NoAdar
עוד פרק אחרי הפסקה ארוכה... בית ספר זה כל כך קשה T-T

Heart attack-פרק 11

NoAdar 10/12/2014 422 צפיות אין תגובות
עוד פרק אחרי הפסקה ארוכה... בית ספר זה כל כך קשה T-T

הגעתי לכניסה של בית החולים מתנשף וטיפה מזיע שלא עזר לי כי האוויר היה קר ולח ממילא, הרוח שנשבה קיררה אותי ונכנסתי למיון בחיפשי אחר קאי. לא ראיתי אותו במיטות וניסיתי לחשוב איפה הוא יכול להיות, התקדמתי לקבלה והאחות שעזרה לי להזמין מונית חייכה אליי
“היי אני מחפש את קא- אהמ.. אני מחפש את ג’ונגין קים.” אמרתי ושיפשפתי את העורף שלי, היא הקלידה כמה מילים במחשב שלה וכיווצה את שפתיה, עיניה רצו על המסך בחיפוש אחרי השם,
“הוא נמצא בחדר 1027, אתה קרוב משפחה כי בעיקרון שעות הביקור מתחילות רק בשבע” היא שאלה וסרקה אותי, הינהנתי והודתי לה “זה בקומה הבאה, תפנה שמאלה עד סוף המסדרון והדלת השנייה מימין זה החדר.” היא אמרה כשהבטתי חסר כל ידע לאן לפנות או לאיפה ללכת, הינהנתי וחייכתי אליה כמוכיר תודה ועליתי במדרגות, רצתי את כל הדרך עד לחדר של קאי וראיתי שהוא נועל את נעליו, הוא קלט אותי וקם באיטיות מהמיטה
“לוהן! טוב שאתה פה, אסונה צריכה את מספר הטלפון שלך” הוא אמר והוציא את הטלפון הנייד שלו מכיס מכנסיו, הרגשתי מבולבל
“אתה לא אמור להיות מאושפז ליותר זמן?” שאלתי, אפילו לא עניתי לשאלתו כי היו עיניינים דחופים יותר
“כן אבל העבודה שלי והמחויבות שלי חשובות יותר, עכשיו מה מספר הטלפון שלך?” הוא אמר בחוסר סבלנות והתקדם אליי בצליעה איטית,
“אין לי טלפון נייד, למה אתה משחרר את עצמך כשאתה בבהירות בכאבים?” שאלתי והוא הביט בי בפליאה
“אין לך טלפון נייד? איך אתה חי?” הוא שאל, הוא לקח צעד לא נכון וכשל קדימה, תפסתי אותו לפני שפגש את הרצפה והושבתי אותו על קצה המיטה.
“אתה לא במצב לבצע שום דבר, תישאר כאן. תביא לי את הטלפון שלך ואני כבר אדבר עם אסונה.” אמרתי ולקחתי את הטלפון מידו, מורה לו להמשיך לשבת בזמן שניסיתי לפענח את המכשיר הקטן שבידי. קאי נאנח והוריד את נעליו, הוא הרים את רגליו באיטיות על המיטה ונשען עם גבו על משענת המיטה המורמת
“תביא לי את הטלפון, אני אלמד אותך.” הוא אמר וניגשתי אליו, מחזיר לו את הטלפוןומביט בהתעניינות כשידיו הזריזות מתחילות להסביר לי “אתה לוחץ על הכפתור פה ומזיז את האצבע על המסך מכאן לכאן.” הוא אמר ולחץ על כפתור קטן בצד הטלפון והמסך נדלק, הוא הראה תמונה של נערה בערך בת 15 מחזיקה בידה זר של חרציות, היא הייתה לבושה בשמלה לבנה ופשוטה וחיוך רחב על פניה.
“מי זאת?” שאלתי מנסה להישמע לא מעונייןף קאי חייך ונשף אוויר דרך פיו באנחה של רוגע
“אחותי הקטנה הירו, אני מתגעגע אלייה כל כך.” הוא אמר והמשיך בהסברו “אז אתה עובר בין העמודים ככה והכפתור הזה פותח לך דף שאיתו אתה יכול לכתוב הודעה ואני יכול לענות לך מיד. אם אתה רוצה לדבר איתי תלחץ על הכפתור הזה ואז תלחץ על השם של האדם שאתה רוצה לדבר איתו.” הוא הסביר לי עוד כמה דברים והניח את הטלפון על השולחן הקטן שהתחבר למיטה שלו, “ועכשיו הסיבה שבשבילה הגעת לכאן אם לא אכפת לך.” הוא אמר והביט בי כשהמשכתי לשחק עם התליון שלי
“חזיתי משהו, וזה קשור לחיזיון שלך.” אמרתי ובהיתי בחיבור בין שתי קירות, מנסה לשחזר את החיזיון שלי

כשסיימתי לשחזר את החיזיון שלי פניו הרצינו וקמטי חשיבה נמתחו על מצחו, הוא שירבב את שפתיו בכעס ומצמץ נמרצות, הוא נאנח ונתן לראשו ליפול לאחור.
“אתה באמת חייב לדבר עם אסונה אבל שיחת טלפון לא תספיק,” הוא שיפשף את עיניו והמשיך לדבר “תוציא את הכדורים אתה חוזר חזרה לארץ החלומות.” הוא תפס את הטלפון שלו והחל להתכתב עם אסונה, הוצאתי את המבחנה הכתומה מהתיק שלו והוצאתי כדור אחד.
“טוב אסונה תפגוש אותך שם מאוחר יותר, תדאג שהתה יהיה מוכן לפני שהיא תגיע, בהצלחה.” קאי אמר ובלעתי את הכדור, התיישבתי על הכורסא שניצבה ליד דלת הכניסה ועצמתי את עיניי. אותה תחושת ריחוף עברה בי בפעם השנייה וכשפקחתי את עיניי עוד פעם הייתי בבית התה ומולי כלי התה שהפעם היו מסודרים רק לשני אנשים.
,מעניין אם אני עדיין זוכר איך להכין תה ככה, חשבתי לעצמי והתיישבתי על ברכיי מול השולחן, התחלתי להכין את התה לפי מה שזכרתי שאימי לימדה אותי ונשקעתי כל כך לתוך התהליך שאפילו לא שמתי לב שאסונה כבר התיישבה מולי עד שהגשתי לה את התה. הרמתי את מבטי וראיתי שהיא לבושה בתלבושת דומה למה שלבשה פעם קודמת רק בצבעים אחרים, כנראה שהיא מחוייבת להתלבש ככה כי לפי איך שהיא מסדרת את בגדייה היא לא מרגישה בהם נוח, היא לקחה את כוס התה בידיה ושתתה
“קאי אמר לי לעדכן אותך בכל מה שקרה.” אמרתי וגם אני שתיתי מהתה, הוא היה יותר טוב מהתה שקאי הכין למרות שנמנעתי מלומר זאת
“התה מצויין לוהן, וקאי כבר כתב לי שחזית משהו.” היא אמרה והניחה את ספל התה שהיה כבר חצי ריק על השולחן, היא הושיטה את ידיה ותפסה את שלי שעדיין החזיקו את הספל. הרגשתי זרם עובר בין שנינו ועיניי נסגרו בפתאומיות , הרגשתי כאילו מישהו דוחף אותי ושוב פעם מצאתי את עצמי עומד מול הילד הקטן על הסכר.

Heart attack-פרק 11
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך