רולטה רוסית

"כן, רולטה רוסית." הוא אמר, בעת שצחצח את החלקים המפורקים של האקדח, שנצצו לאור הנברשת הגדולה על תקרת החדר, והייתה מאורו העיקרי.
"כן, הבנתי, אבל מה זאת אומרת רולטה רוסית?" שאל אדם אחר, שיערו משוך אחורה.
האדם השני צחק בעת שהוא מרכיב את האקדח ברשלנות בין אצבעותיו השמנוניות. "נו, אתה יודע, ג'ון. אני כמעט בטוח שכבר שיחקת את זה פעם." ג'ון נד בראשו לשלילה. "לא, מעולם לא שמעתי על זה." –"אז אני אסביר לך." ענה אותו אדם קירח, בעת שהוא שולף קליע מהכיס. "יש בידי אקדח תופי, נכון?" ג'ון הנהן, והחל להזיע. "ובידי השנייה יש קליע, נכון?" ג'ון הנהן עוד פעם, לחוץ אפילו יותר. "אז זה מאוד פשוט, אתה יכול לנסות לנחש מה הדבר הבא שאני אעשה?" –"א-אתה הולך להכניס את הקליע לתוך האקדח, נכון?" אדריאן צחק. "כן, כן, בדיוק!" הוא שאג בקול המשועשע שלו והכניס את הקליע אל תוך אחד הצילינדרים. "עכשיו אני הולך לסובב את התוף, בלי להסתכל." –"וגם לי אסור להסתכל, נכון?" תהה ג'וני, למרות שהיה כמעט בטוח בעצמו. –"כמובן, כמובן שאסור לך! הרי זאת תהיה רמאות אם תסתכל, לא?" ג'ון, שהיה אדם הגון, עצם את עיניו, כיסה אותן עם כפות ידיו המזיעות, והביט הרחק מהשולחן. הוא יכל לשמוע את צליל הסיבוב של אותו גליל כסוף, בו חמישה חורים ארוכים, כאשר רק באחד מהם יש קליע. הוא גם יכל לשמוע אותו ננעל במקום, מה שהוביל לדממה מוחלטת בחדר. "אתה יכול להסתכל עכשיו, ג'וני." ג'ון הסתובב בחזרה, פוקח את העיניים, ומניח את כפות ידיו על הירכיים הרועדות שלו. –"עכשיו… עכשיו אנחנו הולכים לשחק משחק." ג'ון שקשק. הוא ידע שזה לא הולך להגמר כמו שהוא רוצה. "בתוך התוף יש צילינדר אחד מלא, ובתוכו יש קליע אחד מלא באבקת שריפה, ואף אחד מאתנו לא יודע איפה הוא, נכון?" ג'ון הנהן. "אז ככה, כל אחד, בתורו, הולך להצמיד את קצה הקנה לרקה שלו, ולירות." "ו-ומה קורה אז?" אדריאן מחה את הזעה מהמצח הרחב שלו, והביט בזוג העיניים הכחולות של ג'ון. "ואז… ואז, או שאתה בר מזל, או שלא." הוא פרץ בצחוק מתגלגל, והפסיק אותו באופן פתאומי. "אז מי מאתנו יתחיל? שנטיל קוביות?" ג'ון הנהן, ואדריאן שלף מחיקו זוג קוביות אדומות ומבריקות, וקרע אותן בברוטאליות מתוך האריזה שלהן. "נו, אתה מתכוון להטיל אחת?" "א-אה! כן! נכון!" ג'ון הזיע, והתסרוקת שלו החלה להפרם. הוא הטיל את אחת מהקוביות. אדריאן ישב שם בפלא. "חמש?! לעזאזל, זה מזל! בדיוק שם!" במבט להוט, הוא הרים את הקובייה הנותרת, והטיל אותה. שש. "אז אתה תתחיל, הא, ג'וני?" ג'ון משף בכתפיו, וביד רועדת תפס את האקדח. הוא דרך את הפשיט, וכיוון את ההדק לרקתו הימנית. כל-כך הרבה מחשבות עברו בראשו באותו הרגע, על אשתו, על הילדים שלו, על אותו פרצוף מתרגש שנמרח על פניו של האיש הרחב, ועל האיש השלישי והגבוה בחדר, שלא אמר מילה מאז תחילת ה"פגישה", ואז הוא לחץ על ההדק.