לדבר אל הקיר

Grover 14/08/2019 145 צפיות אין תגובות

“אמא, למה קוראים לי טמבור?”, שאלתי. אמא שלי היא דוקטור לפסיכולוגיה. אני לא בטוח מה זה אומר אבל שמעתי אותה אומרת את זה לכל בן אדם שהיא פגשה אז זה בטח חשוב. כשאני שואל אותה שאלות היא תמיד לוקחת רגע להסתכל עליי כאילו שהיא מחכה לראות אם אני יכול לענות עליהן בעצמי. “כי קנינו אותך בטמבור. אני ואבא שלך בדיוק עברנו לגור ביחד ורצינו לצבוע את הדירה, אז הלכנו לקנות צבע, וכששאלו אותנו איזה צבע אנחנו רוצים אמרנו שאנחנו רוצים שתהיה תחושה של חיים בבית. הכוונה הייתה מן הסתם שהצבע שנמרח על הקירות יביא את התחושה אבל המוכר מיהר לומר שיש לו בדיוק את מה שאנחנו מחפשים…” היא התקרבה אליי ועברה לצידי כאילו לא הייתי קיים ואז התיישבה על הספה והמשיכה כאשר מבטה בוהה מעבר לקיר החלק שבסלון. “…המוכר שם דלי גדול מפלסטיק במכונה שמכניסה כמות מדויקת של צבעי יסוד, לבן ושחור לפי תוכנה של מחשב שיודעת איך לייצר כל צבע. המכונה הכניסה קצת צהוב, הרבה אדום ולבן, וממש מעט כחול ושחור. אחר כך סגרה את הדלי ושקשקה אותו בעוצמה גבוהה כדי שהצבעים יתערבבו. ככה נולדת.” היא התחילה לבכות, קמה מהספה והלכה לחדר שלה.

“אמא, למה אני גבוה יותר ממך ומאבא?” היא היססה הפעם, צעדה כמה פעמים הלוך ושוב כאשר ראשה מורכן מטה. לרגע היא הרימה את ראשה ואז אצבע וחיוך כאילו עלתה על פיתרון יצירתי, ואז הורידה את ידה והביעה בפניה אכזבה קלה. היא התיישבה שנית על הספה ובהתה קדימה. “תראה, אין לי דרך פשוטה לספר לך ויכול להיות שכבר ניחשת אבל אני ואבא שלך לא ההורים הביולוגיים שלך. למעשה אין לך הורים כמו שיש לשאר הילדים. למעשה אתה לא כמו שאר הילדים…” היא חזרה לייבב ורצה לחדרה.

“אמא, אני רוצה אח, אפשר שיהיה לי אח? אמא שלי חייכה “כן” היא אמרה, “רק תחכה פה ואני אלך ואביא לך אח קטן”. היא יצאה מהדלת בלהט, שמעתי מבפנים את מנוע הרכב. אחרי שעה היא חזרה ובידיים שלה דלי צבע מנירלט. היא פתחה את הדלי והוציאה את הרולר מהניילון. “רגע, אמא, איפה אח שלי הולך להיות?” היא עדיין חייכה מאז השיחה הקודמת. הרגשתי שמשהו לא בסדר. “אמא אני לא רוצה שאח שלי יחליף אותי בסדר?” שאלתי, אבל היא לא ענתה לי. היא טבלה את הרולר באח שלי והתחילה למרוח אותו עליי. “לא אמא, מה את עושה? היא המשיכה לצבוע ולא הפסיקה עד שכיסתה אותי לגמרי. “הנה עכשיו הוא לא יכול לשאול יותר שאלות”. אבא נכנס בדלת והביט על הקירות הטריים. “מותק מה קרה לטמבור?” היא שכבה על הספה, “טמבור שאל יותר מידיי שאלות. תכיר, זו נירלט. נראה לי יש לנו כמה חודשים עד שהיא תלמד לדבר.

לדבר אל הקיר
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
תגיות: , ,
סיפורים נוספים שיעניינו אותך