572
תודה לסתם הרה אחד (stamhara1) שנתן לי את הרעיון. ותודה למספר ארוך שהתחרות שלה נתן לי מוטיבציה לכתוב

החמור של בורידן לתחרות של 1561998

572 05/09/2016 1095 צפיות 4 תגובות
תודה לסתם הרה אחד (stamhara1) שנתן לי את הרעיון. ותודה למספר ארוך שהתחרות שלה נתן לי מוטיבציה לכתוב

יום אחד חמור התעורר,
וחיפש דבר מה לארוחת הבוקר.
הביט לצדדים וקיווה לטוב,
ואכן הוא מצא אוכל לרוב.
מימין ומשמאל היה המבוקש.
בשניהם ניצבה ערימת קש.

אבל מאיזו ערימה ינגוס ראשונה?
הזו שמשמאל, או הזו שמימינה?
אותו המרחק ואותה הכמות,
ואין שום הבדל באיכות.

הוא ניסה לבחור, אך לא יכל,
וכמה ימים שהוא לא אכל.
שבועות חשב מה יותר יאהב,
עד שבסוף הוא מת מרעב.

לפעמים אנשים מתכננים איך לפעול,
בלי לראות שהכל הולך ליפול.
תשתדלו לא לפעול בעקשות,
ולפעמים לדעת לפעול באקראיות.

החמור של בורידן לתחרות של 1561998
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (4)

כל הכבוד! פשוט מקסים!!! רעיון מצויין…

05/09/2016 20:39

נהדר! כתיבתך בחרוזים מצויינת…

05/09/2016 21:07

וואו, כל הכבוד. מקסים, מחכים, ו… נגמרו לי המילים.

“חיפש דבר[-מה] לארוחת הבוקר”.
“אותו [ה]מרחק ואותה [ה]כמות”.
“עד ש[ל]בסוף הוא מת מרעב”.
“ל[י]פול” ללא ניקוד, או “לפול” עם חיריק תחת הלמ”ד ודגש בפ”א.
“עיקשות” או “עקשנות”? אם התכוונת לראשונה, שוב חסר ניקוד.

אם תרצה להבא, לקרוא לי בשמי העברי – “סטמפורד או’הרה ד’ה פירסט”.
זהו שם אביה של קולונל או’הרה, קצינת הקשר של האנטרפרייז בסדרת סטארטרק הראשונה (עם קפטן קירק).
לחלופין, שמו של הארכי-נבל בתמונת הניק שלי: “רומפלשטילטצכען” (כך במקור).
או בתרגומו הידוע של אברהם שלונסקי “עוץ לי גוץ לי”.

08/09/2016 01:31
572 572

1561998, ואריאל- תודה רבה על המחמאות.
סטמפורד- תודה על העידכון לגבי שמך. אני אתקן לפי הערותיך (אם כי אני לא בטוח שהן כולם הכרחיים).
אגב, לא שמים פסיק בין ה”להבא” ל”לקרוא”.

10/09/2016 20:50
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך