HIV -לא בבית ספרי!

30/10/2017 1133 צפיות אין תגובות

ישבנו בחדר המבולגן שלנו בקלאב הוטל, תשושים אחרי עוד מסיבה בריכה.
השעה הייתה 19:00 בערב, השעמום גבר והחלטנו לצאת לטייל ברחבי המלון. אביעד “עיניים”, העדיף להישאר לראות אקס פקטור בחדר.
“אני באתי לנוח, תעזבו אותי ממסיבות…” – כזה הוא “עיניים”. מופנם, שקט, אדיש, כאילו מנותק מהנעשה סביבו וחי בעולם משל עצמו. וגם מרכיב משקפי ראייה שהקנו לו את שם החיבה בבית הספר היסודי.
נתי, צ’יקו ואני, בדיוק ההפך הגמור, תזזיתיים, מלאי אנרגיה, וכל הזמן מחפשים לעשות שטויות וכיף.
את צ’יקו הכרתי במהלך הטירונות, לפני כמעט 3 שנים.
חיילים בפלוגת רותם, גבעתי – מחזור נוב` 04.
“המילואימניק” קראנו לו, כי היה מרבה להתלונן על עייפות ומתלבש ברישול מסוים. ביני לבין צ’יקו הייתה מין הבנה עיוורת מהרגע הראשון, ושנינו נחשבנו תמיד ל”שרוטים של המחלקה”.
היו אלה ימי הקיץ החמים של ההתנתקות, והחוויות שצברנו יחד ברפיח ים חיברו בינינו מאוד.
בכלל, לא הכרתי הרבה אנשים מצחיקים כמוהו. לצ’יקו היה חבר טוב מהשכונה, נתי פדידה. למרות היותו בן למשפחת פשע, נתי היה גאון מחשבים, נער יפה תואר, עם עיני מלאך, כחולות כמי הים, וניחן במין ביישנות שניתן לפרש גם בלא מעט חוסר ביטחון.
לנתי יש את היכולת הזאת לגרום לנשים להגיע עד אליו מבלי להתאמץ.
את נתי הכרתי בטיול לאילת שנה קודם לכן בקיץ 2016.
צ’יקו צירף אותו, ומיד היה אפשר לזהות שמדובר ב”אחלה גבר”, בחור משלנו. בעודנו מסתובבים במלון פגשנו בשתי עלמות חן יפהפיות מהקריות. הבנות החביבות הזמינו אותנו לחדרן. ישבנו אצלן בחדר, ואחרי כמה דקות של דיבורים מיותרים על מהות החיים, וגם קצת על המוות, החלפנו מספרי טלפונים, קבענו להיפגש יותר מאוחר לשתות לפני המסיבה, כמו ערסים טובים, כמו שאנחנו אוהבים, ונפרדנו לשלום.
הן היו חמודות כולן, אבל אחת מהבנות בחדר בלטה מעל כולן. קראו לה מעיין, והיא הייתה אנטיתזה מוחלטת לבנות ישראל הרגילות.
מעיין היא מסוג הבחורות שאומרות הכל בפנים. לנתי היא פשוט אמרה “אני רוצה לראות אותך היום בערב”. אחרי שצחקה קלות מהשטויות שלה ונפלה כפותה למבטו העמוק. זה כבר הספיק.
השעה הייתה כבר 23:00 בלילה, והשתייה החלה להתפזר לכל עבר.
אפשר לומר שאף חבורה בריטית, לא הייתה מתביישת בנו באותו לילה הזוי.
מעט אחרי חצות הלילה, נכנסנו למסיבה. זוגות זוגות כמו שאומר השיר. סורקים את המקום, מסמנים מטרות, כמו חבורת צעירים אופיינית שמגיעה לטיול מוקצב בזמן ורוצה להספיק כמה שיותר בכמה מעט זמן.
בינתיים, ברחבה הקטנה ועמומת האור, נתי ומעיין מחממים את האווירה ביניהם, ולא משאירים למבוגרים החרמנים הצופים מהספות הרבה מקום לדמיון. סף החרמנות עולה. בינתיים, ברחבה הגדולה – צ’יקו ואני ממשיכים לדלג מבחורה לבחורה ומחפשים ריגושים חדשים, אבל לא היום כנראה, נאלצים להבין ככל שהמסיבה נמשכת. “אני חייב חברה” הוא לוחש לי. “אתה צריך לזיין” אני עונה. נתי ומעיין נוסעים לכיוון המלון בשעה 4 בבוקר. נתי יודע שסוף סוף, היום זה היום. המראה שלו מאוד מטעה. על פניו נראה שהוא אחד שמחליף כל יומיים בחורה. אך לא כך הדבר.
היום הוא הולך לעשות את זה, סוף סוף, כל כך הרבה זמן הוא חיכה לזה, בחורה יפה, מנוסה, סקסית ושלמה, וגם בת 25, שזה מגניב כשלעצמו.
יודעת מה היא רוצה מעצמה. יודעת מה היא רוצה ממנו. הם נשכבים בעדינות שמסגירה מעט את רמת האלכוהול הזורמת בדמם. תוך כדי הנשיקות החושניות שהוא מחלק לה, נתי מפשיט את מעיין לאט לאט, צעד צעד. זהיר ובטוח. גם היא לא נשארת חייבת ומעיפה באגרסיביות את החולצה הכחולה מגופו של נתי. 2 דקות עברו ורק תחתונים נשארו לגופם, מפרידים בין כוח המשיכה העצום שאמור לחבר שני איברים לוהטים.
נתי מפשיל את תחתוניה של מעיין, ומוריד גם את שלו. אפשר להגיד שאם היו מודדים לו חום בזין באותם רגעים, הוא היה מקבל חמישה גימלים.
“אתה רוצה לזיין אותי?” היא שואלת.
נתי לא האיש שיסרב להצעה שכזו, ומיד הוא התרומם לכיוון ארנקו שהיה מונח על הארונית הקטנה בשולי החדר.
לפתע הוא מרגיש משהו מושך את ידו אחורה.
מעיין מסתכלת עליו ומבהירה שהיא לא מוכנה לעשות את זה עם קונדום.
“אין מצב שניילון יפריד בינינו”. אני רוצה שזה יהיה טבע, זה גם בכלל לא כיף! נתי ניסה לעכל, ושאל את עצמו ‘למה זה קורה לי’?
“מאמי, אני לא רוצה לקחת סיכונים, אני לא עושה את זה בלי קונדום”, הוא ניסה לשכנע. אבל היא בשלה, עקשנית – שבה ואומרת שהיא לא מאמינה בקונדום, ושהיא לוקחת גלולות ורוצה את זה טבעי ושלם…
“קומי! התלבשי ולכי מפה” נתי סינן, ומעיין חיש קמה ואמרה…
“חבל – דווקא רציתי שתיכנס למעגל…”
איך גבר השכל הישר על ההורמונים והלחץ החברתי בו שהה נתי?
האם לדעתם למעיין יש איידס או שהיא סתם ניסתה להתגרות בו?
והגברים שבינינו – איך אתם הייתם מתמודדים עם הסיטואציה הזו?
*הסיפור הנו אמיתי ב100% למעט שמות הגיבורים שטושטשו.

HIV -לא בבית ספרי!
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה