Trustno1
אם יש שגיאות מקדלת/כתיב אתם מוזמנים להגיב עליהם כדי שאני הערוך את הסיפור :)

Grey with a touch of rainbow פרולוג

Trustno1 13/02/2020 81 צפיות תגובה אחת
אם יש שגיאות מקדלת/כתיב אתם מוזמנים להגיב עליהם כדי שאני הערוך את הסיפור :)

“כריס!, כריס תחזרי! זה מסוכן תעצרי ונדבר!.”
צ’ייס רצה אחרי חברתה, הן הגיעו למסיבה לפני כחצי שעה. זאת הייתה מסיבת סוף הלימודים שלהן בקולג’, מסיבת טבע שארגנו סטודנטים מהפקולטה לקרימינולוגיה בה הן למדו. המסיבה התקיימה בקוטג’ הקטן של המשפחה של ג’ייקי אחד הסטודנטים,שהיה ממוקם בחורשה ליד יער. הן הספיקו לשתות כמה משקאות לפני שהדרמה התחילה, כי איך אפשר בלי דרמה חשבה צ’ייס. כריס תפסה את חבר שלה גרייסון מתנשק עם בחורה אחרת.
קארן, האקסית המיתולוגית שלו זונה לא קטנה. מערכת היחסים שלהם תמיד הייתה בנויה מבגידות חוזרות מהצד שלה עוד מלפני תחילת הלימודים בקולג’. גרייסון תמיד סלח לה וחזר אליה ובפעם האחרונה שזה קרה, בתחילת הסמסטר השני של השנה הזאת הוא התחיל לצאת עם כריס. לכריס היה קראש עליו עוד מהשנה הראשונה שלהם בלימודים ואחרי הבגידה כריס הייתה שם בשבילו והם התחילו לצאת בערך שבוע אחרי זה. צ’ייס תמיד ידעה שהרעיון לא משהו, גרייסון תמיד הרגיש לה בחור שלא כדי לבטוח בו החזרות החוזרות שלו לקראן תמיד נראו לה מוזרות, אבל כריס הייתה מאוהבת וצ’ייס פשוט לא יכלה לעצור אותה. והינה היא רצה אחרי חברתה הבוכה אל תוך היער בחושך, כדי לעצור אותה לפני שמשהו רע יקרה. “כריס תעצרי את תפגעי בעצמך אם תמשיכי לרוץ ככה, בואי נחזור! אני אתקשר לקיילב שיבוא לקחת אותנו, תעצרי כבר!”.
כריס המשיכה לרוץ וצ’ייס אחריה.
היא רצה בין העצים נזערת לא ליפול מאבנים וענפים גדולים על האדמה. צ’ייס המשיכה לרוץ כשהיא בקושי רואה מטר קדימה בחשכה היא רצה עד שלפתע מעדה על שורש בולט, היא נפלה על ידיה וברכיה בקרחת יער קטנה.
“כריס?,כריס איפה את!?.”
צליל של ענפים ועלים נמעכים, וקולות של צעדים מתקרבים נשמעו בחושך, צ’ייס הסתובבה לכיוון הקולות “כריס?”.
משב רוח חזק העיף חול ועלים מהאדמה והם פגעו בעינייה, היא שפשפה אותן מעיפה את החול ולאחר מספר מצמוצים מכאיבים צ’ייס הייתה בטוחה שהיא רואה צורה של אדם שמתקרב לכיוונה. לפני שהספיקה לבחון אותו תחושת חנק חזקה תקפה אותה, משהו חנק אותה אבל מה?. ראייתה היטשטשה, הדבר האחרון שצ’ייס ראתה היה אור חזק, סוג של הילה שזהרה סביב הדמות הלא ידועה. ההילה זהרה בצבע אדום כהה כדם והתחושה שבאה עם הזוהר הייתה של כעס וטירוף טהור. הלחץ בגרונה חנק אותה יותר, צ’ייס הרגישה את החולשה עוטפת אותה ואז חושך.

צלילים אחידים של צפצופי מכונות הנשמה, היו הדבר הראשון שצ’ייס שמעה כשהתחושה חזרה אליה. היא הרגישה שהגרון שלה יבש וצורב, והעפעפעים כבדות ומקשות עליה לפתוח את עינייה. פאניקה רגעית של חוסר יכולת לזוז העלתה את קצב פעימות ליבה והצפצופים במכונה נהיו יותר מהירים וצורמים.
יד עדינה נגעה לה בלחי והרגשה מיידית של רוגע הציפה אותה, אמא.
היא ניסתה לפתוח את עינייה שוב הפעם בהצלחה, אבל משהו לא היה תקין.
החדר סביבה, הצבעים בו, הכל היה אפור.
מבטה נע ממכונת ההנשמה שהייתה צבועה בגוונים של אפור לאימה שישבה לצד מיטת החולים שלה משהו ללא ספק היה מוזר.
מסביב לגופה של אימה זהרה הילה חזקה בצבע
סגול כהה ובוהק ויחד אם הזוהר הלא מוסבר באה ההרגשה החזקה הזאת של דאגה, פחד,וחוסר אונים. כל הרגשות האלו לא היו של צ’ייס אלה הרגשות שהקרינה אימה.
צ’ייס ניסתה להישאר רגועה, היא לא רצתה להתחיל להיכנס לפאניקה שוב ולהדאיג את אימה שגם ככה נראתה כאילו עוד שניה תתחיל לבכות.
“אמא?, איפה אני?”
לקח לה מאמץ גדול להוציא את המשפט הקצר מהפה, גרונה הרגיש כאילו לא שתתה שבוע.
“זה בסדר גורה, הכל בסדר את בבית החולים, על תדאגי הכל בסדר עכשיו”
קולה של אימה היה חלש ומרגיע ובו זמנית גרם לצ’ייס לרצות לבכות, מה הולך פה למה אני בבית חולים היא חשבה. הדבר האחרון שהיא זכרה זה את כריס בוכה ורצה ביער, ועכשיו היא בבית חולים. מה לעזעזל הולך פה.
לפתע דלת החדר נפתחה ולחדר נכנס אדם לבוש בחלוק לבן ובידיו קלסר ועט.
והינה שוב ההילה המוזרה, האדם זהר באור כחול בוהק והתחושה שהקרין הייתה של ביטחון חזק, צ’ייס לא יכלה להבין במה.
“צ’ייס אלפה סאמרס, שם מיוחד יש לך.” הוא אמר עם חיוך מרוח על פניו.
” אני דוקטור ג’פרסון, הרופא המטפל שלך איך את מרגישה?”.
השאלה נשמע לצ’ייס מוזרה, היא שוכבת בבית חולים, היא לא זוכרת איך הגיעה לפה ואמא שלה שיושבת ליידה מוחצת את היד שלה בעדינות נראת כאילו הדאגה עומדת להרוג אותה. איך היא מרגישה?.
“אני לא יודעת” הייתה התשובה היחידה שהיא הצליחה להוציא מהפה.
“אוקיי אני מבין, כל הסיטואציה בטח נראת לך מוזרה, אובכן צ’ייס את בבית החולים ספרינג היל, שבריבר פולס לפני כשלושה ימים המשטרה מצאה אותך מעולפת ביער, מאותו הרגע ועד עכשיו היית חסרת הכרה. לא נמצאו על גופך שום חבלות משמעותיות מלבד כמה שריטות וסימנים כחולים על ברכייך, האם תוכלי לספר לי מה את זוכרת מהיום של המסיבה שהיית בה?” צ’ייס הקשיבה לדבריו של הרופא בהלם מוחלט, שלושה ימים?! היא הייתה חסרת הכרה במשך שלושה ימים?.
“אני יכולה לקבל קצת מים?” הגרון שלה צרב והיא לא יכלה להמשיך לדבר עם לא תשתה כמה לגימות.
“בטח, אבל לא המון אנחנו לא רוצים שתפתחי בחילה” ענה הרופא עם אותו חיוך שכבר התחיל לעלות לצ’ייס על העצבים, ממה הוא כל כך שמח בסיטואציה הזאת?.
אימה מזגה לה מים לכוס זכוכית שעמדה על השידה בצד מיטתה.
צ’ייס עקבה במבטה אחד פעולותיה, השידה הייתה אפורה גם היא, כמו מכונת ההנשמה. היא לא הייתה צבועה באפור היא הייתה פשוט אפורה,חסרת פגמנט כל החדר נראה כאילו הוא נמצא בסרט שחור לבן ישן, אבל האנשים הרופא ואמא שלה למה הם נראו רגיל?, אם אפשר לקרוא לזה רגיל. צבע עורם, הבגדים שלבשו, צ’ייס ראתה הכל רגיל אבל סביב גופם זהרה הילה. לצ’ייס יצא לקרוא בעבר על אנשים שיכולים לראות הילות, הם טענו שלכל אדם יש הילה ושיש הילות בכל מיני צבעים ולצבעים יש משמעויות. הם טענו שהם רואים הילות דקות מסביב ראשם של אנשים ולפעמים מסביב לכל גופם, צ’ייס לעומת זאת ראתה ממש לא פס דק, הזוהר היה חזק מאוד ואפילו מסנוור אם היא התרכזה בו יותר מידיי. הכחול החזק מסביב לרופא והסגול מסביב לאימה, והתחושות. התחשות היו הדבר הכי מוזר.
לא שלה אלה שלהם, משהו ללא ספק היה לא בסדר.
“צ’ייס מותק?,את בסדר?” קולה של אימה העיר אותה ממחשבותיה, כנראה שהיא התנתקה לכמה רגעים, ידה של אימה החזיקה את כוס המים, היא הושיטה את ידה השניה לכתפה של צ’ייס ועזרה לה להתיישב בזהירות על המיטה והושיטה לה את הכוס.
צ’ייס לגמה לגימה קטנה מהמים ולפני שהספיקה לקחת אחת נוספת נשמע הקול של הרופא
“זה מספיק לבינתיים, את עדיין מחוברת לאינפוזיה ותצטרכי לחזור לאכול ולשתות כרגיל בהדרגה” אמר הרופא והתקרב יותר קרוב למיטה והושיט את ידו לכוס.
צ’ייס הזיזה את הכוס משפתיה אך לא נתנה אותה לרופא במקום זאת הסתובבה לשמאלה והניחה אותה על השידה, הרופא נעצר עם היד מושטת וחייך במבוכה, את החיוך הזה צ’ייס העריכה יותר, מגיע לו היא חשבה שיפסיק לחייך כבר.
לרגע אחד צ’ייס שחכה מהעובדה שהיא בבית חולים ושהעולם צבוע בצורה שונה ומוזרה היא הרגישה נחת, היא עדיין עצמה. אבל אז מחשבה נוספת הכתה בה והפאניקה שוב תקפה אותה.
“כריס, איפה כריס איפה חברה שלי?”
מבטה היה ממוקד ברופא. אל מול עיינה חיוכו המציק ירד מפניו וההילה סביב גופו שינתה את צבעה מהכחול הבוהק לסגול כהה כצבעה של ההילה סביב אימה.
ההילה הקרינה תחושה של לחץ חזק ומבטו של הרופא היה דרוך ומתוח. צ’ייס בלעה את רוקה היא ידעה שמה שהיא עומדת לשמוע לא ישמח אותה בכלל.
“לפני שלושה ימים חבריך התקשרו למשטרה באמצע הלילה והודיעו על כך שאת וחברתך ברחתן ליער באמצע המסיבה ולא חזרתן, המשטרה שלחה שוטרים לחפש אחריכן. הם מצאו אותך שוכבת מעולפת באמצע קרחת יער קטנה, היה חשוך ובטח נפלת לשם כשרצת, לא מצאנו חבלות בראשך אבל משהו גרם לך להתעלף, את שכבת על האדמה לא יותר משעה אנחנו לא בטוחים מה גרם לך להיכנס לתרדמת. לאחר שהשוטרים מצאו אותך הם המשיכו לחפש את חברתך אבל לא מצאו אף אחד. היער שאליו ברחתן מאוד גדול והשוטרים עדיין מחפשים”. הרופא דיבר במהירות ולצ’ייס היה קשה לעקוב אחריו וראשה התחיל לכאוב, אבל דבר אחד היא הבינה בבירור כריס נעלמה ואף אחד לא יודע איפה היא, ואם היא בכלל בחיים.
“אם כריס בחיים היא חייבת להיות מעולפת איפשהו ביער הזה!” הרגשות הציפו אותה בזמן שהיא צעקה.
“היא חייבת להיות איפשהו שם, אם היא הייתה עדיין ערה היא כבר הייתה מוצאת את הדרך החוצה!. אני מכירה את כריס מאז שאני ילדה קטנה, מגיל קטן היינו יוצאות לטיולים ביער עם האבות שלנו, כריס מנווטת מעולה בטבע היא הייתה מוצאת את הדרך החוצה!.” צ’ייס המשיכה לצעוק עינייה התמלאו דמעות שהתחילו לרדמת במורד לחייה, השפה התחתונה שלה התחילה לרעוד וקולה רעד בזמן שהיא המשיכה לצעוק
“היא עדיין שם,היא חייבת להיות שם!.”הפאניקה תקפה את צ’ייס שוב והפעם היא לא הצליחה לעצור אותה, הצפצופים מהמכונה התחזקו ונהיו צורמים וחזקים והבכי שלה רק החמיר מהקולות הלא פוסקים. צ’ייס נכנסה להתקף חרדה, היא קיבצה את ברכיה לכיוון ראשה והחביא את פניה ביניהם בזמן שידיה חיבקו את גופה הרועד בחוזקה. קולות הבכי שלה וצפצופי המכונה מלאו את החדר, היא שמע את הכסא חורק כשאימה קמה במהרה ממקומה ואת הצעקות שלה על הרופא, בקשות להפסיק את רעש המכונה.
לאחר מספר שניות הרעש הפסיק אבל צ’ייס המשיכה לבכות בזמן שהיא מחבקת את עצמה. שתי זרועות עדינות עטפו אותה בחיבוק ולחישות חלשות של מילים מרגיעות מלאו את אוזנייה. צ’ייס המשיכה לבכות בזרועותיה המחבקות של אימה.
כריס נעלמה, הזכרון שלה נפגע, והעולם כבר לא היה צבוע אותו הדבר.

Grey with a touch of rainbow פרולוג
דרג את הסיפור

תגובות (1)

ראשית, שלום לך טרוסטו אחד (לא מצאתי עיברות מוצלח יותר).
כפי שאת/ה מעוניין/ת בתגובות, כך גם שאר כותבי האתר. את/ה מוזמן/ת להגיב לסיפוריהם של אחרים, וכך נכיר אותך יותר.
כבונוס, אולי יגיבו יותר לסיפוריך.

שנית, ביקשת עזרה בעברית. מדובר בפרק של רבע שעה קריאה, ויש מה לתקן. בבחירה בין אורך פרק לבין עברית מושלמת, אני מעדיף כקורא פרק ארוך. כדאי להגיה את הסיפור בעזרת אנשים שאת/ה מכיר/ה. אפשרות נוספת היא לשלוח להגהה מקצועית בתשלום.
עוד אפשרות – לשלוח למי מחברי האתר שמוכן (אהם אהם) להגיה עבורך ללא תשלום כספי, אך בתשלום זמן ארוך.
אשתדל, מבלי להבטיח דבר, לעבור על סיפורים שפורסמו כאן באתר, שאורכם סביר להגהה.

שלישית, אני במתח. מה עם פרק נוסף?

רביעית,
אני לא גזען, אני שונא את כולם.

21/02/2020 01:41
סיפורים נוספים שיעניינו אותך