הדבר היחיד שמרגיע אותי *פגיעה עצמית*

*פגיעה עצמית*

"אני לא אעשה את זה אני לא אעשה את זה אני לא אעשה את זה אני לא אעשה את זההה"

לא יכולתי להתאפק יותר. זה או זה או לכרוך חבל סביב הצוואר ולחנוק את עצמי.
זה הדבר היחיד שמרגיע אותי.

הושטתי יד אל הסכין שמצאתי אז, וכבר התחלתי להרגיש יותר טוב עם העובדה שאני שנואה ולא רצויה בעולם הזה.

לקחתי את הסכין וכמו פסיכופתית חייכתי.
חתכתי מלמעלה למטה, העברתי אותו על העור שלי ואל ורידי הידיים שלי בחוזקה.
הצלחתי לפוצץ כמה מהם.

כן, לחתוך מרגיש כל כך טוב.
הרגשתי רגועה, כאלו לא יכול לקרות לי עכשיו כלום. כאלו זה שאני מכאיבה לעצמי מסיר את הכאב מהחיים שלי.

כי זה או כאב עצוב, או כאב משמח.
אין דבר כזה חיים בלי כאב.
בשבילי לפחות.

הכרחתי את עצמי להפסיק כבר, להשאיר לעצמי משהו לחתוך לפעם הבאה.

הסתכלתי על הידיים שלי ותהיתי איזה תירוץ אמציא בשביל זה. הצטערתי שאין לי חתול.

אבל כבר לא אכפת לי מכלום, זה הדבר היחיד שיעזור לי לשרוד את החיים האלה, כל עוד לא אתאבד.
חיוך של שמחה וכאב עלה על פניי. הדמעות היו מתוקות.