hasafranit
הסיפור הוא מטאפורה - לפי דעתי - של החיים שלנו. גם אנחנו כאלה, אנשים שהם לא. לא, אולי אנחנו לא כאלה, אבל אנחנו כן מנסים להיות אנשים שהם כן. מה זה אומר? אני לא יודעת. מה שאני כן יודעת, זה שיש את ההיא, שמנסה להיות יותר יפה, אבל היא לא מבינה, שכמו שהיא, ככה היא יפה. יש את ההוא, שמנסה להיות עם ביטחון יותר, אבל הוא לא מבין, שרק המחשבה על כך, מערערת אותו. יש אותי, שגם כשאני מקבלת הוכחות לכך שאני חכמה, אני תמיד מורידה את עצמי, ומשווה אותי למישהי אחרת. כולנו כאלה. אולי אתם קוראים את זה ואומרים; "מי היא? היא בכלל לא מכירה אותי, למה היא חושבת שאני כזה?" אבל זה נכון. תבדקו. ותראו שאני צודקת. - לא רציתי לפתוח בעזרת פסקה, בטח שלא לגמור במשפט יהיר, אבל זה מה שיצא :).

אנשים שהם לא.

hasafranit 17/02/2021 157 צפיות 7 תגובות
הסיפור הוא מטאפורה - לפי דעתי - של החיים שלנו. גם אנחנו כאלה, אנשים שהם לא. לא, אולי אנחנו לא כאלה, אבל אנחנו כן מנסים להיות אנשים שהם כן. מה זה אומר? אני לא יודעת. מה שאני כן יודעת, זה שיש את ההיא, שמנסה להיות יותר יפה, אבל היא לא מבינה, שכמו שהיא, ככה היא יפה. יש את ההוא, שמנסה להיות עם ביטחון יותר, אבל הוא לא מבין, שרק המחשבה על כך, מערערת אותו. יש אותי, שגם כשאני מקבלת הוכחות לכך שאני חכמה, אני תמיד מורידה את עצמי, ומשווה אותי למישהי אחרת. כולנו כאלה. אולי אתם קוראים את זה ואומרים; "מי היא? היא בכלל לא מכירה אותי, למה היא חושבת שאני כזה?" אבל זה נכון. תבדקו. ותראו שאני צודקת. - לא רציתי לפתוח בעזרת פסקה, בטח שלא לגמור במשפט יהיר, אבל זה מה שיצא :).

“בואי נדבר על רגשות,” היא אמרה. שערה המוחלק לאחור בוהק מכל תכשירי הטיפוח. משקפיה גדולים, ובוודאי מזויפים. קראתי פעם שכאשר אנשים מנסים להפוך למישהו אחר, הם משתמשים באביזרים. על מי אני עובדת? לא קראתי את זה, אלא ידעתי את זה על עורי. אני כזאת. משתמשת באודם כדי להיראות מושכת – מה שאני לא – נועלת נעלי עקב, כדי להיראות יותר גבוהה. משתמשת בשם אחר, כדי להיות מישהי שאני לא. אני לא. זו ההגדרה שלי. יש אנשים חכמים, יפים, אנרגטיים, אינטליגנטיים. ויש אנשים, שהם לא. לא חכמים, לא יפים, לא אנרגטיים ולא אינטליגנטיים. רוצים להיות? בוודאי. אבל האם הם כאלה? הם לא.
אז אני כזאת. “איזה רגשות?” שאלתי בתמימות מזויפת. כרגע, אני בתפקיד הסתומה. “הרגשות שאת מרגישה”- היא נגעה בליבה, למרות שמיקומו בצד השני – “פה,” “טוב,” עניתי. והתבוננתי בציפורני הצבועות בוורוד בוהק. “אני מרגישה עייפה, רעבה, וצמאה,” עניתי בסתמיות. הפסיכולוגית עייפה ממני. זה מה שרציתי, אחרי הכל. “טוב, אניה חמודה. נגמרו לנו הדקות, בואי שבוע הבא ונסי בזמן הזה לחשוב על מה את מרגישה, בלב.” היא ענתה וחייכה אליי חיוך עם רווח בשיניים. “ביי,” עניתי ויצאתי מהחדר, מתכננת את הצעד הבא.

הפסיכולוגית הסירה את הפאה, מתנשפת בעייפות. לעזאזל, זה היה מעייף, חשבה. היא הסירה את המשקפיים, הוציאה משינייה את המלבן השחור, וזרקה הכל לתיק. עוד שעתיים עד למטופל הבא, חשבה בעצלתיים. ושנה ראשה על כר הספה. לא כמו פסיכולוגית, אלא כמו אישה שהיא לא.

התכוננתי לשינוי הבא שלי. מלצרית בפאב. פאב מלא גברים מסריחים ושעירים, שנראה שמאבדים כל מחשבה כשחזה של אישה מונח לעברם. לבשתי בשירותים הציבוריים בקניון ליד, את השמלה הצמודה והקצרה שלי, ונעלתי את נעלי העקב האדומות. מרחתי אודם, וכמובן שלראשי הנחתי פאה שחורה קצרה – ממש סקסית. בפאב הגשתי בירה שחורה לגבר צעיר, שהיה נאה וחייך אליי. לידו היה תיק גדול. הוא לבש חולצה לבנה צמודה, שחשפה שרירים מסוקסים מכוסים קעקועים. “איך את מרגישה?” הוא שאל. מי מתחיל ככה? “אני בסדר,” לקחתי את הבקבוק הריק והושטתי לו את המלא. הוא חייך חיוך אחרון ולגם מהבירה.

האיש בחולצה הלבנה נכנס לשירותים, עם התיק השחור הגדול. הוא סגר את דלת התא והוריד את החולצה. התפשט מהמחטב לגברים שלבש, כדי להסתיר את הכרס הגדלה. הוא שטף במים עם נייר את הגעגועים המזוייפים, ואת הבלורית שהייתה בעצם פאה. כאשר יצא מהתא, הוא היה אדם שונה לגמרי. אדם שהוא לא.

אנשים שהם לא.
דרוג הסיפור 5 | 6 מדרגים

תגובות (7)

הסיפור הוא מטאפורה אמיתית (לדעתי) לחיים.
במקומות שונים אנחנו אנשים שונים.
הכתיבה שלך ישירה ומדהימה.
ממש התחברתי.
כל הכבוד!

18/02/2021 09:28

תודה רבה!!! אני חייבת להגיד שאני ממש מעריכה אותך, ומוקירה לך תודה על כך שאת מגיבה לסיפורים שלי, כי זה לא מובן מאליו! :)

18/02/2021 11:08

אמירה חכמה ומושחזת.
רבים מאוד מאיתנו הם, כדברייך, אנשים שהם ‘לא’.
לגבי מפגשם של מבט גברי עם חזה נשי – זו תמצית הגבריות. מי שלא מאבד מחשבה במצב שכזה – הוא לא גבר.

הכתיבה קולחת ונעימה לעין.
כדאי לרדת שורה בכל פעם שמישהו אחר מדבר. כך יווצר סדר בתמליל השיחה.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

21/02/2021 01:02

היי שוב, אני חושבת, שהאמירה ”כל מי שלא מאבד מחשבה למראה חזה נשי – הוא לא גבר”, היא אמירה מוטעית, שכיום גורמת לדימויים עצמיים שלילים בקרב גברים – לא שיש לי הסמכה להוכיח זאת – אבל, תחשוב על גבר מקהילת הלהטב, שלא מאבד מחשבה למראה חזה נשי שאליו הוא לא נמשך, האם אתה אומר שהוא לא גבר?
מעבר לזה, כשאתה אומר זאת, אתה מכליל את כל העולם ואשתו, למה? יש גברים, שכאשר אני מדברת איתם, לא מורידים מבט, לא מאבדים מחשבה וממשיכים בשיחה. לעומת זאת, יש גברים שכמו שציינת, לא יכולים להתעלם ממראה חזה נשי.
יצא קצת ארוך, מקווה שלמדת מזה משהו ;)

21/02/2021 10:13

חוץ מזה, תודה רבה! מעריכה כל תגובה!

21/02/2021 10:13

נסחפתי לוויכוח שאינני מעוניין בו.
זו אכן דעתי: גבר אמיתי נמשך לאישה אמיתית. מי שנמשך לבני מינו – אינו גבר (מקסימום זכר מבחינה ביולוגית).
עם זאת, אני מבין שדעתך שונה, ולכן אעצור כאן.

שם העט שלי הוא “רוּמְפֶּלְשְטִילְצְכֵען” (עוץ לי גוץ לי, בתעתוק מן המקור הגרמני).

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

22/02/2021 02:02

עצוב לי שזו דעתך – דעה גזענית ( גם אם בהומור אתה מכריז שאתה שונא את כולם) – גם אני לא רוצה להיכנס לוויכוח שכזה, במיוחד לא כשדעתך הפוגענית והגזענית מוצגת לרווחה בסיפור אישי, וכל אדם רגיש בנושא יכול לראות אותה, ולהיפגע ממנה.

אני לא יודעת אם אתה באמת כזה, או שרק נכנסת לדמות של עוץ לי גוץ לי, מה שאני כן יודעת, זה שזה לא מצחיק בכלל.

22/02/2021 11:24
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך