אסלן ורזאל

YoniM 22/11/2020 274 צפיות 2 תגובות

“You slaughter me” אמר אסלן לזוג הישראלי בזמן שארז את אריה הזכוכית.
“הורדנו אותו לחצי” האישה אמרה בעברית לגבר כשיצאו מחנות הסדנה שלו.
אסלן יצא אחריהם לשאוף מעט אוויר. זה היה שעת אחר הצהריים. ירד מוקדם יותר גשם שניקה את הסמטה.

“יום טוב?” צעק לו מוכר הפירות ממעלה הסמטה.
“אינשאללה” ענה לו אסלן.
“חתכו אותך בחצי?” קרץ אליו המוכר.
“אני מתחיל פי חמש”, צעק אסלן למוכר הפירות.
“חשבתי אתה כמוך לפחות פי עשר”, מוכר הפירות צחק.
אסלן הנהנן, התיישב על הכיסא שלו שמחוץ לחנות והדליק סיגריה.
זה היה יום לא עמוס במיוחד, והוא הוציא את הטלפון שלו וחייג לאריף.
“אני עסוק אבא”, אמר בנו הצעיר.
“איפה אתה?” הספיק אסלן להשחיל לפני ששמע את צליל הניתוק.
“אינשאללה יהיה לך בן כמוך” צעק אסלן לתוך הטלפון. הוא הביט סביבו, לא נראה שמישהו שמע אותו.
הוא לקח שאיפה נוספת מהסיגריה, ואז ראה נערה יפה עומדת בדוכן הפירות מביטה בחלון הראווה שלו. עיניה היו כחולות. היא לא ראתה שהוא מביט בה, והוא המשיך להביט בה. על כתפה היה תלוי תיק גדול שלא התאים לנערות, ושמלתה היתה מלוכלכת. נערה סורית, הסיק אסלן. הוא הביט בה דקה ארוכה. הפליטים האלה מביאים לפה רק צרות, חשב, אם ארדואן לא יעצור את זה, כל העיר תהיה מלאה בהם.
אסלן צלצל שוב לבנו. אין מענה.
‘תביא איתך שלושה שקי חול’ כתב הודעה, ובדיוק כשלחץ send שמע קול נפץ מהחנות שלו.
הוא קפץ לרגליו, ושמע חבטה וקול ניפוץ נוסף. הוא זינק אל דלת החנות, ובאותו הרגע היא נפתחה במכה וממנה בקע נער רזה. אסלן אחז בזרועו. הנער השתולל והכה אותו, אך אסלן לא שחרר.
הוא שמע את הנערה מאחוריו צועקת שישחרר את הנער. אסלן גרר אותו פנימה אל החנות. “אתה תשלם על זה” הוא גער בנער שקילל אותו בערבית.
הם חלפו מעל שברי הזכוכית, והנער בעט באוויר ופספס במזל את אגרטל הבדולח.
הם נכנסו לרחבת הסדנה, והוא סגר את הדלת מאחוריו.
“תירגע או שאני קושר אותך” אמר לנער.
הוא לא נרגע, אז אסלן לקח חבל שקשר קודם שק חול וקשר את הנער לשולחן העבודה הכבד.
“חזיר!” צעק הנער.
“מלפפון!” ענה לו אסלן ולקח שק. “אני אשים לך את זה על הראש!” איים.
הנער השתתק.
“טוב מאוד, עכשיו תישאר בשקט” אמר לו אסלן שיצא חזרה אל החנות לאמוד את הנזק.
הוא סגר את הדלת מאחוריו, ושמע את הנער פולט “חיה שכמותך!”
החנות היתה מלאה שברי זכוכית, אבל לא נראה שהנער הספיק לשבור יותר מידי חפצים. הוא שבר את הפרמידה, והבלרינה שהיתה לצידה. וגם עוד כמה בקבוקים צבעוניים שהיו מונחים מעליהם.
הוא התקשר למשטרה לדווח על הנער. ואז ראה שמחוץ לחלון הראווה הנערה מציצה פנימה. הפעם ראתה מיד שהוא מביט בה ונמלטה. אסלן בחן את הפסלונים בחלון הראווה. הם היו שלמים לשמחתו. היה חסר רק פסלון קטן של עופר. אבל הוא לא זכר אם מכר אותו כבר.
מוכר הפירות נכנס אליו בדיוק כשסיים לדבר עם מוקד המשטרה.
“גנב?” מוכר הפירות שאל.
הכסף הגדול כמובן תמיד עליו, אבל אסלן השאיר כסף קטן במגרה בדלפק. הוא פתח אותה והופתע לגלות שהכסף שם.
“סתם ונדליסט” ענה למוכר הפירות, “הכל בסדר, המשטרה בדרך”.
מוכר הפירות יצא ואסלן חזר אל הנער הקשור.
“אתה חייב לי 3000 לירות” אמר לנער.
הנער לא ענה. הוא הביט בדלי ריק שהיה זרוק על צידו לפניו. כנראה הצליח לבעוט בו קודם.
“הזמנתי משטרה. הם יטפלו בך”.
הנער המשיך להביט בדלי.
“מה זה יעזור לי אבל? אה?”. אסלן בעט בשק חול חצי ריק, “הם יעצרו אותך, אבל אני לא אראה מזה פרוטה!”
הנער לא ענה.
“אני כבר 35 שנה פה. אתה באים וחושבים שמגיע לכם הכל. מה חשבת שתצא עם כל החנות שלי ואני לא אבחין בך?”
אסלן התקרב אל הנער, שהמשיך לא להגיב.
“רצית להוציא קצת זעם על הזכוכית שלי?” הוא אחז בשיער הנער ונופף לעברו אגרוף.
הנער התחיל לייבב חרישית.
“סתום ת’פה שלך!” גער בו אסלן.
“לא התכוונתי לשבור כלום” לחש הנער.
“התכוונת לגנוב, נכון?”
“אני לא גנב” הנער הישיר מבט אל אסלן, דמעה זלגה לו על הלחי.
הטלפון של אסלן צלצל. זה היה אריף. “אבא, אביא לך את החול מחר בבוקר”
“עזוב את החול. צריך לנקות פה. איזה פרחח סורי נפל עלי. שבר פה חצי חנות. תבוא עכשיו אני צריך עזרה”
“אין מצב אבא, אני באמצע משהו” ענה לו הבן, “תביא איזו מנקה”.
“בסדר אריף. אבא שלך יסתדר” אמר, וניתק.

“תשמע ילד”, אסלן פנה אל הנער, “אתה הולך לנקות את מה ששברת. אם אתה בורח אני שובר לך את העצמות. מפהום?”. הנער הנהנן.
אסלן שחרר אותו והנער לא ברח. הוא ניקה ביסודיות את כל השברים. וכשסיים פנה אל אסלן, והוציא מהכיס שלו פסלון קטן של עופר. הרגל של הפסלון היתה שבורה.
“מצטער אדון” הנער התחיל לבכות שוב, “אתה צדקת. רציתי לגנוב לך את זה”
אסלן הביט בנער המייבב. ולראשונה הבחין בסימן סגול שהשאירה אחיזתו על זרוע הנער.
“בטעות שברתי את הרגל, והפסלון כמעט נפל לי. בטעות נתתי מכה לפירמידה. לא התכוונתי אדון”
“איך קוראים לך ילד?” שאל את הנער.
“רזאל” ענה הנער.
“רזאל” אסלן הניח יד על הכתף של הנער, “הרגל של הפסלון היתה שבורה, אני הדבקתי אותה, וקיוויתי שהקונה לא ישים לב”. הנער המשיך לבכות. “אז אני אשם, רזאל, אתה מבין?”.
הנער הרים את המבט אל אסלן ואז ניגב את פניו עם החולצה המלוכלכת שלו.
“יאללה סיימת” אמר לו אסלן. “לך לפני שהמשטרה תגיע”
“תודה” אמר הנער, ויצא מהחנות בריצה.
אחרי כמה דקות הוא חזר. “ראית לאן הלכה הבחורה?” שאל.
“זה היה עבורה העופר?”
הנער הנהן.
“שמע רזאל” אסלן בלע רוק, “שמע” הוא התלבט אם הוא לא עושה עכשיו טעות נוראית.
“שמע ילד, אתה יכול לבוא לפה מחר בבוקר. אם אתה רוצה אני יכול להכין לך כזה פסלון בשבילה”
הנער הנהן, וחייך, ויצא.
“תביא איתך שלושה שקי חול” צעק, וקיווה שהנער שמע.

למחרת אסלן הגיע מוקדם לסדנה, שהתנור יהיה חם. הוא ישב על הכיסא בחוץ ועישן סיגריה, וחיכה.

אסלן ורזאל
דרוג הסיפור 4.5 | 2 מדרגים

תגובות (2)

סיפור יפה. אני סקרן לדעת מאיפה שאבת את ההשראה? יש לא מעט סיפורים שמתחילים באופן דומה, הזכיר לי קצת את הסרט “גראן טורינו” של איסטווד. פער בין דורי, תרבותי (מקומי-מהגר), לא אכנס לכל ההשוואה.
כתוב יפה. נהניתי מהקריאה.

22/11/2020 17:23

    זוגתי צילמה לפני שנים קלוז-אפ של נפח מחזיק עופר קטן מזכוכית.
    התמונה יפה ונתנה לי ההשראה.
    הייתי מעלה את התמונה כאן, אבל האתר לא מאפשר את זה.

    22/11/2020 18:30
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך