הם החברים הכי טובים שלנו” מייגן אמרה בשקט לג’רמיה בזמן שההמולה מסביב רק הלכה וגברה.

בזמן שארבעת החברים הנותרים ישבו בשקט באוהל של מייגן, ג’רמיה אמר שהוא חייב לצאת לראות אם בת דודתו שגם נמצאת בטיול בסדר והוא יצא, כעבור 3 דקות של דממה הטלפון של איימי לפתע צלצל, על הצג היה כתוב ‘מספר חסום’, היא החליטה לענות כדי שגם במקרה שזו טעות היא תוכל להזעיק עזרה “הלו?” היא אמרה בקול תמוה “שלום איימי, תני להציג את עצמי, אני הרוצח אבל את יכולה לקרוא לי ‘הדחליל’, אני מניח שאת מופתעת, איך הטלפון שלך מקבל שיחות ושל האחרים לא, זה כי אני מעוניין רק בך, הרציחות, הכל זה רק בגללך!” הוא אמר והשיחה נותקה, הם היו בהלם בתוך האוהל, לפתע חצתה את אחורי האוהל סכין, זה הוא, כולם יצאו מהאוהל, אוליבר התנפל עליו אך הדחליל הפיל אותו, הדחליל היה שנייה מלדקור גם את אוליבר אלא שאז מייגן תפסה ביד של הדחליל ולקחה לו את הסכין ודקרה אותו בכתפו הימנית, הוא נפל, איימי הסתכלה עליהם ושאלה “אתם חושבים שזה נגמר?” הם הביטו אחד בשני במשך דקה ואז הביטו חזרה לרצפה וגילו שהדחליל הספיק לברוח איכשהו
“מה? איך זה קרה?” מייגן שאלה בבלבול “לא יודע….” אוליבר אמר בפה פעור.

הם הסתובבו במחנה שהיה שקט מאוד במשך עוד כמה דקות, כולם הסתתרו באוהלים, איימי קיבלה SMS מג’רמיה שכותב שהוא נשאר באוהל של בת דודתו ונרגעה, לפתע הם הבחינו במלקולם, המורה שלהם, מדמם על יד אחד האוהלים, הם מיד רצו אליו ושאלו למצבו “הוא היה פה, הוא הוציא את הסכין מהגב שלו ותקע אותה בשלי… תברחו… אני אהיה בסדר” הוא אמר תוך כדי שהוא נאנק מכאבים “אנחנו חייבים לעשות משהו” מייגן אמרה “לא, תלכו, זה לא בטוח כאן” מלקולם המשיך “ואיימי, הוא אמר לי למסור לך ש….. שהוא…. שהוא אח שלך” מלקולם אמר והכניס את איימי לשוק, איזה אח פתאום, אין לה שום אח, היא רצתה לקבל עוד פרטים ממנו אך למייגן הייתה פתאום הארה “רגע, איך ג’רמיה שלח לך הודעה, הדחליל הזה ניתק את הכל” היא אמרה “זה לא יכול להיות הוא, אין מצב” אוליבר אמר “אנחנו מכירים יותר מ5 שנים” הוא המשיך “זה מסביר את כל הרציחות, הוא היה הכי קרוב להארווי, הוא זה שהתנדב ללכת לבד להביא אולר, והוא לא היה בזמן שיחת הטלפון בתוך האוהל” איימי אמרה
“תקשיבו…. אם זה הוא, הוא כנראה כבר לא בחיים, הסכין פגע חזק הוא בקושי הלך כשהוא דקר אותי” מלקולם אמר ולפתע הגיע הדחליל, הם לא ידעו מה לעשות, הוא הרים את ידו ואוליבר באינסטינקט מהיר זרק לעבר ראשו אבן גדולה בחוזקה והוא נפל, אוליבר רץ לעברו והרים את המסכה מעליו, זה היה ג’רמיה, אבל הוא כבר היה מת.

אחרי שעתיים בהם איימי, אוליבר, מייגן ומלקולם ששרד את הפציעה, הצליחו להזעיק עזרה לכל המחנה הם שבו לבית הספר אחרי לילה מהגיהנום, צוות חדשות ניסה לראיין אותם אך הם ברחו הכי מהר שיכלו לבתיהם, סבא של איימי חיכה לה והיא בכתה בזרועותיו והוא חיבק הכי חזק שאפשר, היא סיפרה לו שאיבדה את חברתה הטובה ביותר ובכל בית הספר נשמעו יבבות בכי, איימי חזרה לביתה ולא יכלה להרדם לבד אז ישנה לצד סבה, היא לא תוכל להרדם בזמן הקרוב.

כעבור שעה מלקולם נכנס לאוטו שלו, כשהוא צולע ברגלו, הוא התיישב בכיסא הנהג, סגר את הרכב ונסע, הוא הגיע לביתה של איימי אך נשאר במכוניתו, הוא הוציא תמונה של איימי מתא הכפפות וצחק צחוק גדול, בעודו צוחק הוא הוציא את מסכת הדחליל מתא הכפפות, לבש אותה על פניו והמשיל לצחוק, הפעם עם הקול המעוות של המסכה, הוא הביט בתמונה של איימי ואמר “אוי בתי, עם כמה שאת חכמה לא יכלת לראות את מה שהיה מונח לפנייך כל הזמן, אבא שלך תמיד היה לידך”.

הדחליל.
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (1)

מותח, אהבתי את הסוף.
(נראה לי שעדיף לעקוב אחרי דמות אחת, קצת התבלבלתי, היו הרבה.. אבל וואו יפה מאד)

17/05/2020 02:14
17 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך