blopimafish
מאוד קל לבוא ולשפוט אדם אחר, גם עם הוא קרוב גם עם הוא רחוק. אבל אנחנו לא מכירים אף אחד, אין לנו את הזכות לבוא ולשפוט אותו. ובמשך המון זמן וגם היום אנשים שחשבתי שהם קרובים אלי לא מפסיקים להיות שופטים. זה לא פשוט וזה לא קל לחיות תחת ביקורת מתמדת על למה אני לא כזאת ולמה אני לא אחרת. אבל זאת בחירה שלי עם הם חלק מחיי או לא ואני בחרתי שלא. עכשיו הם רק חלק מדפי ההיסטוריה שאני לומדת לא לחזור

העמוד השלושה עשר ביומן המחשבות שלי

blopimafish 31/07/2020 299 צפיות 2 תגובות
מאוד קל לבוא ולשפוט אדם אחר, גם עם הוא קרוב גם עם הוא רחוק. אבל אנחנו לא מכירים אף אחד, אין לנו את הזכות לבוא ולשפוט אותו. ובמשך המון זמן וגם היום אנשים שחשבתי שהם קרובים אלי לא מפסיקים להיות שופטים. זה לא פשוט וזה לא קל לחיות תחת ביקורת מתמדת על למה אני לא כזאת ולמה אני לא אחרת. אבל זאת בחירה שלי עם הם חלק מחיי או לא ואני בחרתי שלא. עכשיו הם רק חלק מדפי ההיסטוריה שאני לומדת לא לחזור

באותו רגע אמרו לך שהגוף שלך הוא אינו הגוף שלך.
אמרו לך שמשהוא שהוא חלק ממך הוא לא בסדר, חלק ממך שאינך יכולה לשנות,
הוא את.
חלק מהמהות שלך.
ציינו בחקירה נגדית שהחלק שבך הוא “לא טוב” “אינו מקובל”.
וכשהם אמרו זאת הם באותו זמן צרבו מתכת לוהטת על עורך ופצעו אותך קשות,
צילקו אותך.
התיכו בפנייך את הדברים שהם את כמשהו שהוא לא בסדר,
אך החלק הזה הוא חלק ממך, המהות שלך,
זאת את.
אז את לא בסדר?
את אשמה!
שוקעת בים של הרהורים, למה את לא בסדר ומה יכולת לעשות אחרת.
את מתחילה לשנוא חלק ממך.
עמדו בצד ושפטו אותך ואת היית על כיסא הנאשמים,
האשימו אותך על מי שאת ואת לא הבנת מדוע,
מדוע את יושבת שם?
אך פסקת השופטים הייתה לצד התביעה והם טענו שאת לא בסדר, שהמהות שלך לא נחשבת.
ואחרי פסקת הדין ירדת מכיסא הנאשמים אחרי שמצאו אותך אשמה בכל הסעיפים,
צעקת שאת לא אשמה, אך לאף אחד לא היה אכפת, למי אכפת?
למי אכפת ממך?
אז לקחת מתכת לוהטת וצרבת אותה על עורך

העמוד השלושה עשר ביומן המחשבות שלי
דרוג הסיפור 4.3 | 4 מדרגים

תגובות (2)

תודה לך שאת חולקת אתנו את יומן המחשבות שלך.
ממש אהבתי את הכנות בכתיבה שלך.
ומי שאומר לך שמשהו בך לא בסדר, יכול ללכת להז…

01/08/2020 15:58
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך