גלים

נועה 11/08/2021 91 צפיות תגובה אחת

יש בתוכי גלים, סוערים. מערבולות של גלים. כבר תקופה שאינני רגוע ואינני מצליח למצוא מעט שקט, מעט שלווה. לפעמיים אני נוסע באוטובוס במטרה לא לחשוב יותר מדיי אבל דווקא בנסיעות הארוכות מוחי פועל ללא הפסקה. אני יודע הרבה, על החיים.. למעשה, עברתי לא מעט. לפעמיים הייתי רוצה למחוק מעט מזיכרוני, לשפץ כמה דברים, להחליף… לזכור חיים אחרים. חיים שהם שלי אבל גם לא שלי.

ובבוקר קיץ, כשהשמש זורחת ומאירה את העולם נדמה לי שליבי עוד שקוע, עקום, חשוך. אבל אני קם. זה לא דיכאון, אני יודע, כי שם כבר הייתי וההרגשה היא אחרת, מיוחדת, חשוכה ומפחידה. אני קם ושמח שקמתי. ואני חי, כמו כל יום. אך בדרכי חזרה מהמטבח לחדר יש בי תחושה של החמצה ורועש לי בלב. זה לא המכוניות שצופרות ללא הפסקה או האנשים שמפטפטים מחוץ לחלון חדרי.. זה שונה. זה כאילו אני מוגן אבל גם שברירי באותה המידה, כאילו אם מישהו יזרוק מילה אחת קטנה אז פתאום הכול יתמוטט. כמו הר של קלפים או איש שלג בשמש.

גלים חזקים ממני. גלים רועשים וחסרי רחמים. גלים שלמרות הכול לא סוחפים אותי איתן אלא מחבקים אותי ונותנים לי תקווה.

גלים
דרוג הסיפור 4.3 | 3 מדרגים

תגובות (1)

אני חושבת שלכל אחד יש את הימים ה”חשוכים” האלה שבהם הכל פשוט טיפה יותר עצוב ושברירי. אני יודעת שלי יש כאלה.

חשוב לזכור שיש מוצא ושהכל יכול להשתנות. לפעמים דווקא מהנקודות העצובות שלנו אנחנו מגלים דברים על עצמנו או על אחרים שמסביבנו.

אהבתי מאוד את הקטע והכתיבה. מועבר בצורה ממש יפה מדבר אל הקורא בעדינות.

14/08/2021 20:13
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך