572
מבוסס על שיעור ששמעתי מראש ישיבת מחנים

זה סיפור על…

572 27/09/2016 1060 צפיות 9 תגובות
מבוסס על שיעור ששמעתי מראש ישיבת מחנים

זהו סיפור על ילד עם אייפון משוכלל,
מכשיר עם אפליקציות וטכנולוגיית על.
אבל בגלל שחשש שהמכשיר ינזק,
החליט שלא יגע בו, גם אם יזדקק.
וכך נשאר המכשיר ארוז בתוך הניילון,
ספון בכספת כדי שלא יקרה אסון.
וכך שירת הילד את המכשיר בהתלהבות,
אך המכשיר כלל לא השיב לו שירות.

זהו סיפור על איש שאוהב רק כסף,
עובד ויגע עליו, ולעולם אינו עייף.
אך כדי שהכסף לא יאבד,
הוא שומרו בבנק לעולם ועד.
הוא שומר בקנאות כל אגורה,
אך לא מקבל מכספו בחזרה.

זהו סיפור על אבא אוהב,
שפחד שילדו ייפגע מכאב.
אז לנזוף בו מעולם לא העז,
והילד בתמורה נהייה עליו ללועז.

זהו סיפור על איש עם קול ערב,
לידו הזמיר נשמע כעורב,
אך חשש שלא יוערך במיוחד,
ולכן לא שר לאף אחד.

זהו סיפור על אנשים שהיה להם דבר מה,
אך חששו שיקרה לו נזק במאומה.
וכך השתעבדו לרכושם,
במקום שהרכוש ישרת אותם.


תגובות (9)

קטע יפה ועמוק. שימוש מצוין בחריזה

27/09/2016 16:55
    572 572

    תודה. תמיד נחמד לקבל את הביקורות החיוביות שלך.

    27/09/2016 18:46

סיפור חכם וכתוב יפה!! אני לגמרי מסוג האנשים הזה???? קצת הפריעה לי מספר ההברות בשורה השישית. לדעתי כדאי לשנות ל"ספון בכספת שחלילה לא יקרה לו אסון" או משו דומה.

27/09/2016 20:27

היי.
בסך הכל, סיפור די נחמד.
כמו שאמרו לפני, תוכן טוב, ובכל זאת, היו כמה דברים שהפריעו לי:
#אני חושבת שיותר נכון לכתוב *זהו* סיפור על…
#בשורה הראשונה ובשורה השנייה השורש ש.כ.ל.ל. חוזר על עצמו, דבר שבעיני גורע מהחריזה.
מה גם שהמכשיר הוא לא *עם* טכנולוגיית על, אלא הוא עצמו טכנולוגיית על.
#נשמע לי מוזר שהילד יזדקק לגעת בפלאפון. אולי הוא יזדקק להשתמש בו, אבל לא לגעת בו.
#כמו שהעירו לפני, המשקל בשורה השישית לא משתלב טוב במיוחד. אתה יכול לנסות: "ספון בתוך כספת, שלא יקרה אסון".
#בבית השני בשורות אחד ושתיים יש מעבר מוזר בין עבר להווה.
#בית אחרון שורה שנייה, "נזק במאומה"- אני לא בטוחה עד כמה זה תקין. אולי התכוונת "נזק ומאומה".

כמו שאמרתי, אחלה סיפור. סליחה עם ירדתי מדי לקטנות. אהבתי במיוחד את הבית האחד לפני האחרון:)

27/09/2016 21:19

אהבתי במיוחד את הסיפור הנ"ל! אני מתחברת אליו בחיי האישיים לכן הוא נוגע בי ככה וגורם לי לנסות להבין ולמצוא פתרון לבעיותיי. כל הכבוד לך

27/09/2016 22:40
572 572

פנתר ורוד סגול- תודה רבה. לקחתי לתשומת ליבי את ההערה. קיבלתי גם את העצה.

אול אוף מי (אני אוהב לכתוב בעברית)- אין סיבה להתנצל, עדיף מבקר שמתקן ולא רק מחמיא. חלק מההערות שלך קיבלתי, אבל:
אני חושב ש"זהו" זה הלחם של "זה" ו"הוא", לכן זה לא נראה לי רלוונטי לעיסוק בדברים מופשטים.
לגעת זה פועל שנוגע בכלל לליצור קשר בין אובייקטים (בילדותי, כשנזפו בי שלא נגעתי באוכל, הבעיה הייתה שלא אכלתי, אני לא חושב שהפריע לאמא שלי שלא בדקתי את המרקם של העוף).
"מאומה" זו מילה שפירושה "מעט" "במעט" זה מונח תקני, אז הנחתי שגם "במאומה".
תודה מיוחדת על ששמת לב לשינוי בין עבר להווה. זה היה חשוב מאוד.
לאסתםמישהי- תודה. הפתרון היחיד שאני מכיר זה לסכן את הדברים שלך כדי שתלמד להשתמש בהם.

28/09/2016 08:16

זה סיפור עצוב ונכון מאוד, אבל הוא כתוב בצורה נהדרת!

28/09/2016 09:39

יקירי, 'זהו' היא אכן הלחם של 'זה'+'הוא'. 'זה' משמש לציון משהו כללי, או בהצבעה. 'זהו'- לציון משהו מסויים. במקרה שלך, "זהו סיפור" היא הצורה הנכונה.
הייתי מחליף בשורה השניה ל- "[ב]טכנולוגיית על", אם כי אין כאן טעות.
-[י]ינזק – הוא עצמו. אפשרות חלופית היא לנקד, ולהוסיף דגש ביו"ד.
[י]גע – כנ"ל.
"שלא יקרה [לו] אסון", או שהתכוונת שהמכשיר ייגרום לילד אסון (?)
"והילד בתמורה… ללועז" – משקל השורה קצת בעייתי.
"ולכן לא שר…" – כנ"ל. אפשר להוסיף 'הוא'.
'מאומה' פירושה 'כלום', 'במאומה' – לא מצאתי במילון. הייתי מחליף את המילה ל- "משום מה".

עשוי היטב, עם מסר מעורר מחשבה.

תנו לחיות!! חיות.

29/09/2016 00:22
    572 572

    ידידי המגיה,
    טוב, קיבלתי את הביקורת שלך ושל קודמיך, אשנה את ה"זה".
    בניוגע לכל השאר, אני מעדיף לכתוב עם יוד אחת. אין צורך לנקד דגש, זה טקסט ללא ניקוד.
    מקודם היה לי "לו", והתלוננו שזה לא מתאים למשקל. הרבה שירים לא טורחים לכתוב במפורש למי הם מתכוונים (ראה את ספר תהילים).
    מאומה זה אכן כלום, כלום זה דבר קטן. "במאומה" זה "בדבר קטן" או "במקצת". אולי יהיו מי שיעקמו את האף, אך לא בא לי לשנות זאת.

    29/09/2016 08:22
סיפורים נוספים שיעניינו אותך