עיניים גדולות…

itzik 02/12/2011 4770 צפיות אין תגובות

עוף ממני!”
צעקתה הרטיטה את קירות הבית,

“נוכל, בוגד, איך יכולת לעשות לי את זה”?

היא אספה את החפצים שלה, זרקה את מפתח הדירה לכיווני בחוזקה והסתלקה

ואני עם פנים מבוישות, פוחד להסביר, מוותר על ההתנצלות ונותן לה ללכת כשהיא זועמת ופגועה,

ובצדק,.
פגעתי בה.

פגעתי בדבר שהכי חשוב לי מכל. נכנעתי לתאוות המין. נתתי לזין שלי להרוס לי

את החיים , אבל בעיקר הרסתי את החיים של שירי. לעולם היא לא תבטח שוב בגבר.

זאת באמת טראומה עבורה, אני לעולם לא אשכח את המבט בעיניה כשתפסה אותי עם המכנסיים

למטה בזמן שמיכל המזכירה שלי מוצצת לי על שולחן המשרד בדיוק ביום הולדתי,

באותו היום שירי הפתיעה אותי במשרד עם עוגת יום הולדת וזיקוקים, אכן “הפתיעה”..הקונדיטור היה

בוכה אילו ראה אותה מטיחה את העוגה בדלת המשרד.

האמת שחשבתי להציע לה נישואין בקרוב, אבל כנראה שההצעה לא תתממש בעקבות

“הפתעת יום הולדתי”

אגב שירי נראית מעולה ולא חסר לה דבר, פשוט לא עמדתי בפיתוי

אל מול מיכל הצעירונת שמגיעה לעבודה בלבוש מחויט וחושפני, חצאית המיני ומבטה הזנותי

הצליחו לתעתע בי. וזה שהיא כפופה אליי בהחלט קיצר לי את הדרך. סקס במשרד

עם הבוס זאת מתכונת למשרה נוחה למזכירה זוטרה.

אוי שירי המסכנה, מה עוללתי לילדה שמוק שכמוני. איך לא סירבתי למיכל איך!

אין זה אבוד, היא לעולם לא תסלח לי, וגם אם כן היא כבר לא תאמין בי יותר, הנזק נעשה כבר,

כל שאני רוצה זה רק לחבק אותה חזק ולומר לה שאני מצטער ושלעולם זה לא יחזור בשנית.

אבל אני מכיר את פוקי שלי.היא לא תסלח ואני אחיה עם שברון הלב ותחושת הפספוס לנצח.

תמיד היו לי עיניים גדולות אבל מאז שהכרנו השתדלתי שלא לפזול לצדדים,

4 שנים הייתי נאמן לפוקי, אבל אז הגיעה מיכל.. המזכירה שכל בוס היה מפנטז שתהיה לו במשרד.

1,85 עם רגליים שלא נגמרות, ישבן מוצק וחטוב, בטן שטוחה וציצי מושלם..שפתיים עבות. עיניים

כחולות ותלתלי זהב עד הגב התחתון. ב 5 מילים : הסיוט של כל אשת בוס..

את שירי הכרתי כשרק התחלתי לעבוד בחברה ובהחלט יש

לה חלק גדול בהצלחה שלי כסמנכ”ל חברת ההייטק i.b.n

לא במקרה אבא שלה הוא אחד מ- 5 הבעלים של החברה

וללא הפירגון שנתן “לחתנו לעתיד” יתכן והייתי נתקע

כמה שנים טובות בשירות לקוחות.

קוראים לי עמרי צברי ואני בן 32. מהיום רווק

תל אביבי לצערי. אחרי שנתפסתי “על חם”

האמת שאני לא ממש יודע מה יעשה עודד אביה של שירי

כשישמע על המקרה, מבחינה מקצועית אני נכס לחברה, אך לאור נסיוני בחיים למדתי שלכל אחד יש תחליף..

18/03/2010 חמישי..

יצאתי להתאוורר קצת במועדון “הקלרה” ועל הדרך לשרוף גם את הכבד.. ציפיתי לראות שם את שירי שלי, אולי היא תחבק ותגיד שהיא סולחת, ואני אבטיח שזה לעולם לא יקרה בשנית, ואז אציע לה נישואים , ארד על ברכיי ואתחנן, כולם מוחאים כפיים.. סוף טוב הכל טוב!!!

אבל היא לא הייתה שם, נכחו במקום חברים משותפים שלנו שאיחלו לי מזל טוב בפרצוף

חמוץ וקודר. ועוד כמה חברים מהמשרד ששתו דרינק בשביל הכבוד ונעלמו,

אחלה יום הולדת חשבתי לעצמי בעודי לוגם את השלוק האחרון מהשמפניה המזוייפת שפתחו לכבודי. גם כן מנהלים בכירים.. קמצנים יושבים על הכסף שלא יברח!

אפשר חשבון? אני שואל.. והברמן מחייך לעברי חיוך ממזרי כאילו גם הוא יודע על כל ה”סיפור”

“זה כבר שולם עי’ שני האדונים שבפינה”

אומרים שברגעים הכי קשים שלך אתה באמת יודע מי הם החברים שלך,

איך ששמחתי לראות אותם,

כמעט והשפרצתי מרוב אושר, 2 חבריי ילדות שלי נדב “הפרסי” ואורן “ראש גדול”

את נדב הכרתי בנסיבות לא הכי נעימות, כיתה ה’ בית הספר הממלכתי דתי תחכמוני.. הוא היה מלך הכיתה, הילד הכי גבוה והכי חזק, אבא שלו “ישב ” בכלא על רצח שלטענתו לא ביצע, אני גם לא הייתי “פראייר” ומי שהיה מתחיל איתי היה חוטף!

יום אחד אחרי הלימודים התאספו כל התלמידים בדשא כדי לצפות בקרב ביני לבין נדב , אגב “מארגן” הקרב היה אורן “ראש גדול” שגם היה חלק ממלכי בית הספר..

מעגל גדול של ילדים צועקים ומחממים את האווירה, אני ונדב במרכז עם פרצוף רצחני ועצבני והולכים להתקוטט ללא כל סיבה, סתם בשביל הכבוד..

“נו תתחיל” נדב אומר כשהוא נושך את השפה! “תתחיל אתה” אני עונה והאדרנלין מתחיל לעלות!

האמת שלא רציתי לריב איתו ואפילו די חיבבתי אותו כי אני יודע שהחיים לא הלכו לקראתו, אבל קרב זה קרב, או שאתה נותן או שאתה חוטף ויוצא חננה מול כולם..

“תקלל את אבא שלו” צעק אחד הילדים!

פתאום נדב פרץ בבכי ונכנס לעצבים…

באותו הרגע קפצתי על אותו הילד “ופיצצתי” לו את הצורה עד שהורידו אותי ממנו!

הוא נזקק לטיפול רפואי ואותי השעו לשלושה ימים, נדב הגיע לבקר אותי בבית וכך למעשה הפכנו להיות החברים הכי טובים.

היינו “מקובלים” בצורה לא רגילה וכולם שאפו לחבור אלינו.. בכיתה ח’, בעודנו “במחששה” שמענו צעקות מכיוון המבנים.. כל תלמידי בית הספר התקהלו במקום אחד, הכניסה האחורית של חדר האוכל!

כשהגענו לשם זכינו לראות מחזה שייזכר לנצח.. היה שם ילד תקוע עם ראשו בין הסורגים של החלון.. זה היה אורן! מסתבר שהוא ניסה לגנוב פלאפל והכניס את ראשו אל בין הסורגים וכשרצה לצאת חיכתה לו הפתעה לא נעימה..

שעה וחצי הוא עמד שם תקוע עם הפלאפל בידיו

כשכל התלמידים צוחקים ונהנים מהמאורע, עד שחילצו אותו כוחות של מכבי אש שהגיעו למקום..

ומאותו היום” נדבק” בו הכינוי “אורן ראש גדול”

לאורן היו “ביצים גדולות” ולכן אני ונדב החלטנו לצרף אותו “לחבורה”.. המורים כינו אותנו שלישיית המוסקטרים.. תמיד ביחד, חברים בנשמה…

ללשכת הגיוס הגענו שלושתנו, וביקשנו שלא יפרידו בנינו ואכן שירתנו באותה יחידה.. גדוד 890 של הצנחנים..

ב 2002 אני ונדב השתחררנו ואורן החליט שהוא חותם קבע.. באסה! !!

את הטיול הגדול לדרום אמריקה עשינו רק אני ונדב, וכשחזרנו אורן כבר היה קצין בכיר, קצת צחקנו עליו שהוא רציני כזה ואנחנו כבר טעמנו כמה סוגי סמים וגידלנו ראסטות, אבל בכל זאת בירכנו ופרגנו על המעמד..

כעבור שנה אני התחלתי לימודי מנהל עסקים ועברתי לגור בעיר הגדולה.. תל אביב!

נדב החליט לנסוע לאבא שלו שערק לגרמניה לאחר שהשתחרר מבית הסוהר והקשר איתו לאט לאט נעלם..

אורן המשיך לחתום שנה אחר שנה וגם איתו הקשר נחלש בעקבות “הקידום” שלו בצה”ל..

“מה אתם עושים פה”? אני מחבק את שניהם חזק עד כדי מחיצה.. “איך ידעתם”?

מסתבר ששירי כתבה בפרופיל שלה בפייסבוק “– 18/03/2010 יום חמישי בקלרה הרמת כוסית לעמרי צברי אהובי, מי שלא בא דבע”

בזריזות סיפרתי להם מה קרה הבוקר במשרד,

“לא נורא אחינו” אמר נדב והביט בעיניי העצובות, זה קורה במשפחות הכי טובות. אנחנו תומכים בך ואוהבים אותך למרות הכל..

“יש הרבה דגים בים” אורן מוסיף.. “אבל שירי הייתה דג זהב”

“מה אתה מבאס אותו”

נדב מגונן עליי..

“בסדר.. דג זהב לא דג זהב, היא לא תמצא בחור כמוהו”

“אל תדאג אחי תן לזמן זמן”

נדב מרגיע במשפט שאפשר לשמוע רק בבית הסוהר..

נורא שמחתי לראות אותם אבל הרגשתי שאני צריך משהו אחר…

ב .3.00 לפנות בוקר אני מוצא עצמי בחדר במלון מסניף קוקאין מגב תחתון של נערת ליווי איכותית. בכל זאת יום הולדת שלי. החברה שלי עזבה אותי, מה אני אשב ואבכה? the show must go on baby..

אחרי כמה שורות וסקס מטורף שחררתי את הגב’ שעשתה עליי קופה יפה של 3000 ש’..

6.00 בבוקר ואני עדיין דלוק מהתחת מקוק פרסי משובח, יושב וחושב ובעיקר מתגעגע לפוקי שלי!

זאת השעה שהיא בדיוק מתעוררת.. מדליק סיגריה ובוהה במכשיר הפלאפון, מת להתקשר אליה ולהתחנן שתסלח לי..אך אני נזרק אל תוך מיטת המלכים בסוויטה המפוארת, חובק את הכר ונרדם..

צלצול הפלאפון מעיר אותי מחלום בלהות.. חלמתי שלשירי יש גבר אחר והם מאושרים ומנחמים אותי שגם אני עוד אמצא אהבה, מזל שזה רק חלום!

על הצג מופיע “עודד בוס”.. אבא של שירי .. מה הוא רוצה עכשיו? זה יום ההולדת שלי ואני בחופש..

אולי הוא רוצה לאחל לי מזל טוב, או ששמע על “המקרה” והוא הולך לנזוף בי!

היי עודד, בוקר טוב..

“בוקר טוב עמרי.. עדיין ישן? אני מבין שחגגתם יפה אתמול”

הוא נשמע מחייך וחיובי.. היא לא סיפרה לו כלום, איזה אלופה פוקי שלי!

כן שתינו והיה נחמד..

“המון מזל טוב ויש לך גם ברכה מרותי היא מוסרת שאתה מזדקן והגיע הזמן להתמסד, היא רוצה נכד חביבי!”

בקרוב מאוד! אני עונה…

“אתה נשמע קצת חולה, הכל בסדר?”

כן כן הכל בסדר, סתם אנג אובר..

“יופי”

“תראה עמרי.. ביום ראשון ב 10. יש ישיבה רצינית מאוד במשרד. אני צריך אותך מפוקס זה מאוד חשוב לי, עסקה שמנה מאוד עם נציגים מיפן שבאים להתרשם מהפיתוח החדש של החברה..

“הסטארט אפ הזה יכול להכניס המון כסף ואני בונה עליך בעסקה הזאת, אתה יודע שאתה היחיד שאני סומך עליו בעיניים עצומות”

אני לא אאכזב אותך עודד.. אני מת לספר לו שאכזבתי את בתו אבל לא רציתי להרוס את הרגע..

“ידעתי שאני יכול לסמוך עליך עמרי.. בכל אופן שתהיה שבת נפלאה ונתראה בראשון במשרד”

שבת שלום עודד.. דש’ לרותי..

פפפפפפפפ….. עכשיו הוא סומך עליי בעיניים עצומות, איך אני אסתכל לו בעיניים!

אני חייב לצלצל לשירי..

מחייג פוקי… “שלום הגעתם לשירי אני ירדתי להיזרק בסיני לכמה ימים אז תשאירו הודעה ואשתדל לחזור אליכם אבל לא מבטיחה, תודה”!

סיני??? כוסאמק מעניין עם מי היא נסעה.. לא טוב סיני! בחורה עם לב שבור עלולה ליפול לידיים של נוכל שינצל את חולשתה..

יש שם גם בדואים מסוכנים שנראים טוב ואולי יציעו לה משהו לעשן ויאנסו אותה.. למה סיני? למה לבד? למה?

פתאום צלצול מהפלאפון שלי.. זאת הייתה היא, פוקי שלי,

איפה את?

“אני באילת ומחר יורדת לסיני”

אני אוהב אותך שירי, אני מצטער, תחזרי אליי אני אבוד בלעדייך.. זה היה סתם!!!!

“די ממי זה נגמר, גם אני אוהבת אותך ועוברים עליי רגעים קשים, אבל אני לא סולחת לך ואף פעם לא אוכל”

“חוץ מזה שאני עם אבי עכשיו”

עם אבי? איזה אבי ההומו?

“אל תקרא לו ככה אני מבקשת ממך!”

את בעצמך אמרת שהוא רכרוכי ושהוא יותר גרוע מדבק מגע וזאת הסיבה שגמרת איתו אחרי 4 שנים..

“לפחות הוא לא מזיין את המזכירה שלו עמרי”

בטח שלא!!! כי הוא כוסית.. אותו את מעדיפה עליי?

“טוב אני לא רוצה לריב, למה התקשרת?”

זה כבר לא חשוב.. האמת שרציתי לומר תודה שלא ערבת את ההורים שלך בסיפור. אבל בכל אופן החלטתי להתפטר.. נראה לי שאצא לחופשה ארוכה בחו’ל..

“אין לך מה לדאוג עמרי.. אני לא אחבל לך במקום העבודה למרות שהייתי רוצה שכולם יידעו מי אתה באמת,

תעשה מה שנראה לך לנכון, רק תעזוב אותי במנוחה בבקשה”

ואגב עמרי..” אתה כבר בן 32 .. לא ילד, כדאי שתתחיל להתבגר קצת, בהצלחה”

השיחה הסתיימה!

זהו! היא עזבה אותי סופית..ועוד לטובת האקס החנון, זה שתמיד טענה שלא מזיין אותה כמו שהיא אוהבת.. זה שכותב לה מכתבי אהבה, מבשל לה, מנקה לה, ואפילו הולך איתה לקנות בגדים..

בקיצור שירי העדיפה קוקסינל על פניי וזה רק מחזק אותי וגורם לי להרגיש טוב! היא עוד תתחרט!!!

יום ראשון 21/03/2010

השעה 9.00 בבוקר ואני כבר במשרד מעביר תדרוך למשווקים ולשאר המנהלים לקראת הגעתה של המשלחת היפנית..

12.00 והעסקה סגורה וחתומה.. שיחקתי אותה!!! היפנים רכשו את התוכנית החדשה במיליוני דולרים..

עודד מאושר עד הגג, טפיחות על שכמי ולחיצות ידיים חזקות ללא הפסקה..

“כל הכבוד עמרי, עבודה טובה.. לא לחינם זכית לכינוי “הכריש הטורף” בקרוב גם יגיע הקידום והעלאה בשכר, ובנוסף רמת האחוזים שלך מהרווחים תעלה גם היא”

תראה עודד.. אני זקוק לחופשה..

“אין בעיה.. תצא לחו’ל לכמה ימים להרגע אתה ושירי ככה לאיזה אי שקט.. הא.. מה אתה אומר?”

אין יותר אני ושירי עודד..

“אני לא מבין”

סיפרתי לו בקצרה על הנעשה ועל השתלשלות האירועים וזה שיש לה כבר מישהו אחר..

“אז מה אתה מתכנן לעשות עמרי?”

האמת שאין לי מושג.. זה בא לי במפתיע כל הסיפור הזה וקצת הלכתי לאיבוד, אני חושב שאצא לדרום אמריקה לכמה חודשים, להשלים את הטיול הגדול שקטעתי בגלל פציעתו של אבא שלי..

“עמרי אתה כבר לא בן 22 יותר, אתה אחרי תואר, בעל משרה מכובדת, מה דרום אמריקה עכשיו?”

ככה מרגיש לי עודד.. אני מקווה שאתה לא כועס, אני בטוח שגם אתה תמיד הלכת אחרי החלומות שלך..

“אני לא כועס עמרי, אולי קצת מאוכזב כבוס וכאב, אבל כגבר אני מבין אותך.. אתה תקבל פיצוי מלא מהחברה, אחרי הכל תרמת הרבה ותמיד יהיה לך מקום לחזור אליו”..

תודה עודד, אני באמת מעריך את זה,

“כדרך אגב עמרי.. ידעתי על הסיפור עם מיכל כבר באותו היום, היא פוטרה כבר למחרת בבוקר, קשה לעמוד מול הדבר הזה, היא מושלמת ונוטפת סקס”

הוא מחייך אליי ונותן לי את התחושה הכי טובה בעולם..

אבא של חברה שלי רומז לי שהוא היה מוכן “לקרוע למיכל את הצורה אילו הייתה לו הזדמנות”!

“פגעת לי בשירי עמרי, אבל כמו שאני מכיר את בתי היחידה היא תתגבר ותשים עליך איקס לנצח,

אחרי הכל אתם לא באמת מתאימים וזה היה רק עניין של זמן,

“אני נורא מחבב אותך כבוס וכחבר , אבל כחתן לעתיד הייתי מצפה למישהו שסגור על עצמו יותר,

אחד שייקח אחריות ולא יתעסק בשטויות, תניח לשירי עמרי, אני בטוח שתמצא

את אהבת לבך בקרוב,

אבל קודם לכן אתה מוכרח למצוא את עצמך,”

הוא מחייך אלי חיוך ממזרי שרק גברים יודעים לתת..

אני לא יודע מה לומר עודד..

“אל תאמר דבר, לך תחגוג את הניצחון שלך ילד..כל החיים עוד לפניך.. נתראה!”

4 שנים אני מכיר את עודד ולא ידעתי שהוא בחור שובב ומבין עניין.

מסתבר שבכל איש משפחה קיים שד קטן וחרמן. אבל בניגוד אלי ישנם כאלה שמצליחים לשלוט עליו..

קצת הרגיזה אותי העובדה שעודד חושב שאני לא מספיק טוב בשביל שירי, אבל כנראה שאבי ההומו “תפס” את מקומי במשפחה..

אחרי הכל רותי מתה עליו ותמיד פנטזה שהוא יהיה חתנה ואפילו שמרה איתו על קשר כל התקופה שאני ושירי היינו ביחד.

באמת שאני לא צריך את כל החרא הזה!!

אני יודע מה אני שווה,

שיזדיינו כולם!!

עכשיו אבי ורותי

יוכלו לבשל ביחד, לצפות בטלנובלות, ולפטפט כמו חברות הכי טובות,, אמרתי לכם כבר שהוא הומו?

פשוט ככה.. הומו ששוכב עם נשים, ממש טעות גנטית “הדבר” הזה..

וכן אני כועס ורותח על כך שנידו אותי בגלל מעידה קטנה שכל גבר היה “נופל” בה..

אפילו אבי “נושך הכריות” לא היה עומד מול מיכל..

אגב זה לא שיש לי בעיה עם הומואים, ההפך אני די מחבב אותם, אבל אם אתה הומו אז תשכב עם גברים ותעזוב לי את החברה בשקט!!!

הרגשתי שרק בנאדם אחד יכול להסיר ממני את ההרגשה “החדשה” שפוקדת ומסבכת את ראשי!!

החלטתי לקפוץ לאור עקיבא לבקר את אמא שלי, היחידה שמבינה אותי ושתגונן עליי גם אם יאשימו אותי בריגול לטובת החמאס..

אמא שלי הכי טובה בעולם. הכי תמימה בעולם, אני זוכר שהספרנית בבית הספר תפסה אותי מעשן סיגריה בשירותים של הנשים. היה כזה בלאגן והוריי זומנו לשיחה בהולה עם המנהל.

כמובן שרק אימי הגיעה כי אבא היה איש קבע שרוב הזמן נמצא בבסיס..

גם וכאשר הוא הציג בפניה את קופסת הסיגריות שלי “ברודווי 80” היא האשימה אותו שהוא מתנכל אליי וסתם מחפש דרכים להעיף אותי מבית הספר ללא כל סיבה.

בתוך תוכה היא ידעה שהבן שלה בעייתי ולא מלאך כמו שהיא מציגה אותו, אבל תמיד הייתי “הנסיך הקטן” בשבילה ואבוי למי שהיה מנסה להכפיש את שמי!

אני חולף על פני קיסריה המדהימה ועולה על המחלף החדש “שהרימו” פה..אור עקיבא מזרח עלק!!

גם הכיכרות והבניינים החדשים גורמים לעיר להראות טוב יותר מבעבר, בתור ילד זאת הייתה עיירת פיתוח עלובה, סטייל ירוחם רק קרובה לים,,

האמת שהייתה לי כאן ילדות מדהימה למרות הסטיגמה על המקום!

הסטיגמה הבלתי נשכחת..

כשמלאו לי 18 יצאתי למועדון “הפלדיום” בהרצלייה פיתוח, וכשנשאלתי בן כמה אני הצגתי את תעודת הזהות בגאווה וכך גם חבריי..

משהבחין הסלקטור שהגענו מאור עקיבא טען שזה “ערב סגור” והמליץ לנו לנסות את רחוב “המסגר” בתל אביב.

לנגד עיננו נכנסים בזה אחר זה בליינים שאותו סלקטור אפילו לא טרח לבדוק אם הם נמצאים ברשימת המוזמנים.

רק שהתבגרתי וצברתי ניסיון בבילויים הבנתי “שרשימת מוזמנים” בכלל לא קיימת,

שישי אחר שישי היינו מקבלים את אותה התשובה מכל מועדון שמכבד את עצמו ונמצא מחוץ לגבולות השרון..

בזמנים האלה אור עקיבא באמת נחשבה למקום פשע, תמיד כשפרצה קטטה במועדון היו מעורבים

בה תושבים מעיירת הפיתוח שלי..

אבל עם השנים זה השתפר, הסטיגמה נעלמה ואיתה גם “רשימת המוזמנים” הדמיונית של בעלי המועדונים במרכז..

יאללה איזה זיכרונות.. אני נוסע בשכונת “קנדי” ומביט תוך כדי באנשים ברחוב, אותם פרצופים רק מבוגרים יותר, כלום לא משתנה פה לקיבינימט, לא לחינם זכה המקום לכינוי “חור עקיבא”!

אבל אמא שלי מתה על המקום ולעולם לא תעזוב..

הגעתי “לשכ’ שזר” יש כאן חניה בשפע לעומת תל אביב, נו.. כבר פלוס אחד!

בפתח הבניין עומדת פולט, השכנה הכי אהובה עליי, איך שאנשים מתבגרים אלוהים, מפחיד אותי לחשוב על זה כשיגיע תורי, והוא יגיע!

“עמרי!!! איזה חתיך!! איך שגדלת”

האמת שלא ראיתי אותה כבר כמה שנים מאז שאבא נפטר…

אבא שלי “גונן צברי” נפצע אנושות במהלך מבצע חשאי שעליו פיקד..

3 חודשים הוא שכב בבית החולים כשהוא מונשם ובקומה ובסופם הוא נפטר!

אני קיבלתי את מותו בצורה קשה עד כדי כך שלא הייתי מסוגל להגיע לבקר את אימי בבית..

לא התקרבתי לבלוק וגם לא לשכונה והיינו נפגשים בבית של אחותי, כך המליץ לי הפסיכולוג.

הוא טען שבקרבת הבית הטראומה תחזור אליי והציע שאני ואמא נפגש במקום נטרלי!

אבא נפצע כשהייתי בדרום אמריקה, אני לעולם לא אשכח את אותו הרגע,

ירדתי ללובי להשכיר מחשב עם אינטרנט לחצי שעה כדי לבדוק אם קיבלתי הודעה

מקימברלי התיירת ההולנדית שטיילה איתי ועם נדב חודש שלם,

היא באמת שבתה את ליבי, ואפשר לומר שהתאהבתי בפצצה הבלונדינית חולת הסקס. שבגללה נדב נאלץ לשכור חדר לבד במשך כל אותה תקופה,

הודעה ממנה אכן הגיעה, אך משראיתי בדואר הנכנס “רינה צברי” – “עמרי זה דחוף” כמובן שהעדפתי לפתוח את ההודעה של אמא,

קיבלתי את המייל הקשה ביותר בחיי “עמרי אבא נפצע קשה בצבא! תחזור מהר הביתה! בבקשה”!!!

ללא כל הכנה.. ככה בפנים!! אבל אני הבנתי אותה.. יכולתי לחוש את מצוקתה כשכתבה לי

את “המייל” הבוטה וחסר הטאקט. בדרך כלל מודיעים בצורה קצת רגישה, בכל זאת לא כל יום אבא שלך עומד למות! ואני כולי “מפוצץ” מחשיש באיזה גסט האוס בריו שבברזיל!

היא רצתה אותי לידה והיא גם קיבלה, עליתי על הטיסה הראשונה לישראל כשנדב לצידי,

אמרתי לו שהוא לא חייב לבוא ולדפוק את הטיול שלו בגללי. אך הוא התעקש ושב איתי לישראל כדי לתמוך בי ובמשפחתי.

אחרי הכל הוא בן בית אצלנו וללא הקשרים של אבא בצה”ל הוא לא היה זוכה לשרת בצנחנים יחד איתי ועם אורן..

את המייל שקיבלתי מקימברלי לא קראתי אף פעם. המסכנה בטח חשבה שזיינתי, זרקתי, ועברתי למטיילת הבאה..

היי פולט!!! מה שלומך? את נראית שיגעון..

“תודה חמוד שלי, אתה עולה לאמא?”

כן. אני עונה.

“תגיד לה שאני אכנס אליה יותר מאוחר, הכנתי את הבורקסים עם הבשר, זוכר אותם?”

איך אפשר לשכוח את המעדן עליו הזלתי ריר כשהייתי ילד, אני מחכה “למנה” שלי פולט, חייכתי לעברה את חיוך “הקסם” שלי..

אני עולה במדרגות והזיכרונות מכים בי בחוזקה מדרגה אחר מדרגה..

על דלת הפלדלת הישנה עדיין נמצא השלט “כאן גרים בכיף גונן ורינה צברי”

זה הרס אותי לגמרי! היא לא הורידה את השלט כל אותם השנים, כמה שהיא אהבה אותו רק אלוהים יודע.

הוא גם עשה לה חיים לא קלים, אבא היה איש טוב לב, באמת מדהים! רק הייתה לו מחלה אחת, נשים!!!

מסתבר שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ,

היא לעולם לא תפסה אותו “על חם”, אבל השמועות שהגיעו לאוזניה הספיקו בכדי להבין שהיא לא היחידה שזוכה לגעת בגופו החסון וללטף את פניו הצחורות,

אבא היה יפה להפליא ואיש משפחה למופת, אך גם הוא לא הצליח לשלוט על “הקטן החרמן”

ולעיתים לא היה יוצא אפילו “לאפטרים” כמידי יום שלישי. וכשנשאל עי’ אימי האם להכין לו את התבשילים האהובים עליו, טען הוא שיש כוננות מוגברת בבסיס ושיגיע בסופש’ הבא..

אבל היא ידעה “שהכוננות” היחידה שיש, נמצאת באחד מבתי המלון ברח’ הירקון בתל אביב..

היא ספגה את זה למרות שזה כאב לה, אך ידעה שהוא לא מנהל רומן קבוע, sex only

כמעט ונקשתי על דלת בית ילדותי. אך הילד הקטן והשובב שבתוכי לחץ על הידית ופתח אותה בדיוק כמו בעבר! הרי מי נוקש על דלת ביתו?”

“עמריקוש! מתוק שלי!”

היא מחבקת אותי ואוחזת בחוזקה את שיערות עורפי, דבר שרק אמא ובת זוג יכולות לעשות,

זיכרונות הילדות, חוסר נוכחותו של אבא, הפרידה משירי ומגע הרוך של אמא גרמו לי לפרוץ בבכי בחיקה,

קרוב ל- 10 שנים הפנמתי את הכאב, הדחקתי אותו בעיסוקים, לימודים, בילויים, סמים,

אבל הוא תמיד היה שם, מחכה לי “בסמטאות חשוכות” כשאני לבד..

בלוויה של אבא לא הזלתי דמעה אחת, הייתי קפוא ומרוכז, לא ידעתי איך לקבל את זה,

נכנסתי להלם!!

“עמרי שלי”

היא בוכה יחד איתי , גם עליה עברו שנים לא קלות, היא אשה חזקה אך בכל זאת עשויה מבשר ודם..

כעבור דקה של בכי וחיבוקים נרגענו והתחלנו לצחוק צחוק מטופש,

זאת הייתה סגירת מעגל עבור שנינו, הרגשתי משוחרר יותר ורגוע כאילו חזרתי בזמן לדרום אמריקה, לפני שחיי קיבלו תפנית חדשה,

“מה תשתה נסיך שלי?”

יש תפוזים סחוט? אני שואל..

“נו מה נראה לך.. אני יודעת מה הבן שלי אוהב, זה סתם היה לפרוטוקול”

אמא שלי היא עץ תפוזים מהלך.. אין מצב שלא תמצאו אצלה במקרר לפחות 2 קילו של תפוזים טריים.. יעקב הירקן שומר לה בכל יום שקית עם התפוזים הכי יפים, ככה זה כבר שנים,

היא תמיד אילצה אותנו לשתות לפחות כוס אחת ביום כדי לחזק את המערכת החיסונית, ובאמת צינון במשפחת צברי היה מגיע לעיתים רחוקות מאוד.

“נו אז מה חדש? מה שלום הכלה שלנו? איך מתקדם בעבודה?” ספר קצת הרבה זמן לא דיברנו”..

בעבודה הולך די טוב אני עונה.. אבל כנראה ששירי כבר לא תהיה כלתך..

“עוד פעם רבתם? בסדר אתם תחזרו, יש מריבות בין כל בני זוג..”

סיפרתי לה בקצרה מה עוללתי לילדה המסכנה ושזה אבוד!

“אז לא רק שאתה נראה כמו אביך, ירשת גם את האופי שלו”

זאת הייתה מעידה חד פעמית אמא.. היא ממש פיתתה אותי ונכשלתי,

“איך עודד קיבל את זה כשראה את בתו שבורה אחרי כל מה שעשה בשבילך”?

אני בטוח שמבפנים הוא כועס אבל.. יש לו אינטרס שאמשיך לעבוד בחברה, ככה לפחות הוא הציג את זה..

אני מתפטר מרצוני אמא!!!

“למה מתפטר? הוא מתנכל לך בעבודה”?

לא! האמת שממש לא! פשוט הפרידה ו”התקרית במשרד” לא תתרום הרבה למעמד שלי בחברה,

וחוץ מזה אני מרגיש שאני חי חיים של בן 50… יש לי הכל אבל אין לי כלום, מרגיש שהמוות של אבא גרם לי לראות את החיים בזווית קצת שונה מהרגיל.

כבר 6 שנים אני בקושי נוגע בגיטרה, את זוכרת שפנטזתי להתפרסם?

גם את הכתיבה זנחתי,

החלום שלי היה להגיע לאיזה בית מלון, לרדת לבריכת השחייה ולחלוף על פני גברת מבוגרת ששקועה עמוקות בספר שאני כתבתי, זה ייתן לי סיפוק יותר גדול מלסגור 1000 עסקאות..

אין לי פנאי לכלום. העבודה הזאת דורשת יותר מידי, ובשביל מה? בשביל כסף? הרי חיים פעם אחת עד כמה שידוע לי, ומה הטעם אם לא נהנים, עבודה היא בסך הכל אמצעי להשיג כסף בכדי להינות ולהגשים חלומות,

אני מרגיש צורך לחזור לדרום אמריקה, להמשיך מהנקודה בה נעצרו חיי. פשוט לסגור מעגל ולהמשיך הלאה, אחרת אהיה תקוע בתחושת פספוס כל חיי ולעולם לא ארגיש שבע.

גם מנשה הפסיכולוג שלי הסכים איתי ואמר שזה אכן “ישחרר” אותי לדרך חדשה.

“אתה יודע מה דעתי עמרי.. הייתי רוצה שתתמסד ותביא לי נכדים יפים אבל.. אני רוצה שתלך אחרי החלומות שלך ואחרי האושר, אחרי הכל כסף ומשרד מפואר לא הפכו אף אחד למאושר באמת..”

“אתה פיקח ותמיד היית עמרי.. אני סומכת על ההחלטות שלך בעיניים עצומות, אני נורא אוהבת את שירי ורציתי שתתחתנו, אך אתה שגית ותדע לשאת בתוצאות כמו גבר! אתה ילד טוב יקירי, אולי קצת שובב אבל יש לך נשמה טובה. אתה תמצא את האחת אני בטוחה!”

תודה אמאל’ה..

תודה שאת תומכת בי, הייתי זקוק לזה..

נקישות על הדלת קטעו את שיחת הנפש העמוקה.

“פתוח”!!!

זאת הייתה פולט שנכנסה עם צלחת גדולה של בורקסים ממולאים בבשר..

לאחר ש”טרפתי ” כמה מהמטעמים הנדירים, “ישבנו” אני אמא ופולט על קפה וסיגריה ולאחר מכן יצאתי לכיוון תל אביב בהרגשה מצוינת,

קיבלתי “זריקת” עידוד מאמא שלי, שנחשבת בעיני כאישה

החזקה והחכמה ביותר ביקום! טוב זה לא שאני באמת אובייקטיבי, כי זאת אמא שלי , אבל כך אני חושב ואף אחד לא ייקח ממנה את “התואר” הזה..

שעת ערב ירדה על העיר תל אביב ואני כבר בדירה שלי ברח’ בן יהודה 128.. חשבתי לקפוץ למשרד ולאסוף משם את חפציי כל עוד שרוב המנהלים כבר סיימו את עבודתם , וכך לפחות אתחמק מהשאלות וההסברים,

אבל הנסיעה לאור עקיבא והבורקסים קצת עייפו אותי. האמת שבא לי קצת פוצי מוצי ולגעת בציצי..

כן תקפה אותי חרמנות קלה עד בינונית..

מאחר שאני ללא בת זוג ומיכל הראשונה שעלתה לי לראש, החלטתי להתקשר אליה ולהזמין אותה לדרינק ואולי לאיזה ג’ויינט קטנטן..

אחרי הכל הסקס איתה היה מעולה והייתה בנינו כימיה לא רעה בכלל,

מחייג – “מיכל מזכירה”

“המספר אליו הגעתם איננו מחובר” “המספר אליו הגעתם איננו מחובר”

מוזר!!! יכול להיות שהיא החליפה מספר בגלל “הפאדיחה”? גם ככה היא עבדה שם רק חודש אחד, ומי בכלל מכיר אותה בחברה שהיא צריכה להתבייש..

בסיטואציה אחרת הייתי פשוט מוותר ומתקשר “לידידה” אחרת, אבל באותו היום ננעלתי ספציפית עליה, ומה בכך שרציתי לדעת מה עלה בגורלה, אחרי הכול גם היא חלק “מהטלנובלה” שארעה ביום חמישי האחרון.

אני מצלצל למשרד ומקבל מענה מענת המזכירה הכללית.

היי ענת מדבר עמרי.. רונן ממשאבי אנוש עדיין במשרד?

“היי עמרי.. כן רונן ישנו, להעביר אותך אליו”?

אם זה לא מכביד עליך אז כן אני עונה בחיוך..

“בבקשה! ביי עמרי”

“משאבי אנוש שלום מדבר רונן”

היי רונן זה עמרי מה שלומך? עדיין עובד הא.. מה עם קצת חיים? אני מצחקק..

“אתה רואה מה זה.. אפילו לקצת זמן איכות עם המשפחה אני לא זוכה”

רונן אני צריך ממך טובה.

“עד חצי המלכות עמרי, דבר”

אני צריך את הכתובת של מיכל פישמן המזכירה החדשה שפוטרה בים חמישי,

“איך לא עודכנתי שהיא פוטרה? אני כבר בודק לך, אתה עם הנייד”?

כן אני בנייד.

.

“טוב כמה דקות אני חוזר אליך”

בינתיים גלגלתי לי “סיגריה” ונכנסתי לאתר של חברת נסיעות לבדוק לגבי מסלול טיולים..

צלצול מהנייד… ” אהובתי כמו ארץ מדבר” של מאיר אריאל. אני צריך להחליף אותו למשהו יותר עדכני.

אולי “עוף גוזל” של אנשטיין?

“היי עמרי.. תראה עברתי על כל רשימת העובדים ולא מופיעה לי שום מיכל פישמן.

“הדבר המוזר הוא שגם במידה והיא פוטרה היא אמורה לקבל את המכתב אצלי במחלקה. ויתרה מכך, היא לא מופיעה ברשימת העובדים החדשים.”

זה לא יכול להיות רונן..

“תראה.. אני כבר סיימתי לעבוד ואני מת לעוף הביתה, תן לי לעבור על זה שוב מחר בבוקר ואני אעדכן אותך ישירות”

אחלה רונן.. אני מאוד מעריך את זה, ואם אפשר שזה יישאר רק בנינו..

“בוודאי ובכיף..”

טוב שיהיה אחלה ערב.. נדבר מחר..

קצת מוזר חשבתי לעצמי.. אולי עודד באמת כעס והחליט להעיף את מיכל ללא הודעה מוקדמת ואפילו ללא מכתב פיטורים.. שיהיה!!!

“החומר כבר עלה לי לראש” והתכנון להזמין את מיכל התנדף לי מהמחשבה,

הכנתי לי קפה שחור חזק בדיוק כמו שאני אוהב ונזרקתי על הכורסה בסלון,

בערוץ “ספורט אקסטרים”

שודרה אליפות העולם בגלישת גלים, פתאום נדלקתי! התחלתי לגלוש כשהייתי בן 12 והגלישה הייתה אהבת חיי.

בזמן הצבא לא הזדמן לי להגיע לים מכיוון שהיציאות שלי היו לעיתים רחוקות מאוד,

בברזיל זכיתי לגלוש על גלים שרק בחלומות חשבתי שהם קיימים, פשוט גן עדן לגולשים!

מאז ששבתי ארצה לא עליתי על גל ולו פעם אחת!

זהו!! מחר אני קופץ לחנות גלישה בדיזינגוף וקונה את גלשן חיי..

הגיע הזמן באמת שאחזור קצת “לחיות” מהיום אני מתחיל פרק חדש בחיי, השיחה עם אמא חיזקה אותי ופתחה את עיניי, יש לי כמה חודשים עד הטיסה ואני אנצל כל יום לחוויות חדשות ומהנות.

אני לא אתן לה לשבור אותי.. אני נורא מתגעגע לשירי והיא באמת חסרה לי, ובכלל העובדה שמישהו נוגע בה עכשיו צובטת את ליבי,

אבל לי יש “תואר ראשון” בלהדחיק ולהמשיך הלאה! אמנם באופן שטחי אבל גם זה תופס!

זהו זה!!! אני ממשיך קדימה…

עיניים גדולות. פרק ב’ מילואים

פרק ב’.. מילואים!

בשבילי מרלבורו לייט ומצת קליפר.” ביקשתי מהמוכרת עם הראסטות בפיצוצייה..

איזה כוסית על, בדוק אני מזמין אותה לג’וינט והיא פותחת רגליים ועוד עם שפגט!

“תפרטי לי ל-2 עשיריות אם אפשר”

“בשמחה” היא עונה בחצי חיוך,

כשנכנסתי שכב בחוץ קבצן בבגדים בלויים על חתיכת קרטון,

איזה מסכן חשבתי לעצמי, אולי פעם הוא היה נורמלי ואפילו עבד בכבוד,

אבל סיטואציה אחת מהחיים המסריחים האלה הספיקה בכדי לדפוק לו את הראש עד כדי יאוש.

“אתה גר באיזור?” ” האמת שעבדתי 4 שנים ברחוב המקביל אבל זאת הפעם הראשונה שאני קונה פה.”

“זהו.. לא זכור לי שראיתי אותך ואני זוכרת פרצופים בדרך כלל.”

“את רוצה להגיד לי שאת זוכרת את כולם?”

“לא את כולם, רק את המיוחדים ביותר.” והיא שוב מחייכת חיוך של סטלנית מתוקה!

“מה שמך?” אני שואל..

“זוהר”

“ולך?”

“עמרי”.. “נעים מאוד עמרי” ושנינו מחייכים בביישנות כשלפתע שיעול כבד נשמע מאחורי,

עמדו שם שלושה לקוחות בפרצוף לא ידידותי,

במהירות שלפתי כרטיס ביקור והנחתי אותו על המשקל של הפיצוחים,

היא אספה את הכרטיס והכניסה לארנק, תוך כדי שהיא שואלת את הלקוח הבא

איך היא יכולה לעזור לו..

כשיצאתי עדיין שכב שם הקבצן בדיוק באותה התנוחה, טוב זה לא שיש לו משהו אחר לעשות…

מעניין אם קיימת אחוות קבצנים חשבתי לעצמי..

כמו שיש לנהגי מוניות, נהגי משאיות, מצילים, כדורגלנים, זאת אחווה משפחתית כזאת,

חברים למקצוע..

נניח שקבצן אחד פוגש אחר ברחוב.. מה יהיה נושא השיחה? “מה אחי.. מאיזה איזור אתה?”

“אלנבי, ואתה”? “דיזינגוף. על יד שורת הכספומטים” “ואללה? שחקת אותה, איזור מבוקש!”

“הרבה זמן אתה שם?”

“קרוב ל- 6 שנים!”

“אחלה..בהצלחה וכל טוב!”

עכשיו.. יש מצב שהקבצן מאלנבי קינא בקבצן מדיזינגוף, שיושב אל מול שורת הכספומטים

מחוץ לסנטר, “והסתדר” בחיים, וזה רק מעיד על העובדה שבכל תחום יש מי

שפותח עליך עיניים, אפילו במשרת קיבוץ נדבות..

ישנם אנשים שלעולם לא יחדירו שקל לקערת הברזל שמונחת לצד הקבצן, בטענה שהוא יכול ללכת לעבוד.

אולי הם צודקים ואולי לא, אבל אני את ה- 10 שקלים שלי הנחתי בקערה בין כל העשרות אגורותשכבר תרמו לו העוברים והשבים שרצו להפטר מהכסף הקטן..

הגעתי למשרדי החברה בכדי לעשות טופס טיולים, לאסוף את חפציי, ולקבל תמלוגים על תקופה של 4 שנים!

מקבל אותי בברכה ניסים, השומר של הבניין!

“צהריים טובים עמרי”

השמועות מספרות שאשתו בגדה בו עם ערבי שהכירה דרך האינטרנט..

יום אחד הוא השתחרר מוקדם מהעבודה בגלל כאב ראש, וכשהגיע לדירה חשך עליו עולמו!!!

הוא כמעט וירה בצעיר הערבי שעמד בסלון בלבוש חלקי, חשב הוא שפורץ חדר לביתו,

אך משראה את אשתו בתחתונים וחזייה ו 2 כוסות קפה בידיה, הבין מיד שהוא נבגד!

מילא להבגד, אבל עם ערבי? שצעיר ממנה ב -8 שנים?

ובנוסף לכל העלבון היא גם עברה להתגורר איתו בכפר, ואת הילדים השאירה לניסים המסכן שבקושי מצליח לגמור את החודש!

“צהריים טובים ניסים! מה שלומך?”

“מצוין” הוא משיב.. “תאמין לי עמרי הכל לטובה, ואם זה לא אתה אז זאת היא.”

מסתבר שהשמועות רצות במהירות וכבר עברו “עריכה” אצל ניסים- 144..

“יהיה בסדר” אני עונה בחיוך מתחמק,

ואז מגיע משפט המחץ המאוס. “איך הופכים מלאך לשטן? מתחתנים איתו!”

אין הוא לעולם לא יתגבר על שעוללה לו אשתו, ויש לו סיבה מוצדקת ביותר!

אני נכנס למעלית עם ארגז גדול ולוחץ על קומה 7, מאית השנייה לפני שהדלתות נסגרות, רגל בנעלי עור שחורות גורמת לדלתות להפתח שוב.

“אתה השליח? אני הזמנתי ארגז כבר לפני שבוע”

“חחח.. מה הולך רונן?”

“אחלה! אז מה, זהו פורש סופית?”

“כן פסק זמן קטן” אני עונה..

“אתה בטוח שזה צעד נבון עמרי? לעזוב עבודה מסודרת ומבטיחה? ועוד בתקופת מיתון?”

“בחיים צריך לקחת סיכונים רונן, אחרת השגרה תגמור אותך מהר מאוד!וחוץ מזה מי מבטיח לך שמחר לא תהרג בתאונת פגע וברח, או סתם מקריסת מעלית מחורבנת שהטכנאי לא ביצע בה בדיקה שגרתית כבר יותר משנתיים”

“אתה ג’וקר עמרי. יש לך עיניים גדולות וכלום לא מספק אותך,” והוא מחייך..

“מה שאתה צריך כרגע זה אשה, ילדים, משפחה עמרי! רק זה יגרום לך ליישוב הדעת!”

“גם זה יגיע רונן.. ובזמן המתאים”

“אני בטוח עמרי, אני סומך עליך שתעשה את הצעדים הנכונים להשגת היעדים שהצבת לעצמך, בהצלחה ותשמור על קשר!”

אספתי את חפציי במהירות פן אתקל בעוד חפירה פילוסופית, בינינו.. איש משפחה לעולם לא יפרגן לרווק בן גילו שעדיין טועם מחיי החופש והעצמאות!

אחרי הכל, מעגל הנישואים הוא סוג של מאסר עולם ולשבת לבד זה לא הכי נעים,לכן הם תמיד מנסים לצרף אותך ולכלוא אותך לצידם,אבל לי יש תוכניות אחרות, והמאסר שלי ימתין לו בסבלנות עד שאסיים!

תשאלו את ניסים השומר, לו יש דעה חזקה בענין!!!

ירדתי לקומה 2 למשרד של נמרוד החשב שכר, שם חיכה לי צ’ק של 300 אלף ש’,ועוד 4 משכורות מראש שכבר הועברו לחשבון הבנק שלי,

מכיון שהחוזה השנתי שלי מסתיים בעוד 4 חודשים, החליטו הבעלים לשלם לי עד תום החוזה,ככה זה שעובדים בחברת הייטק!

עודד באמת יצא איתי גבר למרות הכל.לדעתי האישית הוא היה צריך לבעוט אותי מהחברה ללא שקל אחד,

אך מזל שדעתי אינה נחשבת והכסף כבר אצלי בכיס..

עם הפיצויים שקיבלתי והחסכונות בבנק, הצטבר לי סכום מספיק יפה בכדי לפתוח עסק משלי כשאחזור מן הטיול..

יצאתי מהבניין מחויך ומאושר, גם בגלל הסכום שקיבלתי, באמת הפתעה, אבל בעיקרלא לראות יותר את אנשי החליפות שלוקחים את החיים ברצינות מופרזת כאילו זאתהאפשרות היחידה שניתנה להם להעביר את ה-80 שנה!

“להתראות ניסים וכל טוב! ואגב.. אני אתן לך טיפ קטן חינם אין כסף,”

הנחתי את הארגז והדלקתי סיגריה.

“קח ניסים, תעשן איתי אחת אחרונה”

“אני לא יכול! אני בתפקיד.”

“ניסים.. הסיגריה הזאת יכולה לשנות את חייך לכאן ולכאן. במידה ויפטרו אותך מסיבה זו או אחרת, והיה ונשארת ללא עבודה, אתה עלול ליפול לדיכאון, אלכוהול, סמים,ואפילו לרדת לרמה של הומלס, והאפשרות השנייה היא שתתעלה על עצמך ותתגבר על טראומת העבר ואולי תמצא בניסים השומר שלא יכול לעשן מתי שבא לו ועוד בשביל שכר מינימום, כישרונות ויכולות שלא ידעת שהם קיימים בכלל עד שנדחקת לפינה, תחשוב על זה ניסים”

“תודה עמרי! אני מעריך את זה שבכלל חשבת לייעץ לי. שאר עובדי החברה אומרים לי שלום מנימוס ולא יותר, אתה אדם מיוחד עמרי. תודה!”

“ביי ניסים. בהצלחה!”

אני לא בטוח אם הוא יעשה צעד או לא, אבל מה שבטוח זה שהוא יחשוב על זה!

עזבתי אותו בהרגשת שחרור שאין כמותה. הרי מה יותר כייף מלעזור לאדם למצוא את נקודת האור

שתוביל אותו להצלחה..

אני צועד לכיוון הרכב בתוך חניון בניין החברה שכנראה אני רואה בפעם האחרונה בחיי ואני מרגיש מעולה.מכניס את הארגז לתא המטען ומניע את הרכב . באופן אוטומטי נדלק גם הרדיו ומתוכו בוקע השיר המושלם בכדי להתחיל את היום הראשון שלי כאדם חופשי!

אני מגביר את הווליום ושר יחד איתו, אנרגיות מטורפות בתוך הרכב, מרגיש שנולדתי מחדש!אך צלצול מהנייד קוטע את הדואט, “שיחה מנדב הפרסי” “מה המצב ישמוק? נעלמת!”

“כן לקחתי קצת טיים אוף עם עצמי”

“תגיד קיבלת?”

“לא, מאחר לי.” ואני צוחק..

“לא טמבל! קיבלת מילואים?” מייד החיוך נמחק לי מהפנים והנמכתי את הווליום. “איזה מילואים בראש שלך?”

“חן הקצינת קישור התקשרה אלי לפני שעה וזומנתי לתרגיל של שבועיים בצאלים.”

עוד לא הספקתי להפנים וכבר ממתינה ממספר חסוי! “נדב שניה אני אתך”

“הלו.. עמרי צברי?

“מדבר!”

“חן הקצינת קישור, בשבוע הבא מתכנסת היחידה שלך לתרגיל בן שבועיים בבסיס צאלים.”

“אצל אורן?”אני שואל..

“כן אצל אורן. אז רשמת לך?”

“רשמתי חן. תודה ויום טוב!”

פאק!!!ממש לא בזמן, אני מחייג לנדב.. “מה הבאת לי מילואים באמצע החיים הורס שמחות שכמותך?”

“קוראים לי נדב ולא חן למקרה ששכחת, וחוץ מזה מה אתה לוקח את זה קשה אדוני המורעל?””איפה אתה?” אני שואל..

“בסנטר. ממתין בתור לקעקוע, אתה מגיע?””אני קופץ לדירה, זורק שם משהו ובא.”

“תשאל את המקעקע שלך אם יש לו זמן למשהו קטן,”

נדב השיב בחיוב. העליתי את הארגז הבייתה וישר ניגשתי למחשב. הדפסתי את המשפט המפורסם שאני נורא אוהב והחלטתי לקעקע אותו באותיות גותיות על עמוד השדרה.

carpe diem – הפירוש הוא – לחיות את היום/רגע בלטינית, גלגלתי “אחד” קטנטן וטסתי לדיזינגוף!

האמת.. יום מעולה לקעקוע!

כשהגעתי לשם נדב כבר היה בשלביי סיום, מכיון שאיזור הצלעות נורא רגיש וכואב, החליט הבחור על הפסקת סיגריה!יצאנו אני נדב והמקעקע שגם הוא סטלן לא קטן והתפנקנו על הג’וינט, כשסיים נדב את מסע הכאב שלו, הגיע התור שלי!

הוא מדביק את האותיות על גבי ומגיש לי את הראי, ” מושלם” אני מחייך והוא כבר מתחיל להחדיר מחטים!

לאחר שעה של כאבים, סיים האמן את המלאכה ובהצטיינות!

“יצא אחלה, עבודה טובה!” הודיתי לבחור והשארתי לו טיפ של 200 ש’.

משם המשכנו לנמל והתענגנו על פירות ים אצל בני הדייג, שלא לחינם שמו הולך לפניו.12 סוגי סלטים, סלסלת לחמניות קטנות וחמות היפנטו את המאנצ’ המטורף שחטפנו,

“תתקשר לאורן נדב..”

הוא מהנהן בחיוב כשפיו מלא, ובצד השפה נוזלת לה טיפה מהטחינה ומחייג,

“שים על ספיקר”

“הלו”

“מה הולך אורן?”ופתאום שנינו מתעלפים מצחוק..

“אתם שוב פעם מסטולים ידפוקים? טוב אם אתם כבר בראש טוב אז אני אנצל את הרגע לבשורה שתכניס אתכם לשוק!”

“נו דבר כבר” נדב מאיץ..

“אני מתחתן”

“מה? איפה ? עם מי?”

אתם זוכרים את נטלי מאמריקה שהייתה מגיעה בחופש הגדול אל מש’ גולן?”

“נו?”

“בקיצור אנחנו בקשר כבר שנתיים הודות לפייסבוק, היא ביקרה אותי כבר ארבעה פעמים בשנה האחרונה, וגם אני הייתי אצלה בניו יורק למשך חודש, ההורים שלה מתים עליי,” והוא מחייך בהתרגשות..

נדב קצת השתתק ונשען לאחור בפרצוף רציני,

“מזל טוב גבר, באמת הפתעת!” אני מפרגן!

“חברים אנחנו מאוהבים בטירוף, תכינו את הצ’קים כי בעוד ארבעה חודשים אני מתחת לחופה!”

“שמרת את הכל בסוד הא ישועל?”נדב מצחקק צחוק מזוייף!

כשנטלי הייתה מגיעה לדודים שלה, כל השכונה הייתה על הרגליים!תארו לכם נערה יהודיה אמריקאית, יפת תואר, נוחתת בלב שכו’ שז”ר באור עקיבא,

היא הכניסה אור למקום!

כל הילדים רצו לזכות בליבה אבל בעיקר אורן ונדב, הם נלחמו האחד בשני כאילו היו אויבים,נדב היה חבר של דני, האח החנון שלה רק בכדי להיות קרוב לנטלי!

אך גם זה לא תרם לו יותר מידי, כי לבסוף היה זה אורן שיצא איתה לדייט שישי בערב, לגלידרייה של לאון השיכור!

באותם זמנים לא היו הרבה מקומות בילוי באור עקיבא, והאטרקציה היחידה הייתה באמת ללכת לביתו של ליאון הזקן, לחכות שהוא יפתח את התריס, להזמין גלידת שוקו וניל ולקבל פונץ’ בננה, ובנוסף לזכות ב”צרור” קללות מצידו של מוכר הגלידות המבולבל שטוען שאתה הוא זה ששיכור למרות שאתה רק בן 14..

וכך זה היה, שנה אחר שנה נטלי ודני היו מגיעים לישראל לכל תקופת החופש הגדול,

חוץ מבקיץ 96..

בגלויה האחרונה היא בישרה לו שהיא מתחילה ללמוד בקולג’,ושלא תגיע לישראל כבעבר,

אורן קיבל את הבשורה המרה כל כך קשה, למרות שהיא הב

עיניים גדולות…
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
56 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך