אני צפה

יפה מאוד

אני לא יודעת איך אבל מרגישה שהדימויים שבחרת ככ מדויקים לתחושות שאני חווה שלא מצאתי להן מילים..
האמת שיש באמת משהו מבלבל בהקשר למה שכתבת בסוף שזה קטע אופטימי
כי בהתחלה חשבתי על ׳צפה׳ ממקום של ניתוק, של בריחה ..פחות בקטע חיובי
אבל אז הבנתי שזה חיבור בעצם ועלתה לי מחשבה דווקא על תינוק שצף ברחם אמו 🤷🏼‍♀️
אהבתי ממש!

ספיר שלום.

הייתי צריך לקרוא פעמיים כדי להבין את הקושי שלי.
אני מבין כשאת רושמת שהקטע לא פסימי. זה אפילו הגיוני רוב הזמן.
זה נשמע באמת שמצאת דרך להגיע למצב/מקום שבו את רגועה ובשליטה. לקחת פסק זמן מהמציאות הרועשת לשקט שלך, ולהתמכר לתחושה הזו.

בניגוד לתגובה מעליי, אני כן הרגשתי שמדובר בבריחה, אבל אני לא חושב שיש משהו שלילי מדי בבריחה ולא פוסל אותה, כל עוד זה נעשה במודע ולפרק זמן סביר. וכאן הקושי שלי.
באחת השורות האחרונות את כותבת על הרצון להיות במקום הזה כל היום. אני מרגיש שצריך להיות איזון. זה בסדר ונורמאלי וחשוב להתנתק, אבל אני חושב שיש משהו עגום בהתנתקות מוחלטת כל הזמן.
יש לי הרבה להרחיב בנושא, אבל אני מרגיש שאני מתחיל להגזים, אז אני אשאיר אותך כרגע עם (אולי?) נקודה למחשבה.

היי, קודם כל- תודה על התגובות 😊

אני לא רואה בריחה כדבר רע, ולכן אמרתי שהקטע לא פסימי (כי זאת תמיד נקודת המוצא הראשונה).

לגיד-
ספציפית לפה, הדמות יודעת שתמיד יש משהו שיחזיר אותה כך שהיא לא באמת יכולה התנתק, אז זה כמו משחק בשבילה. היא תמיד מחכה לרגע האחרון ולכן היא אף פעם לא באמת מתנתקת רשמית, כי היא גם לא באמת מנסה למצוא את הדבר שמציק לה.

אישית, לפעמים אני מרגישה שאני צריכה להיות בניתוק מוחלט מהסביבה כדי להרגיש בשליטה, פשוט לעצום עיניים ולהתמקד רק בצליל אחד או בסדרת רעשים מסוימת כדי להירגע.

אני מניחה שיש כל מיני דברים לא מובנים בלי הסבר בקטע.
אולי גם התגובה שלי לא ממש הסבירה משהו.

אבל נקודות למחשבה זה דבר טוב 😊

אולי מתישהו תגיעי לחוף מבטחים… ואולי בקרוב