nothing special
זה הסיפור הראשון שלי פה.. וזה דיי על ההשקפת חיים שלי. כל העולם שמסביבי חי בשגרה דיי משעממת לטעמי. כולם חייבים להראות אותו דבר, ללבוש אותו דבר, לעשות אותו דבר, ומי שלא? הוא לא 'נחשב'.
וזהו.
נראה לי.

חרדות

nothing special 30/04/2013 848 צפיות 5 תגובות
זה הסיפור הראשון שלי פה.. וזה דיי על ההשקפת חיים שלי. כל העולם שמסביבי חי בשגרה דיי משעממת לטעמי. כולם חייבים להראות אותו דבר, ללבוש אותו דבר, לעשות אותו דבר, ומי שלא? הוא לא 'נחשב'.
וזהו.
נראה לי.

היה היה כפר קטן, פשוט, אשר תושביו לעולם לא עזבו אותו.
החיים בכפר היו פשוטים. כל משפחה חיה בבית קטן, לבן עם רעפים אדומים, עם כמה עצים בגינה ולקישוט וילונות יפים.
החיים בכפר זה היו כמו מסגרת. כל יום אותו דבר, ללא ריגושים, ללא דאגות.
האנשים ה’פשוטים’ הללו, שחיו בכפר, שמחו בחלקם. הם אהבו את חייהם, ואפילו לא העלו על דעתם לצאת מהכפר.
יום אחד, נער קטן בעל חלומות, תושייה והמון אומץ, קם, ארז מזוודות, ויצא בהכרזה גדולה: ‘אני עוזב את הכפר’.
כל אנשי הכפר היו בהלם. איש מעולם לא עזב! כל חייהם של התושבים התנהלו בתוך הכפר, והעולם שמחוץ לכפר היה כמו אגדה עתיקה.
כל אנשי הכפר לא הבינו, איך נער קטן וחלש, יכול לעשות מעשה כזה, לעזוב את כל הערכים שלו, את כל מה שהוא מכיר, את כל החיים הקודמים שלו, ולעזוב?
הנער הקטן לא ענה להם אלא חייך. יום אחד, חכם הכפר פנה אל הנער ושאל אותו, ‘בני, למה הינך רוצה לעזוב את הכפר? מאיפה הגיעה המחשבה לעזוב את הכפר?’
הנער הקטן לא ענה לו, אלא שתק. חכם הכפר ניסה שוב לשאול אותו, ושוב ושוב, אך הנער שתק. לבסוף חכם הכפר ויתר והשאיר אותו לבד.
הגיע היום הגדול, והנער עוזב את הכפר. כל אנשי הכפר התאספו ליד שערי הכפר, לא ידעו אם עינהם משטות בהם או שמישהו עוזב את הכפר, יוצא מהמסגרת הרגילה שלהם, מנסה להגיע למקומות חדשים, מנסה להגשים חלומות.
הנער כמעט ויצא מהשער, ולבסוף הסתובב אל אנשי הכפר ואמר: ‘הסיבה שלא עניתי לכם, יקיריי, על כל השאלות שלכם, הינה סיבה פשוטה מאוד. איך אנשים כמוכם, שנמצאים בתוך מסגרת קבועה, בלי חלומות, בלי מטרות, ירצו לצאת אל העולם שמעבר, לחקור מקומות חדשים? איך אנשים כמוכם, שלא מעוניינים אפילו לצאת מהשגרה, ולהשיג ריגוש, יבינו אחד אשר כן רוצה?’ אנשי הכפר השתתקו. ‘בשבילכם אני משוגע, חולה נפש, או איך שלא תרצו לקרוא לזה, אבל בשבילי אני רק נער קטן עם חלומות ורצון לצאת מהמסגרת.’ אנשי הכפר בהו בו, מחכים לשאר מילותיו, מהופנטים. ‘אני לא יודע איך החיים שמחוץ למסגרת הזו, אך אני בטוח שאני מעוניין לדעת.’ אנשי הכפר הביטו בנער. במבוכה,הערצה או בלבול? אף אחד עוד לא יודע.
שררה דממה, עד שלבסוף היא נקרעה על ידי מחיאת כף. נערה אחת, בעלת חלומות, תושייה, והמון אומץ התחילה למחוא כפיים בקצב מהיר וחיכתה שיצטרפו אליה. לאט לאט עוד אנשים הצטרפו אליה, ועוד אנשים ועוד אנשים. מצד אחר, היו את האנשים הנותרים בכפר, שחשבו שכל התומכים בהצהרות אלה הם מטורפים לגמרי, אך בשביל הנער הקטן, עם החלומות, הייתה זו תחושה בלתי נשכחת.
הנער נפרד לשלום מכל אנשי הכפר, ואנשי הכפר נפרדו לשלום מן הנער. חלק נפרדו לשלום בנימוס, חלק נפרדו לשלום מרחמים, וחלק נפרדו לשלום בתקווה שיום אחד דרכם יצטלבו שוב.

חרדות
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (5)

סיפור יפה=)
ובהצלחה באתר
אוהבת שרית
ולילה טוב

30/04/2013 13:53

תודה רבה שרית

30/04/2013 13:55

בבקשה=)

30/04/2013 13:55

ראישון, אה? ( :

30/04/2013 14:49

לא הראשון שכתבתי אי פעם, אבל הראשון שפרסמתי פה :)

30/04/2013 14:51
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך