hasafranit
אני מודה, הפעם כתבתי את הרגשות דוגרי על הדף - הדף הוירטואלי - בלי להסס או להוסיף עלילה עקיפה ודמיונית. הפעם, אלה הרגשות שלי, עם המחשבות שלי, בלי סיפורים והמצאות. ותאמינו או לא, זה משחרר. כמו שזה משחרר להמציא סיפור נוראי פי אלפיים מהסיפור שלך, ככה גם משחרר פשוט לכתוב את האמת - במיוחד כשאין מקום אחר להשתחרר. אני מדברת בסיפור על הרבה דברים - אהבה, המצב שלנו עכשיו כמדינה, ועוד מלא תחושות אפופות חוסר ידיעה. אני לא מרגישה צורך להרחיב ''בחיי האהבה'' שלי, אבל כן הרגשתי צורך פשוט לפרוק. כי משחקי אגו זה מעייף, ילדותי, וגורם לי חוסר ידיעה מטורף. על מצב המלחמה - יש דרך פחות מפחידה לקרוא לזה? - שאנחנו נמצאים בו כרגע, יש לי המון מה לומר. קודם כל, כל מי שנמצא באזור הנפגע, תשמרו על עצמכם! דבר שני, זה מפחיד. ואני רואה שזה משפיע על כולנו, בדרכים כאלה או אחרות. עליי למשל, זה השפיע בכך שבכל פעם שאני שומעת בום או אמבולנס, אני נכנסת למין התקף חרדה, שקשה לי לצאת ממנו. אני אשמח אם כל אחד שקורא את זה, ישתף איך המצב השפיע עליו - סתם כי זה כיף לשתף :) - אבל אתם לא חייבים. לסיום, תודה שקראתם את התוספת הארוכה הזאת (דברי המחברת :)) ו... אשמח לשמוע את דעותיכם. (רק שתדעו, אני לא מחשיבה את הסיפור הזה כסיפור, אלא כמין מקום לשתף ברגשות ולשמוע אחרים :))

אני לא יודעת.

hasafranit 18/05/2021 161 צפיות 4 תגובות
אני מודה, הפעם כתבתי את הרגשות דוגרי על הדף - הדף הוירטואלי - בלי להסס או להוסיף עלילה עקיפה ודמיונית. הפעם, אלה הרגשות שלי, עם המחשבות שלי, בלי סיפורים והמצאות. ותאמינו או לא, זה משחרר. כמו שזה משחרר להמציא סיפור נוראי פי אלפיים מהסיפור שלך, ככה גם משחרר פשוט לכתוב את האמת - במיוחד כשאין מקום אחר להשתחרר. אני מדברת בסיפור על הרבה דברים - אהבה, המצב שלנו עכשיו כמדינה, ועוד מלא תחושות אפופות חוסר ידיעה. אני לא מרגישה צורך להרחיב ''בחיי האהבה'' שלי, אבל כן הרגשתי צורך פשוט לפרוק. כי משחקי אגו זה מעייף, ילדותי, וגורם לי חוסר ידיעה מטורף. על מצב המלחמה - יש דרך פחות מפחידה לקרוא לזה? - שאנחנו נמצאים בו כרגע, יש לי המון מה לומר. קודם כל, כל מי שנמצא באזור הנפגע, תשמרו על עצמכם! דבר שני, זה מפחיד. ואני רואה שזה משפיע על כולנו, בדרכים כאלה או אחרות. עליי למשל, זה השפיע בכך שבכל פעם שאני שומעת בום או אמבולנס, אני נכנסת למין התקף חרדה, שקשה לי לצאת ממנו. אני אשמח אם כל אחד שקורא את זה, ישתף איך המצב השפיע עליו - סתם כי זה כיף לשתף :) - אבל אתם לא חייבים. לסיום, תודה שקראתם את התוספת הארוכה הזאת (דברי המחברת :)) ו... אשמח לשמוע את דעותיכם. (רק שתדעו, אני לא מחשיבה את הסיפור הזה כסיפור, אלא כמין מקום לשתף ברגשות ולשמוע אחרים :))

אני לא יודעת מה אני מרגישה. אני לא יודעת מה מותר לי להרגיש. אני לא יודעת מה קל לי להרגיש. אני לא יודעת אם אני רוצה להרגיש.
לעיתים מחשבות כאלה מקפצות לי בראש כאשר אני עצמי מקפצת בין מצבים. מקפצת בין מלחמה לשלום. מקפצת בין חולי לבריאות. מקפצת בין עצב לשמחה. זה לא סערת רגשות, שלא תתבלבלו. אבל גם להסביר זאת אני לא יודעת.
אני לא יודעת כלום.
ועם זאת, אני יודעת הרבה.
אני יודעת מה אני רוצה להרגיש, אני יודעת מה אני מצפה ממנו, ועם זאת אני לא יודעת מה הוא מצפה ממני. אני יודעת שאני אוהבת אותו, אבל אני לא יודעת אם הוא אוהב אותי. אני יודעת שיש לי יותר מדי אגו בשביל להתוודות בזה, או לשאול אותו.
אני יודעת שהמצב שלנו כמדינה לא טוב. אני יודעת שיש תקווה, ועם זאת היא כמו פירור לחם לעומת הייאוש. אני יודעת שאסור להתייאש, ועם זאת, אני לא יודעת איך לעודד את עצמי. אני לא יודעת איך לחייך כשלידי בוכים. אני לא יודעת איך לשכוח כשלידי מנסים לזכור ולהנציח. אני יודעת איך להוציא את הרגשות הללו, חוץ מבכתיבה. אני לא יודעת.
וזה משפיע עליי, כל חוסר הידיעה הזה. משפיעה עליי העובדה שאני בחלל החיצון לבדי, ואין שום חבל שיקשור אותי לחללית ויבטיח לי שאני מוגנת. אין לי מישהו שאני אוכל לסמוך עליו שיבין, ועיניו יהיו ריקות משיפוטיות. כמובן שיש, אבל עם זאת אין. אין באמת מישהו שאני אוכל לחשוף בפניו את רגשותיי. ואני יודעת שזה לא שאין, אלא שאני לא יכולה. קשה לי לתת אמון. כנראה שמפה נובעות כל הבעיות שלי, וכנראה שאני צריכה לדבר על זה עם הפסיכולוגית.
אבל זו לא הבעיה הפעם.
אני לא יודעת הרבה דברים – אף אחד לא באמת יודע – אבל השאלה האמיתית היא, האם אני בכלל רוצה לדעת?

אני לא יודעת.
דרוג הסיפור 5 | 6 מדרגים

תגובות (4)

הי.

מרגש. נראה שאת עוברת תהליך ומאפשרת לעצמך להיפתח ולהתנסות, ולבדוק דברים חדשים. אני חושב שזה גם נחמד שבחרת לשתף בקהילה הזאת.

אנסה להגיב בסדר שנראה לי הגיוני.
המצב היום הוא באמת לא פשוט. אנחנו עוד פעם נגררים למלחמה, פתאום היא נראית אפילו יותר קרובה, אנחנו שוב לא מקבלים את התמיכה שקיווינו לה והדברים האלה יכולים להיות מפחידים. קשה לי לדמיין שיש משהו יפה במלחמה. אבל תמיד צריך לזכור שיש סיבה שיצאנו למלחמה, ומי שמאמין שהצדק איתו, ויוצא להלחם על בסיס הצדק הזה, מאמין שיש עדיין דברים מספיק חשובים, ואם הם חשובים מספיק בשביל לסכן את הדבר היחיד הוודאי שיש לנו – החיים עצמם, אז זה אומר שיש דברים שחשובים לנו בחיים האלה.

אני אישית מאמין שאנחנו נלחמים על משהו הרבה יותר גדול משטח. אני מרגיש שמעט המשפטים שכתבת על אהבה הוא משהו שאנחנו נלחמים עליו.
לגבי השאלות שהעלית על האהבה – שאלות טובות. מעסיקות הרבה אנשים. מניסיוני הדל, אך ממרום שנותיי, אני רק יכול להגיד, אל תהיי בקשר שמצפים ממך להיות משהו שאת לא. גם אם תהיה שם אהבה – היא לא תהיה כלפייך – אלא כלפי מי שניסית להיות. נסי לא לחשוב במונחים של מה מצפים ממני – תהיי מה שאת אוהבת בעצמך. לגבי עצות נוספות לגבי אהבה – אולי עדיף לתת למנוסים ממני.
מרגיש לי שאני יכול להמשיך לכתוב עוד הרבה ולחילופין שכבר הגזמתי. אני אתן מקום לעוד אנשים.

19/05/2021 04:12

היי, בכלל לא הגזמת. אני תמיד אוהבת לנסות לכתוב דברים חדשים, והפעם לא שלטתי בעצמי וכתבתי סתם רגשות ומחשבות. שמחה שענית לי ועדיין התעמקת בדבריי.
לגבי המלחמה – אני מסכימה איתך ועם זאת לא מסכימה. אני חושבת שבמלחמה שלנו כעת אנחנו לא נלחמים על אהבה… אלא על כמה דברים במקביל – אני מאמינה שעל דת, שטחים ותרבות – אבל לא נפתח את זה עכשיו.
לגבי השאלות על האהבה, אני לגמרי מסכימה. בעבר – הרחוק – היה לי מנהג לעשות לאופי שלי ולעצמי טבלה של חסרונות ויתרונות, ולשנות את החסרונות ליתרונות שאנשים מצפים שיהיו לי. כיום, אני הרבה יותר בטוחה בעצמי. בגלל נסיוני הדל – וממעט שנותיי – אני עדיין לא כל כך בקיאה במושג ”אהבה”, או ”התאהבות”, וגם כשחוויתי כמה דברים שיכולתי לתייג אותם באחד ממן המושגים הללו – אני מרגישה שעדיין אין לי ניסיון. בכל מקרה, תודה.
אממ, לא אמרת איך אתה מרגיש לגבי כל המצב הזה :)

19/05/2021 19:03

הרגשות שלך, דוגרי הרגשות שלך, כמו שכתבת, לדעתי, מביעים יותר מכל סיפור. זה שכתבת אותם ככה על הדף, ושלחת, זה אמיץ יותר מלשלוח סיפור, שמדגים במטאפורה את מה שאת מרגישה.
כל הכבוד.

לגבי המצב, אין לי כל כך מה לכתוב. אני חרדתית, אפשר להגיד שכמוך, ומכל צליל אני קופצת. אבל הקשר עם המשפחה מעמיק, ומכירים את כולם יותר טוב.

20/05/2021 15:01

    תודה :)
    האמת שלא עשיתי את זה ממקום של אומץ… אבל תודה :)
    ולגמרי מסכימה לגבי המשפחה, וכמובן שלגבי חברים, שהפחד מקרב בין כולם.

    20/05/2021 19:38
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך