יום השכמות הבינלאומי

Grover 12/12/2018 203 צפיות אין תגובות

“קום אריק, קום כבר! אתה זוכר איזה יום היום נכון?” ככה היא נדנדה לי כמה דקות עד שהסכמתי להתעורר. קמתי עם פיהוק ושפשפתי את העין. “נו תתלבש…” אחותי המשיכה, “אתה לא רוצה לפספס את המצעד נכון?”. שיט, זה היום. בקושי ישנתי מרוב התרגשות. זו הפעם הראשונה שהמצעד מתקיים בכל העולם, עד לפני שנה, זה סתם היה יום םהשכמות, אבל עכשיו זה יום בינלאומי. רצתי לצחצח שיניים ולהשתין תוך כדי, ואז עמדתי מול המראה והורדתי את החולצה עם בוב מרלי. הורדתי גם את השרוואל. אמא עמדה בכניסה לחדר, “נו אמא, מה את אומרת? איך אני נראה?” היא צחקה ואמרה שאני מאוד חגיגי והתחתון מאוד הולם אותי. השעה כבר חמישה לתשע. עוד מעט אלפי אנשים יעבורו את ביתי כאשר אינם לובשים יותר מלבוש תחתון והולכים אחורה, עם השכמות שלהם קדימה בגאווה. אין לי כבר סבלנות. שנים חיכיתי ליום בו אלך ערום ברחובות, אראה את שכמותיהם של כל חבריי, אקנה גלידת שכמות.

“קום כבר אריק, אתה תאחר לבית ספר” אמא צעקה מהמטבח. הזדקפתי מהמיטה בבהלה. שיט, זה היה חלום? אבל כל כך ציפיתי לזה, כמעט כל חיי. עכשיו כן צריך להתלבש? הגעתי לכיתה עם כאב בטן, הרגשתי בפנים שמשהו לא נכון. פתחתי את הדלת וכולם הסתכלו עליי, אפילו אופיר, זאת שאני מאוהב בה, הרגיש מוזר לראות לה את הציצי, אבל לא מיוחד כמו שרציתי כי בעצם כולם ראו לה אז זה לא היה אינטימי. הם כולם היו בתחתונים, רק אני הייתי לבוש כולי. המורה ניסתה לא לומר שום דבר אבל ידעתי שהיא לא מרוצה ממני. חלק התלחששו ביניהם ואז מוטי הדפוק התחיל לצחוק “תראו את אריק! הוא לבוש! איזה אידיוט” וכולם ליוו אותו בצחוק.

יום השכמות הבינלאומי
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך