noyshalev
תהיי כמו שאת, זה לא משנה כמה את שוקלת, איזה שיער יש לך, עיניים, רגליים...זה משנה מי שאת ואם יהיה לך את הביטחון את תנצחי אפילו דוגמניות! :)

מסר חשוב

noyshalev 03/07/2015 1760 צפיות 7 תגובות
תהיי כמו שאת, זה לא משנה כמה את שוקלת, איזה שיער יש לך, עיניים, רגליים...זה משנה מי שאת ואם יהיה לך את הביטחון את תנצחי אפילו דוגמניות! :)

החברה. שלנו. דפוקה.
את המשפט הזה נדמה לי שאמרתי יותר מידי פעמים, אבל הוא נכון. מאוד נכון. החברה שלנו נדפקה עם הזמן, נעשתה דעתנית, הורסת, מקפחת את המין האנושי כולו. ומה כבר עשינו לחברה שלנו?- כלום.
בנות צעירות, יפות, רזות או לא שמנות… עומדות מול המראה ובוכות. ועל מה?- על מה שהחברה מכתיבה להן. מי קבע שמישהי עם ירכיים קצת רחבים היא “שמנה”, ולמי שאין חזה במידה דאבל די היא “שטוחה”. מי קבע שמי שיש לה שיער בלונדיני היא “סתומה”, או בן נמוך “אף פעם לא ימצא מישהי”. למה נדמה שהדבר היחיד שהחברה שלנו שמה לב אליו הוא המראה החיצוני שלנו?
-לצערנו, כמעט כולם.
זה מתחיל בדברים הקטנים. פרסומות, מודעות, תוכניות טלוויזיה ואפילו קליפים לשירים. בנות דקיקות ורזות שמוכרות לנו הכול. אפילו את עצמן. ואנחנו?- קונים את זה לגמרי. אז בתור נערה, או אישה, או אפילו ילדה, את מסתכלת על כל הדוגמניות האלה ואומרת לעצמך :” אבל למה אני לא כמוה?”.
את לא כמוה כי את לא צריכה להיות כמוה. אם את חושבת שתעשי ניתוח להגדלת חזה, או שאיבת שומן או שתצבעי את השיער ותהרסי אותו עם מחליק או בייביליס זה יעזור… את טועה.
כשאת הולכת ברחוב, מה את רואה? שורה של דוגמניות “ויקטוריה סיקרט” או אנשים נורמאליים, עם צורות גוף שונות ויופי אחר? אני בטוחה שכבר ענית על השאלה הזאת.
אז… למה את רוצה להשתנות? כדי להוכיח לחברה שאת “שווה” מספיק, או כי את חושבת שאת במצב שהוא לא בריא לך?
אם זה כדי להוכיח משהו למישהו, עדיף שתוותרי על זה.
הרבה אנשים היום, ובעיקר בנים לצערנו, חושבים שהם מבינים גדולים ושהם יכולים להוריד לאנשים את הביטחון בגוף שלהם. מספיק שמישהו יקרא למישהי פעם אחת “שמנה” ושום דבר בחיים שלה לא יהיה אותו דבר. זה קרה לי. ולעוד מיליוני בנות אחרות.
מה את מרגישה כשמישהו קורא לך שמנה או מכוערת או כל דבר אחר?- שאת לא שווה כלום. את חוזרת הביתה, מתסכלת במראה ופתאום, כאילו מישהו הדליק בך משהו, את מתחילה להסתכל על כל הדברים הקטנים האלה שקודם בכלל לא ראית.
פתאום את רואה את הגומה המוזרה, את השיער שנראה כמו קש, את הבטן העגלגלה, את הבוהן שנראית ענקית, את הירך שפשוט… לא כמו של בר רפאלי. ומה את רוצה לעשות מאותו יום והלאה?- להסתתר או להפסיק לאכול.
כך מגיעים למחלות כמו אנורקסיה ובולימיה ופגיעה עצמית. ב ד י ו ק ככה. אם החברה הדפוקה שלנו לא תבין שהגיע הזמן להחליף את הדוגמניות הדקיקות בבנות שהן בואו נגיד… לא עור ועצמות אולי המצב הפסיכולוגי של הרבה בנות ישתפר.
הגוף שלנו מדהים. השאלה היא איך את בוחרת להתייחס אליו. תאהבי אותו, כי הוא שלך לכל החיים.

מסר חשוב
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (7)

זה כל כך נכון, אני לגמרי מסכימה. אנשים, במיוחד בגיל ההתבגרות, יכולים להיות אכזריים.
ואף אחד לא צריך להתייחס ברצינות לקללות שאומרים לו.
כי כשמישהי קוראת למישהי אחרת “שמנה” או “מכוערת”, היא לא מושלמת בעצמה, ואם היא היתה מושלמת אז עוד איכשהו היא יכלה לומר (וגם זה לא בסדר).
אבל אף אחת לא מושלמת.
ובמיוחד בנות, צריכות להפסיק לחשוב כל הזמן איך להיות יותר יפות מאחרות.

03/07/2015 18:26

    נכון. אני כותבת את זה מהניסיון שלי, החברה שלנו צריכה להפסיק עם זה ומהר כי בנות רק ממשיכות לפגוע בעצמן…

    03/07/2015 18:32

כתיבה מעולה דבר ראשון, ותוכן אמיתי וכואב…
גם אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי מקללת את החברה המפגרת הזאת שאנחנו חיים בה ששופטת את כולנו בעיקר על פי המראה החיצוני שלנו…
סתם לקטע, גם עוד משהו שמפריע לי זה כל הקטע של סטראוטיפים שונים כמו שציינת פה (בלונדיניות סתומות ועוד) ואני יכולה להעיד על עצמי שנפגעתי לא פעם מהשטויות האלה.
נגיד הייתה מסיבת יומולדת לחברה שלי ואחרי המסיבה מסתבר שחלק מהחברות שלה היו בטוחות שאני פרחה ולא ניסו לדבר איתי בכלל, וכאילו, הן שפטו רק לפי המראה החיצוני שלי שזה די מגעיל (ואני הילדה הכי טובה שיש).
בלי קשר, יש לי בעיה של רזון, זאת אומרת, אני רזה מטבעי, והרבה פעמים באמת מעירים לי על זה שאני רזה מדי ואני צריכה לאכול משהו ושאני שטוחה ודברים כאלה, אבל למה פאקינג אכפת לכם? זה הגוף שלי, אם זה מפריע לכם זו בעיה שלכם, לא שלי. שכל אחד יסתכל על עצמו קודם כל.
אז אממ זהו, אני מסכימה איתך לגמרי ואני שונאת את כל השיפוטיות הזאת סביב המראה. מי קבע איך אנחנו אמורים להראות ומה בסדר ומה לא?
חיו ותנו לחיות, תודה.

03/07/2015 18:53

וואו.
כל כך נכון ונוקב. את מזכירה לי את המצב שהייתי בו לפניי… שנתיים, אולי? מישהי קראה לי ״שעירה״ (וזה לא שאני לגמרי חלקה) ומאז התחלתי ללבוש רק ארוך. גם בשיא הקיץ. אחרי איזה חודשיים הבנתי שכל זה היה שטחי ומגעיל, ושכל מי שרוצה להצביע לי על הידיים או הרגליים כשאני שמה קצר, מוזמנת לאמר לי את זה בפרצוף במקום להסתודד ולצחוק על זה עם החברות השפוטות שלה. (קרה לי לא פעם אחת.)
זה נגע בי. ממש.
קטניס אוורדין, סוף.

03/07/2015 18:59

תודה לכולן בנותתת באמת שזה ממש מעודד לדעת שיש עוד בנות שחושבות כמוני. זה באמת נושא משמעותי שלדעתי חייבים לשתף.

03/07/2015 19:24

קודם כל אני חושבת שאת צודקת. החברה שלנו באמת דפוקה. ופרמיטיבית

04/07/2015 21:13

צודקת

18/07/2015 00:20
סיפורים נוספים שיעניינו אותך