אישה הולכת לסופרפארם

זה רק תרגיל. היא נושמת נשימה אחת עמוקה ולוקחת את התיק שלה מהכסא. שוב היא מבחינה שהצבע מתחיל להתקלף בקצה של התיק. היא זוכרת לקחת מסיכה. מתלבטת אם לקחת גם בקבוק מים קטן. חם בחוץ. אבל היא לא רוצה שיהיה לה כבד מדי. היא לא לוקחת את האוטו היום. כדאי למרוח קרם הגנה? לפני כמה ימים הבת שלה חזרה מהליכה קצרה בשמש עם חברה ברחוב והצוואר שלה היה אדום. אז אולי כדאי גם כובע? היא מסתפקת במריחת מייקאפ. כתוב עליו שהוא מכיל חומר הגנה מפני השמש. עוד נשימה עמוקה. המחשבות מתחילות להעמיס עליה יותר מדי והיא מתחילה להסס אם בכלל כדאי לצאת החוצה. זה כל כך חשוב מה שהיא צריכה לעשות עכשיו בחוץ? אולי כדאי לחזור למעלה, לחדר השינה. לפשוט את הג'ינס ולהחליק לבגדי הבית הרפויים והנוחים. לסגור קצת את התריסים, להיכנס בחזרה למיטה עם ספר או עיתון ולהמשיך לנשום ולנשוף דרך האף, עד שהמנוע במח יירגע קצת ויפסיק לתפקד כאילו שהיא בג'ונגל עכשיו והאריה רוצה לטרוף אותה.
זה רק תרגיל אז אפשר להמשיך הלאה בתוכנית המקורית. הנייד משמיע צלצול של הודעה נכנסת. המתח מיד מתפשט סביב הלב. היא תתעלם ממנו עכשיו. רק תציץ לראות ממי זה ותמשיך.
מתי היא נהייתה כל כך נוירוטית? היא לא אשמה. זה כל הטכנולוגיה הזאת. כולם פוחדים להחמיץ מידע. היא שמה לב שיותר ויותר אנשים ביטלו את האופציה שמראה אם הם זמינים. מי ששלח את ההודעה, האם הוא יודע שהיא זמינה עכשיו אבל בחרה לא לענות עכשיו? ומה הוא חושב על זה. האם הוא מבין שזה בסדר להשאיר את קריאת ההודעה לאחר כך או שהוא רוצה שתקרא את ההודעה שלו עכשיו, עיניו נשארו קבועות על המסך, מאז ששלח את ההודעה.
הנשימות שלה מאוד שקטות. רגועות. אבל המח ממשיך להתגלגל מהר וחזק. היא יצאה מהבית. בחרה להזמין את המעלית בלחיצה עם המפתח של האוטו על הכפתור.
זה רק תרגיל אבל היא כבר נשאבה פנימה, מרגישה רחמים כלפי הדמות שיצרה. כל כך הרבה פחדים לאשה אחת שרוצה לקנות כמה דברים בסופרפארם. דברים לא מאוד חשובים. כי למען האמת היא כבר קנתה אתמול את הדברים החשובים.
היא יוצאת מהמעלית. שמחה שהשכנה לא יצאה מביתה. יכול להיות שהיא תרצה להעיר לאשה על העציץ החדש שהם קנו לבניין. זו פעם ראשונה שהם קונים עציץ לבניין. זה תמיד היה התפקיד הבלתי רשמי של השכנים הוותיקים.
זה רק תרגיל ואת כבר יכולה לסיים אותו עכשיו. תנשמי עמוק. תנשמי נשימה רגועה. בינתיים מכונת הכביסה ציפצפה. את עזבת לתלות כמה בגדים ולהפעיל אותה שוב. וחשבת אם כדאי לשתות עוד כוס קפה כי לא זכרת אם כבר שתית היום שתי כוסות. ונראה לך שלא.
אל תדאגי לאשה. היא הלכה לסופרפארם ומצאה את מבוקשה. למרות שהמוכרת חשבה שהיא נראית מודאגת קצת מעל המידה והמוכרות של הקוסמטיקה אפילו לא ניסו לעצור אותה עם פיתויים לבושם או קרם ריחני. אתמול היא כבר רכשה עוד ליפסטיק בצבע שבבית היה שוב גילתה שאינו מחמיא לה. היא גם המשיכה הלאה, להוציא כסף מהכספומט, ולספרייה להוציא את הספר שחיכה לה. ואז עצרה קצת בצל וקראה את ההודעה. מישהו שעובד איתה, התנצל שהוא מפריע אבל אולי היא יכולה לעזור לו למצוא את הנתונים למחקר שהוא מכין. והיא ענתה לו ביובש, מסבירה למי הכי כדאי לו לפנות. ולא הוסיפה שלא הפריע לה בכלל. החליטה שלא צריך.
זה רק תרגיל והיא לא פגשה אף אחד שהיא מכירה ברחוב. כמעט כל המבוגרים היו עם מסיכות על הפנים. שלוש נשים עמדו באמצע המדרכה ופטפטו בעניין רב באנגלית. ליד בית הכנסת הקטן ברחוב שמוביל לביתה, שני צרפתים, בחולצות לבנות ועם כיפה שחורה, פטפטו במרץ בצרפתית. היא רצתה לנסות לנחש על מה הם מדברים, אבל יכלה רק לחוש לפי טון הדיבור שאחד מהם הסביר משהו לשני. היה חם מאוד אבל היא לא התאדמה. אולי המסיכה ומשקפי השמש הגדולים מנעו מקרני השמש לשרוף את פניה. גם השקיות לא היו כבדות מדי. אישה חזרה הביתה מהסופרפארם