במיוחד עכשיו

14/11/2010 885 צפיות אין תגובות

יורד עכשיו גשם למרות שזה אמצע ספטמבר. אני לא רגיל לזה. זה מרגיש לי כמו הטרדה מינית. עם כל טפיחה עדינה שלו על הראש, אני מרגיש מוטרד. סבבה, הוא לא חייב להיות עם מעיל אפור ועם XXX בחוץ, אבל עדיין, זה מרגיש לי כמו הטרדה מינית.
פאק! אני מתעשת לרגע.. זה לא הטרדה מינית זה חורף! זה הרבה יותר גרוע!! זה אומר שנגמר הקיץ! וזה כשלעצמו זמן מאוד נחמד, מספיק להזיע. לא נשארו בי מים. אני מיובש עד תום וככה כל אקוויפר החוף. אבל שיט! המצב לא טוב. זה אומר שעברה שנה. שנה! אתם מקשיבים לי שנה מזדיינת עברה! זה לא הגיוני בשום צורה שהיא. לא יתכן שעברה שנה. אני לא מוכן לקבל את העובדה שעוד שנים עשר חודשים עברו. זה נשגב ממני. אני מכחיש ובמיוחד מתכחש. XX על הכל. שנה עברה. זה מתחיל לשקוע. זה שוקע, וזה נכנס לביוב שנקרא המח שלי. שנה עברה. עד פה זה נשמע בסדר. אפשר אפילו להוסיף שרדתי. במיוחד את החום של אוגוסט. אבל בכל זאת, גם השנה לא תהיה אף אחת תחת הפוך. XX על זה. פוך נועד בשביל זוגות. אדם בגפו, לא מגיע לו פוך. פוך לא נועד לעניים, למסכנים ובמיוחד לאלו שאין להם מישהי השנה תחתיהם. לאותם אנשים נועד הצמר. אותה סמיכה מצמררת שתמיד יש בבתי- מלון. ומה אנחנו עושים כשיש אותה בבתי מלון, ולפעמים גם בצבא? נפטרים ממנה. זורקים אותם היישר לרצפה שמא נרגיש בודדים, או נקבל תולעי סקביאס. אני לא נותן בעסק הזה יד. אני מעדיף להתכחש. לא עוד. לא עוד שנה עברה.
השנה תהיה מישהי תחת הפוך או שאני עובר לצמר. אני מתגעגע אליה. אני מתגעגע אליה כל כך. לו היא ראתה אותי מתגעגע אליה כל כך. אם היא רק הייתה יכולה לראות אותי כותב את הדפים האלו, המרמור שלי על הצמר, היא הייתה מבינה. היא הייתה מבינה שרק אליה אני מתגעגע. רק עליה אני חושב. במיוחד עכשיו. היא הכירה אותי. היא ידעה בדיוק מה אני אוהב. שיט! היא לא כאן. היא לא כאן וזה כואב. במיוחד עכשיו, למרות שסביר שגם אחר כך זה יכאב. אם היא הייתה רואה אותי. רק אם היא הייתה רואה אותי כמו שאני מתגעגע, לא יותר מזה. כואבת לי היד. ההבדל משנה שעברה שזה בגלל שאני כותב ולא מאונן. היא הייתה גאה בי. במיוחד עכשיו, כשאני מרגיש בודד. אני הייתי שוכב. אהבתי לשכב, במיוחד אז. הרגשתי שאני הורג שתי ציפורים במכה אחת. אבל למה להרוג למה? או לתפוס.. זה לא יותר גרוע. שיהיו חופשיות העיקר שאני לא אצטרך לעשות ביד הלילה. הלוואי והייתה באה לכאן ומחבקת אותי. אני אוהב חיבוקים והיא הייתה המלכה. המלכתי אותה. אני זוכר את זה. במיוחד אחרי שנפרדנו. היא אמרה דברים דפוקים, אין ספק לגביי זה. אבל היה בה. היה בה הרבה יותר ממה שהייתי יכול להבין אז. היה בה כל מה שאני צריך. במיוחד עכשיו אני מבין את זה. במיוחד עכשיו כשיורד בפ”ת גשם. מזה הגשם הזה בכלל? הוא בא לזרוע לי מלח על הפצעים? אבל ככה הטבע.. בא וזורע לך מלח.. אני לא יודע אם הוא מתכוון אבל זה כואב. במיוחד עכשיו. במיוחד עכשיו כשאני מרגיש לבד ומתגעגע אליה. בילי ג’ואל מצליח להוסיף לאווירה. NEW YORK STATE OF MIND .כן. אני שומע את השיר הזה. אני לא יודע אם הוא הזכיר לי אותה, או שהיא הזכירה לי אותו, אבל נראה שהם נועדו להיות ביחד, או לפחות לעשות לי רע. אני לא יודע אם כל הדברים האלה עושים לי רע. סך הכל היה לנו רע ביחד.. מה יש להיזכר? היא היתה כלי האוננות שלי. אבל אהבתי אותה, בדרך שלי. היינו מדברים. היא אז הייתה אומרת משהו שחסם לי את הנאום שלי לרגע, אבל זה בסדר. על כל אלה סלחתי לה.. אבל למה?! למה היא הייתה חייבת להגיד שיש לה שמיעה אבסולוטית?!!!! למה? למה היא עשתה לי את זה? הייתי טוב אליה. קניתי לה בלק ביום שישי בבוקר! בזמן שאין לייט- נייט, בז’רגון המוזסי. זה עלה הרבה כסף. נתתי לה כל מה שהיא הייתה צריכה לקבל באותו זמן. למה היא הייתה חייבת להגיד את זה? זה פשוט שבר אותי! זה ניפץ אותי לרסיסים. היא הייתה הכל בשבילי אז, לפחות בהתחלה. בהתחלה היא הייתה הכל. אני זוכר את הלילה הראשון איתה יותר משאני אזכור את הלילה הזה, (סך הכל אני די שיכור כרגע). התעוררתי בבוקר עליתי לגג. היא ישנה כמו מלאך. מלאך אני אומר לכם! אם בצורה כלשהי ולמרות ועל אף הדמיון שנוטה לתעתע הייתה לכם אי פעם במיטה מישהי כל כך מושלמת, כל כך טהורה, כל כך אוהבת ומלאת נתינה, אתם משקרים. שמיעה אבסולוטית?! די. התעוררתי בבוקר. עליתי לגג. ישנתי אולי שעתיים. הייתי כל כך נרגש אחרי הנשיקה הראשונה שלנו ביחד. זה היה כל כך אמיתי. כל כך אתמול. כל כך מלא תשוקה. אולי הדבר הכי תשוקתי שהיה לי אי פעם. כתבתי כמה מילים עליה. ירדתי למטה, הסתכלתי עליה, מלאך! מלאך אני אומר לכם! אתם לא מבינים? אין כאלה דברים! לפחות לא בעולם שבו אני חי כרגע.. עליתי למעלה וכתבתי עוד כמה מילים. לא הייתי מסוגל לעצור. לא היה לי אז שום שמץ של כישרון חיבור מילה ועוד מילה ביחד אבל הרגשתי חייב. אני זוכר שהסתכלתי מהגג על הרחוב. ראיתי את המכוניות שממהרות להגיע לצפון לפני הפקקים, את החתולים בשעות העבודה שלהם, את הבניינים שעוד עמדו על תילם והדבר היחיד, שנדמה והיה יכול להשתוות ליופי שלה, היה השמש. רק השמש הייתה יכולה להתחרות מולה.. אבל למה שמיעה אבסולוטית למה?! היא לא הייתה יכולה להגיד שהיא אוהבת כלבים? גם עם חתולים הייתי מוכן להסתדר למרות שהם השטן, גם איתם. אבל שמיעה אבסולוטית?! לא הייתי מסוגל לשאת את זה יותר. הייתי מוכרח לברוח. עד היום אני בורח.. אני כבר לא יודע את הדרך חזרה. אני מאוד מאמין בהפקת לקחים מההיסטוריה, ובסופו של דבר, שכחתי את הסיפור של עמי ותמי. הייתי צריך לדעת. הייתי צריך לזכור שכדאי לפזר אחרי שביל של ממתקים, בדלי סיגריות גם היה תופס במקרה הזה. אבל אני רחוק. עכשיו אני לא רואה את הבית, אותה אני זוכר רק בזיכרון. הנשיקה הראשונה שלנו על הכרית לעולם לא תשכח. במיוחד עכשיו. במיוחד עכשיו כשאני מרגיש קצת עצוב, קצת שיכור, וקצת שמן. במיוחד עכשיו, הייתי שמח לראות אותה כאן, לתת לה את הנשיקה הראשונה שמישהו אי פעם נתן לה באמת. לא לגעת לה בפנים מחשש שאני אפגע ביצר השלמות הזה. רק לאחוז בשפתי את שפתייה, לינוק דרך לשונה את כל מה שאי פעם רציתי לקבל, להגיד לה: “אין לך שמיעה אבסולוטית” וללכת הביתה. במיוחד עכשיו.

במיוחד עכשיו
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך