נצנצים

לאסתםמישהי 04/04/2017 718 צפיות 27 תגובות

“היי! מה נשמע?” חברתי שאלה אותי באותו יום רגיל בבית הספר.
“אהה,” השבתי לה. “סביר מינוס.”
על פניה היתה הבעת תהייה. “למה, מה קרה?”
“לא יודעת בדיוק… בכללי, אני דיי בדיכאון.”
היא התקרבה אליי ונגעה לי בזרוע, מנסה איכשהו לנחם אותי.
ידעתי שאין לה איך לעזור לי. הדיכאון שלי שכן אצלי כבר כמה שבועות בלי להסביר לי למה, אך היה ברור שהוא לא נובע מהסביבה שלי – הרי חבריי ומשפחתי הם הדברים הכי טובים בחיי. אני ידעתי, הדיכאון שלי הוא בגללי, והחלמתי ממנו תקרה רק ממני.
“יודעת מה? מעכשיו, בכל פעם שתהיי בדיכאון, אני אתן לך נצנצים.” היא אמרה בהחלטיות ובלי להתעכב רגע, נטלה את ידי בידה ופיזרה עליה נצנצים כסופים.
הנצנצים היו כל כך יפים וזוהרים על ידי היבשה. הם החיו את ידי, האירו אותה. הרגשתי שהם לא צריכים להיות עליי. אין בינינו חיבור אמיתי. אך בכל זאת, המנצנצים המלאכותיים העלו על פניי חיוך קל. הם הזכירו לי מסיבות עם האנשים האהובים עליי.
הרמתי את עיניי אליה בהערכה. “תודה לך.”
כך עברו להם חודשיים בהם בכל יום חברתי נתנה לי נצנצים כסופים. כל בוקר באתי אליה עם אותו מבט חלול וכל יום היא חייכה אליי את חיוכה המדהים ושפכה על ידי את אורם של הנצנצים המופלאים. גם בימים שלא באה לבית הספר היא ווידאה שלקחתי את הנצנצים.
כל כך אהבתי את הנצנצים, אהבתי בהם הכל. אהבתי את צבעם הבוהק והנוגע; אהבתי את השלמות והחיבור שלהם ביחד; אהבתי שהם נדבקים לי לכל מקום בגוף, כמו טיפות של טוב. אבל אני חושבת שמה שהכי אהבתי, היה העובדה שחברתי נתנה לי אותם.
בתום החודשיים קבענו כל החברות ללכת לאותה חברה נאמנה. אני הגעתי בדיוק בזמן, אך חברותיי האחרות איחרו והתבלבלו בדרך (היא גרה קצת רחוק). חברתי התאכזבה, ראיתי זאת עליה. בעיניה שכן עצב, והמראה היה משונה, לא מתאים.
החלטנו ללכת לכיוונן כדי שהן לא יאבדו שוב. צעדיה היו מהירים והיה קשה לעמוד בקצב.
“היי היי, תאטי קצת.” אמרתי לה. כשסוף סוף השגתי אותה ראיתי דמעה זולגת על לחיה. עצרנו, היססתי.
“הן תמיד עושות את זה. תמיד לא מתחשבות, תמיד מזלזלות, תמיד לא שמות לב למה שהן עושות לי ונמאס לי כבר. איך אפשר להיות חברה שלהן?” כך אמרה לי. “מזל שלפחות את הגעת.”
לא ידעתי מה לומר, אז פשוט המשכנו בדרך. שוב שמעתי אותה בוכה. הפעם לא היססתי ונטלתי את ידה בידי. “דיי, הכל בסדר. אנחנו פה ביחד.” אמרתי.
היא הביטה בי במעט הפתעה וקצת אור חדר לעיניה. “תודה לך.”
כך שתינו המשכנו ללכת; ביחד, ידה בידי, ידי בידה, ובין שתיהן – נוצרו נצנצים כסופים אמתיים.

נצנצים
דרוג הסיפור 5 | 6 מדרגים

תגובות (27)

סיפור מאוד יפה ומשכנע, כתוב טוב, מעניין.
אני אישית אהבתי

04/04/2017 19:01

    תודה :)

    04/04/2017 19:44

״ובין שתיהן – נוצר פלוץ של חד קרן.״ (אני מצטערת).
אוקיי ועכשיו בקשר לסיפור, אני חושבת שהוא מקסים וחמוד וחינני אך אני תוהה אם אין הפלת צל כלשהי על החברה שנתנה לה מההתחלה נצנים מלאכותיים. המילה מלאכותיים מאוד בלטה לי בעין, לכן קיבלתי את ההרגשה שהתעניינות החברה הייתה בהתחלה מזויפת ואז זו שהיא עזרה לה בעצם התגלתה כחברה אמיתית ואז לשתיהן נהיו כוונות טובות. בכל מקרה, אני יכולה בקלות לראות חד קרן מרחף מעל זה. אהבתי.

04/04/2017 19:04

    חחחחח אני מבינה את צורך החד קרן.
    מעניין מה שאמרת. במלאכותיים התכוונתי למשהו שמיוצר במכונות בכמויות והוא בעצם שמחה קלה. אחרכ כתבתי שאין לה באמת אפשרות לעזור לה כי הבעיה היא מהדמות עצמה – לכן רק הדמות יכולה לפתור אותה. לא התכוונתי למשהו רע, אבל באמת אפשר לראות את זה ככה. אחלה פירוש ;)
    תגובה נהדרת, תודה לך 3>

    04/04/2017 20:15
E8 E8

רכבת הרים של רגשות, גרמת לי לחייך.

04/04/2017 19:09

    תודה, גם אתה גרמת לי לחייך :)

    04/04/2017 20:17

והם חיו באושר ועושר לנצחח.
הכתיבה טובה, הסוף קצת פלצני. למרות שאהבתי את הבחירה בנצנצים והסמליות של זה.

04/04/2017 19:15

    פלצני חח יש סיכוי. פשוט רציתי לכתוב משהו שמח.
    תודות ^^

    04/04/2017 20:19

אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה

04/04/2017 20:10

    תודה

    04/04/2017 20:21

אני לא יודעת מה זה אמור להיות אבל זה גרם לי להרגיש רע. ואני אוהבת את סגנון הכתיבה רק כשהוא ציני לגמרי. רואים שרצית לכתוב משהו שמח אבל כבר אי אפשר להתחבר. אולי את לא שמחה

04/04/2017 20:56

    בתור כותבת, אני לא תמיד כותבת מהלב. כך גם בסיפור הזה. הרעיון ההתחלתי בא מהחיים שלי כמובן, אך הפיתוח והסוף הוא פרי דמיוני.
    אם את הרגשת שאני לא שמחה, אולי זה באמת נכון. אבל לא היית אמורה להבין את זה מהטקסט – כי הוא לא עליי. אך אם הבנת בכל זאת, יכול להיות שקצת נכשלתי.
    תודה על הביקורת, אני מעריכה את זה מאד.

    04/04/2017 22:02

אם לא מהלב אז בשביל מה? בשביל הרקורד? והאמת שהבנתי את זה יותר מזה שחזרת לקרוא את הקטעים שלי כמה וכמה פעמים. אנשים שמחים לא עושים את זה

04/04/2017 22:22

    חחח את משעשעת. את באמת כותבת נפלא!
    ואם לא מהלב שלי, אלא כדי להגיע ללב של הקוראים. אני כותבת כי אני כותבת, לא רק כדי לשתף. זה נחמד לחבר משפטים.

    04/04/2017 23:13

    אליי לפחות זה לא מגיע כל עוד זה לא ממך. כלומר, לאוו דווקא ממך, אבל הבנת. פשוט כי מעניינים אותי אנשים ולא ספרות. ספרות זה נחמד אם רוצים להתחבא, כבר אמרתי את זה בעבר.
    אני אמשיך לקרוא אותך בעתיד ואני מקווה שתרגשי אותי. זה לא אמור לעניין אותך במיוחד אבל הרגשתי צורך להגיד.

    04/04/2017 23:18

    אני לא רואה איך זה לא יעניין אותי.
    כל הסיפורים והשירים שלי מגיעים ממני, אבל כל אחד ממקום שונה. אני רוצה להעביר סיטואציות ורגשות שאנשים יבינו ויתחברו. חלקם אני גם הרגשתי, אבל זה משהו אחר.
    תודה על ההתייחסות ועל שניהלת איתי (שוב) דיון נהדר.

    05/04/2017 15:39

מהמם. פשוט מהמם (מפריח נצנצים כסופים)

04/04/2017 22:49

חמוד:)

04/04/2017 23:02

תודה רבה לשניכם ^^

04/04/2017 23:15

אז הן מאחרות…. ביג דיל ;)
האמת שציפיתי לסוף אחר… ציפיתי שאת תפזרי לה נצנצים על היד. להחזיר טובה על כל הפעמים שהיא עודדה אותך. זה היה סיום משלים יותר (וקיטצ’י להחריד).
נחמד… אני מעדיף אותך חדה יותר.

05/04/2017 00:01

    חחח אתה כנראה לא מכיר את בנות גילי אם אתה אומר שזה לא ביג דיל. הן עושות עניין מכל דבר!
    והסיפור הוא לא עליי, אני לא פיזרתי שומדבר.
    הפעם ניסיתי ללכת על חדי קרן קסומים ולהוריד את החרבות.
    תודה :)

    05/04/2017 15:45

לא פלצני ולא נעליים. לא מלאכותי ולא שלילי. למה לא להאמין פעם בחברות אמת? יש דבר כזה. כן כן. אחותי(חחח… התאהבתי בכינוי), הסיפור מקסים בעיניי. הכנות פה פשוט כובשת. יופי. תודה.

05/04/2017 11:52

    תודה רבה לך, רפי!
    חשבתי שתאהב את הסיפור :)

    05/04/2017 15:48

מקסים מקסים מקסים!
בפסקה הראשונה הרגשתי שיש דימוי בין הנצנצים לכדורים נגד דיכאון. “גם בימים שהיא לא באה לבית הספר, היא ווידאה שלקחתי את הנצנצים”
אבל בעצם הנצנצים כן היו סוג של כדורים….

אני ככ אוהבת את השירים והסיפורים שצריך להתעמק בהם טיפה כדי לגלות מה מעניין!!

05/04/2017 22:04

    וואו תודה רבה :)

    05/04/2017 23:36

אהבתי, חמוד ומאוד נחמד!:) האמת שקראתי אותו הייתה לי הארה עליי ועל חברותיי.
נ.ב כתבתי לך תגובה לגבי התגובה שלך בסיפור שלי.

03/07/2017 16:16

    חח תודה

    03/07/2017 17:39
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך