חנון של צבעים

נ.ר5 31/07/2016 624 צפיות 10 תגובות

“אתה יודע, תמיד אמרו לי שיש לי הילה אפורה… אתה יכול בבקשה לבדוק בשבילי?” דילן, חברי הטוב ביותר, הוא די מוזר… הוא יכול לראות הילות של אנשים, לקרוא מחשבות של אנשים…
“את יודעת שצבע ההילה משתנה פעם בחמש שנים? ההילה שלי הייתה כבר כתומה המסמלת היוולדות, אדומה כי כעסתי הרבה והייתי ילד בעייתי ועכשיו היא לבנה… כי קיבלתי את הכוחות שלי.”
“אתה רוצה להגיד לי שלכל צבע יש משמעות?” שאלתי אותו בעיניים נוצצות. ישבנו יחד על סלע קר מול הים, השקיעה צבעה את השמיים בגוונים אדמדמים וכך גם את האופק. הים היה רגוע. “אז למה הים כחול?” שאלתי, רציתי להתקיל אותו.
“הים כחול כי… טוב אני רק מנחש כאן, אל תתפסי אותי במילה,” גיחך, “כחול מסמל פרעות, רוגע, שלווה ומסתורין. ובכן, יש לילות וימים שבהם הים רגוע ושליו ויש גם כאלה שהוא פרוע ויוצר סופות אדירות. הים מלא במסתורין. יצורים וחיות, מי יודע מה מסתתר בקרקעית האוקיינוס? אף אחד!” הוא דיבר בהתלהבות.
“וואו, אתה ממש חנון של צבעים,” צחקתי עליו והנחתי את ראשי על כתפו.
“את יודעת, עם כמה שהשיער שלך נראה כמו צ’יפס והכל, הוא לא כל-כך טעים…” צחק כשהרוח הניפה את שיערי על פניו. הוא אומר זאת כי שערי צהוב ומתולתל. כמה שאני אוהבת אותו… אם הוא רק היה יודע. הוא הבחין בסומק שעלה על לחיי.
“את יודעת למה כשאנשים מסמיקים הצבע הוא אדום? כי אדום מסמל, בין היתר, גם מבוכה.” הוא הביט בפני והרים אותן. היינו ממש קרובים וקצב נשימותינו הפך לאחד. ניצוצות אדומים בקעו מהסלע, כנראה שנרתעתי טיפה כי הוא הביט בי ואמר, “אל תפחדי, זה מה שקורה שאנחנו, העל-טבעיים, מתאהבים.” הוא נישק אותי וחמימות עטפה אותנו.
“אז לא אמרת לי… איזה הילה יש לי?” שאלתי בעודי מתנתקת ממנו והתיישבתי זקופה לפניו. הוא הסתכל עליי, כבוחן אותי. הוא קימט את מצחו מעט… ואז… פיו נפער.
“ההילה שלך לא אפורה, היא שחורה,” פניו החווירו והוא הסתכל על השקיעה.
“וואו, ידעתי שאני רעה אבל לא עד כדי כך…” גיחכתי והנחתי את ראשי חזרה על כתפו. הוא קם מהסלע והתקדם אל עבר קו המים. “מה קרה?”
“שחור מסמל אובדן ומוות, את יודעת מה קורה למי שההילה שלו נהפכת שחורה?” הוא אמר מבלי להביט בי. קמתי אליו ואחזתי בידו. דמעות עלו בעיניו. “את תמותי, את תמותי ממש בקרוב… ואני מצטער, אין לי שום דרך לעצור את זה… נהפכת שחורה ואין שום דבר שאני יכול לעשות.” הוא התרחק ממני במהירות אל עבר העיר כשבכיו נשמע בקול. אז התיישבתי על החול הלבן והסתכלתי על השקיעה, תוהה מכל צבע וצבע בה אומר.

חנון של צבעים
דרוג הסיפור 4.6 | 8 מדרגים

תגובות (10)

יפה! ממליצה לך להפוך את זה לסיפור בהמשכים

31/07/2016 19:16

    תודה, ואם זה יקרה, תקראי את זה?

    31/07/2016 20:25

וואו. פשוט וואו. יש לי צמרמורת בכל הגוף… אני חושבת שזה הקטע הכי טוב עד עכשיו. רואים שהנושא העיקרי של הקטע הוא הצבעים ואתה בהחלט הצלחת לעניין אותי מההתחלה ועד הסוף. אני לא רוצה להרחיב במילים, דירגתי חמש.
במידה וזה יהיה הקטע הכי טוב מבין כל הקטעים, אתה תרשה לי לפרסם אותו בפרק של הנושא השני?

31/07/2016 19:22

    ממש תודה, וכן בטח! תודה רבהה

    31/07/2016 20:26

זה ממש מזכיר לי ספר מסוים- כל העניין הזה של ההילות וכו’…
חוץ מזה, יפה מאוד :)

31/07/2016 19:45

    סדרת בני האלמוות של אליסון נואל. משם שאבתי את ההשראה על ההילות כי בכל תחילת ספר היא שמה צבעי הילות ומה הם אומרים… תודה רבה

    31/07/2016 20:27

בדיוק לזה התכוונתי!
היית כותב/ת שזה פאנפיק…
אני לא קראתי את הסדרה, אבל דפדפתי בזה וראיתי את ההקדמה של ההילות…

31/07/2016 22:11

זה מהמם! מורידה בפנייך את הכובע

31/07/2016 22:28

ווואוו זה אליפות !! פשוט אהבתי..
היה מעניין יותר אם הייתה עושה מעזה סיפור בהמשכים !! פשוטטט זה צריך המשך!!????❤

01/08/2016 02:23

מאוד יפה, למרות שעצוב לי שהוא ככה קבע את מותה לפי ההילה.. :/
אהבתי את הסיפור =)

01/08/2016 23:54
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך