מה לעשות, החיים מזמנים גם שעות כאלה.

אני בן 62, כותב ומצייר.

צועד על החול

13/11/2009 1176 צפיות אין תגובות
מה לעשות, החיים מזמנים גם שעות כאלה.

אני בן 62, כותב ומצייר.

צועד על החול מאת: ואגו. ח

כך זה התרחש.
צעדתי על החול הרך. השמש בשמים אבל בכל זאת מנשבת רוח קרירה.
מוזר כוון הרוח מקביל לקו החוף, ולא נושבת מהים
הרוח באה מולי והדביקה אל חזי את החולצה. רוב הרוחצים בים כבר הסתלקו והשאירו חוף מטונף.
איזה חוסר חינוך ?

זוג התמזמז על החול היבש, מצפצפים על כל העולם.
שני גברים חלפו לידי בריצה ואחד אמר :”מה זה? אין להם בית?
חשבתי על דבריו. כנראה שבנפרד יש להם, אבל מקום להיות בו יחד כנראה אין. ככה זה
אצל צעירים.
אישה שמנה ועגולה ניגשה אל הגלים. כל הכבוד לה. גם היא לא עשתה חשבון לאף אחד.
אני מכיר הרבה שנראים יותר טוב ממנה, שמתביישות ללכת לים.

עקפתי חור בחול. ילדים תמיד חופרים בור עד שימצאו מים.
נזכרתי שכילד גם אני אהבתי לחפור באר בחוף הים.
ההגעה אל המים מרגשת.

אישה וילדתה בנו ארמון בחול. הילדה מהירה יותר ויש לה כבר מגדל גבוה. לאם יש
גוש חול, שצורתו דומה לכלום.

שני גברים שזופים ושריריים, פתחו במבצע איסוף הכיסאות המתקפלים.

גולש גלים רתום למצנח נאבק ברוח ובגלים. חצי שמש עוד בלטה מעל לאופק הים.

פניתי לאחור לצעוד בדרך חזרה. הרוח שינתה כיוון לעבר גבי.
הזוג הצעיר ניערו מעליהם את החול. לכל דבר טוב יש סוף. כנראה שהם לא יכלו
להרשות לעצמם להישאר עד שיחשיך, יש אילוצים שכל זוג נשוי מכיר.

הגיע הזמן שגם וגם אני הלכתי לביתי, להחליף את הבדידות בחוף, בבדידות שבבית.

צועד על החול
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך