JonathanS
לא הסגנון הרגיל שלי, אני יודע. אני לא כותב על הרגשות שלי בדרך כלל. אבל יש דברים שאני לא יכול להחזיק בפנים. לא עוד.

כל לילה, כל בוקר

JonathanS 19/02/2016 1273 צפיות 15 תגובות
לא הסגנון הרגיל שלי, אני יודע. אני לא כותב על הרגשות שלי בדרך כלל. אבל יש דברים שאני לא יכול להחזיק בפנים. לא עוד.

השעה הייתה שעת לילה מאוחרת בחדרו.
הוא ישן שנת ישרים.
צפצוף אלקטרוני והבזק אור של מסך הטלפון העירו אותו, מודיעים לו כי התקבלה הודעה חדשה.
הוא רטן ותחב את ראשו לתוך הכרית, מנסה לחזור אל זרועותיו העוטפות של הלילה.
הוא ניסה שלא לחשוב על ההודעה המשונה, ועל השעה המשונה עוד יותר בה נשלחה.
הסקרנות ניצחה אותו.
הוא התהפך על משכבו, גורף את הטלפון בתנועה חלקה ומיומנת. הוא בחן את ההודעה.
"אני רוצה לפגוש אותך." היא אמרה, ותו לו.
הוא לא היה אפילו צריך לבדוק מי שלח את ההודעה.
הפעם הוא כבר ידע.

הוא קם בזריזות, ידיו מגששות אחר מתג האור כאחוזות דיבוק.
הוא מעד ונפל, ראשו נחבט בשידה.
הוא אפילו לא שם לב.
הוא התלבש במהירות, עוטה על עצמו את הדברים הראשונים שידיו תפסו בעודן מחטטות בארון.
הוא רץ החוצה, מחוץ לדירתו.
ירד גשם זלעפות, ולגופו הייתה חולצת טי דקה בלבד.
הוא לא הרגיש בקור וברטיבות, בעודו דוהר כמעט אל תוך המבול שבחוץ.

הוא המשיך לרוץ, כמעט ומחליק על המדרכה הרטובה.
הוא ציפה שברכו תשגר כידונים של כאב לכל חלקי גופו, כמתרעמת על המאמץ האינטסיבי שהוא כופה עליה.
שנים של שחיקה ופציעות הפכו את פעילות הריצה למייסרת למדי עבורו בחיי היום יום.
הפעם הוא הרגיש קליל כמעט, חופשי.
הוא המשיך לרוץ, הגשם מכה בו בחוזקה.
הוא עצר רק כשהוא ראה אותה.

היא עמדה מתחת לביתה, מתחת לגגון הקטן שבכניסה לבניין.
הוא נעמד מולה, מתנשף.
עיניה הכחולות ושערה האדום היו כמו שזכר, למרות שלא ראה אותה כמעט נצח.
הוא לא רצה להפסיק להסתכל עליה יותר לעולם.
הם בהו אחד בשני בשקט למשך שניות, אולי שנים.
"הזקן שלך גדל." היא שברה את הדממה עם חיוך קטן.
"את נראית בדיוק אותו דבר." הוא השיב, קולו מסגיר את התרגשותו.
הם שתקו שוב, מבטיהם לא נפרדים.
"אני אוהב אותך.", הוא שבר את הדממה.
חיוכה נמחק, בעודה מנתקת את עיניה מעיניו.
לבו נשבר לרסיסים, שוב.
הוא צעד צעד אחד קדימה.
"אני אוהב אותך." הוא אמר שוב, קולו נשבר קלות.
היא לא הגיבה, מרסקת כל רסיס לכדי אינסוף רסיסים נוספים.
הוא התקרב אליה עוד, עד שעמד ממש מולה.
"אני עדיין אוהב אותך." הוא אמר, קולו כמעט ולא בוקע מבין שפתיו.
דמעות זלגו מעיניו.

היא הרימה את מבטה אליו.
"נשק אותי." היא לחשה לו.
הוא הסתכל עליה, מבטו מלא פליאה.
"אבל…" הוא ניסה להגיב.
"נשק אותי." היא חזרה על עצמה, קוטעת אותו.
וכך הוא עשה, ליבו מתאחה חזרה תוך שבריר שנייה.
הוא החזיק אותה כל כך קרוב אליו.
הוא לא רצה שהרגע הזה יעלם.

צפצוף אלקטרוני והבזק אור של מסך הטלפון העירו אותו, מודיעים לו כי התחיל לו עוד יום.
הוא התרומם ממשכבו, מביט על קרני השמש שחדרו מבעד לחרכי התריסים.
דמעות של תסכול זלגו על פניו.
כל לילה הוא זכה בה שוב, רק בכדי לאבד אותה כל בוקר מחדש.


תגובות (15)

מושלם ולא טיפה פחות!!
כתיבה מדהימה שסחפה אותי, את טובה בזה, את מוכשרת, אל תפסיקי לכתוב!

20/02/2016 03:53

    תודה רבה! אגב, אני בן, לא בת… :)

    20/02/2016 10:51

אני חייב להודות שממש לא ציפתי להישאב ככה לסיפור. כתיבה מדהימה וטקסט שאמנם יש לא מעט כמותו אך בכל זאת הצליח להפתיע, כל הכבוד:)

20/02/2016 18:46

    כן זה סגנון די פופולרי בזמן האחרון… אבל לא הייתה לי דרך אחרת לפרוק את הרגשות האלה. תודה :)

    20/02/2016 18:51

היי. נחש מה? גיליתי שלמרות שאני כמעט רובוט לא כולם כמוני. ולא צריכים להיות. לכן כל הכבוד על האומץ לפרסם כזה דבר.
כתיבה טובה כתמיד.

20/02/2016 22:29

    אני בדרך כלל גם כן די סגור מבחינת הרגשות העמוקים יותר, שומר אותם לעצמי ולא משתף. זה הפריע לי יותר מדי הפעם. תודה רבה :)

    20/02/2016 22:31

    אני לא עזרתי לך לגלות את זה, נכון?

    21/02/2016 11:21

זה כזה מקסים ומרגש אך גם עצוב… אהבתי מאוד =)

21/02/2016 08:31

    תודה רבה!

    21/02/2016 10:56

וואו סיפור ממש מתוק.
אם כי זה אולי מוזר אבל העובדה שהוא התפרץ במילים והיא במיניות שלכאורה זה צריך להיות הפוך… האם זה מכוון?
כי זה נתן לדמויות יותר אופי ואהבתי את זה…
וכמובן נחלתי אכזבה מהסוף(לא מהכתיבה)… אבל נראה לי שזאת מטרתו…

21/02/2016 11:20

    תודה רבה!
    זה אכן מכוון…

    21/02/2016 11:29

מהמם, כתיבה סוחפת. (אשמח אם תקרא גם את הקטעים שלי ^_^)

21/02/2016 15:01

    תודה רבה!

    21/02/2016 15:09

פשוט מדהים כמה הסיפורים שלך חוויתיים, הצלחתי לחוש את הסיפור ולראות אותו בעיני רוחי. הו הקנאה

22/02/2016 11:56

    המון תודה לך, כיף לשמוע!

    22/02/2016 12:03
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך