במרפאת השיניים

בוקר אחד,קמה רוני ממטתה הנוחה.למיטה שלה היה סדין צהוב,ובו ציורים של פילים קטנים.ורוני ניגשה למיטה של טל,זוהי אחותה הגדולה,ורוני העירה את טל.היא נקשה באצבעותיה וטל קמה מיד.רוני הייתה בת 5.וטל הייתה בת 14.אז טל ורוני הלכו ביחד למטבח.הן פתחו את המגירה ולקחו בוטנים.הן הלכו אז לסלון.רוני לקחה את השלט והדליקה את הטלויזיה.וטל העבירה לערוץ דיסני.זה ערוץ 45.ואז אמא היתעוררה.ופיתאום,כשרוני לקחה בוטן אחד ונגסה בו,כאבה לה השן! והיא צעקה:איייייייייייי!!!!!! ואמא רצה מיד אל רוני ואמא שאלה את רוני:מה קרא לך רוני'לה? ורוני ענתה:אני לא יודעת.ואמא אמרה:תפתחי את הפה.ורוני פתחה את הפה ואמא אמרה:השן שלך מתנדנדת! ורוני אמרה וניבהלה נורא:אמא!! זה נורא!!! אני אמות? מה יקרה לי אם תיפול לי השן?! ואמא אמרה:אל תדאגי.אחרי שתיפול לך השן,תצמח לך שן חדשה.וזה לא נורא.ולא כואב.השיניים נופלות,כי:אחרי כמה שנים,השיניים כבר לא טובות.אנחנו נלך מחר אל מרפאת השיניים.ובבוקר,למחרת היום,רוני ואמא שלה הלכו למרפאת השיניים.הן ישב בחדר ההמתנה.וכשהגיע תורה של רוני,קראו לה ולאמה לחדר של רופאת השיניים.הרופאה הציגה את עצמה,והיא אמרה שקוראים לה סינדי.כלומר דק' סינדי.ודק' סינדי עמרה לרוני שתשב בכיסא.הרופאה,כלומר סינדי,אמרה לרוני שתספר מה הבעיה עם השן.ורוני אמרה:השן שלי מתנדנדת וכואבת.וסינדי אמרה:אני אשים לך חומר מיוחד,שהוא חומר מרדים.ואני אוציא לך את השן.אל תדאגי,זה לא יכאב,ורוני נרגעה.וסינדי התחילה.היא שמה את החומר המרדים,והוציאה את השן לאט,לאט…וסינדי אמרה.סיימתי.ורוני אמרה:הי! זה לא כאב ביכלל.ורוני ואמה חזרו הביתה בשמחה.