קאמילו אזאגי מנשה
המשיח מסתובב בתל אביב עם עגלת סופר מצ'וקמקת...

למשיח אין שיניים

המשיח מסתובב בתל אביב עם עגלת סופר מצ'וקמקת...

למשיח אין שיניים
(סיפור קצר)
מאת קאמילו אזאגי מנשה

את מני אפשר לראות מסתובב בשכונה עם עגלת הסופר המצ’וקמקת שלו. הוא בשנות החמישים של חייו וגר באחת הסימטאות של שכונת פלורנטין בדירה קטנה ומוזנחת שירש מהסבתא. ככה הוא מספר לכולם בקולו הצרוד. מני הוא לכל הדעות עוף מוזר ולא רק בגלל המראה החיצוני שלו. הוא תמיד לבוש במין פיג’אמה קרועה וצבעונית שניראת כמו תחפושת מאולתרת של ליצן. אולי כי הוא נוהג לרקוד ולשמח את העוברים ושבים באחת הצמתים. אפשר לשמוע את הצחוק המיוחד שלו מרחוק. כמו נעירות של חמור הצחוק שלו. למרות שאוסף בקבוקים לא ראו אותו אף פעם מקבץ נדבות. “אני מקבל קיצבה, אומר, כי אני נכה”. “כשהייתי צעיר הייתה לי פציעה קשה בראש”, מסביר. ואז הוא מוריד את כובע הגרב וחושף צלקת גדולה בצורת פרסה על הגולגולת. אבל הדבר הכי בולט אצל מני הוא שאין לו שיניים. שמדברים איתו רואים בקושי כמה שיניים ירקרקות קדימה ועוד כמה בצדדים וזהו. כאשר הוא אוכל הכל קופץ לו מהפה כמו סיר חם של פופקורן בלי מכסה. לפעמים הוא מדבר עם עצמו ועושה תנועות עם הידיים תוך כדי הליכה ברחוב. גם ניראה כורע ברך ולוחש לאיזה כלב או חתול. או שמצמיד את מצחו לעץ וממלמל משהו בשפת נסתרים. אה, וגם טוען שהוא יודע מה אשר בליבו של כל אדם. לא פלא שיש אנשים שנבהלים ממנו ועוברים לצד השני של הרחוב.
אבל מני הוא נשמה טובה שלא מסוגל לפגוע באף אחד. להיפך, תמיד מחייך ודורש בשלומם של האנשים. “שיהיה לך יום טוב”, מאחל למכרים שלו. לעיתים קרובות גם אומר דברי חוכמה שאתה לא מצפה לשמוע מאיש כזה. בהחלט תהיות מעוררי מחשבה. אני לא זוכר את כולם אבל הנה כמה דוגמאות. למשל שמוח האדם משמש כמין אנטנה שקולטת ומשדרת אנרגיות שעלולות לשנות את המציאות שלנו לטובה או לרעה.
או ש”פרו ורבו” זאת מצווה אומללה שלא הייתה צריכה להיכתב בשום ספר דתי. “ככה מדבר מגדל בקר ולא אל רחום. מה?, לא מספיק עם שני ילדים?”, הוא גוער. “איך אפשר להביא סתם מיליוני ילדים לעולם כדי שיסבלו מעוני ומהשפלות?. תראה מה הולך בהודו, במצריים ובברזיל”.
במיוחד הוא אוהב את הפתגם שאומר: “הדבר הכי גרוע ברוע של האנשים הרעים הוא השתיקה של האנשים הטובים”. לכן לדעתו, “אף על פי “שהעולם כמנהגו נוהג”, על בני האדם להתנגד לאי צדק באופן פעיל אם כי בתבונה כי הרוע מטבעו דורסני. חייבים להפגין התנגדות כדי להביס את הרשע אפילו במחיר של אובדן הפרנסה או מעצר על ידי המשטרה. כי את העולם אי אפשר לשנות אבל את הסביבה המצומצמת של כל אחד אפשר”.
לפעמים הוא מזכיר עד כמה הבן אדם יצור פגיע. “לא משנה כמה חומות יבנה האדם סביבו כדי להתגונן נגד הפרענות: בית מפואר, שומרים, תארים, ביטוחים, הרבה כסף והשפעה…זה לא יעזור, גלגל הפרענות תמיד משתולל וכל אחד עלול להיפגע מפיטורים, תאונות ומחלות קשות, טינה בין קרובי משפחה, מעשה רמאות , פיגוע, פשיטת רגל, אסונות טבע ומלחמות. אתה זוכר את המקרה של האשה שחזרה מהעבודה והלכה לתומה על המידרכה?. זה היה בטבריה לפני כמה שנים. עץ אקליפטוס ענק נפל עליה ומחץ אותה למוות”.
מני גם מגלה לאנשים סודות השמורים רק למקובלים: “אני אגלה לך סוד. כל יהודי שעוצם עיניים ואומר בהתכוונות שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד מגייס באותו רגע את הכוח הנפשי האדיר של כל העם היהודי כדי שיוכל להשיג מטרה נעלה”. כלומר, אם אני הבנתי אותו נכון, “שמע ישראל”… זה מין אלגוריתם מיסטי שבעזרתו, בשפת הקבלה, פורצים את “המחסום” אל העולמות העליונים.
פעם אמר לי שהוא לא מבין את האנשים שנוסעים להשתטח על קברי צדיקים כדי לבקש זוגיות או פרנסה טובה. “זאת עבודה זרה. הנוצרים עושים את זה במקום להתפלל ישירות לאלוקים. למדו את זה מהפאגנים. מה לא ברור?. קבר זה מקום של טומאה. רק עצמות רקובות ואפר יש שם. הנשמה של הצדיק נמצאת במקום אחר. בתקופת בית שני הכהנים היו נמנעים מלבוא במגע כלשהו עם קברים בגלל טומאת המת שההיתה פוסלת אותם מהעבודה בבית המקדש. איך יכול להיות שאנשים מתפללים ליד קבר ומאמינים שהבור הקודר הזה יכול לשמש שער לעולמות העליונים?. חוץ מזה האל הנשגב לא עוסק בשטויות האלה”.
גם מאוד אוהב להטיף נגד החומרנות וצרכנות היתר שמשעבדת את רוב האנשים. “אוגרים חפצים יקרים ומיותרים וחושבים שזה נותן משמעות לחיים. מי צריך בר מיים שעולה כמו מקרר, מגהץ קיטור תעשייתי לבית, סמרטפונים באלפי שקלים, מכוניות פאר במחיר של משכנתא, הנעלה וביגוד של מותגים, חתונה עם פעלולים במאות אלפי שקלים, אוכל גורמה פלצני, עגלת תינוקות מלכותית, תיק גב יקר ערך לילד ומינוס של 250 אלף שקל?…רק מטומטמים שרוצים להשוויץ מול העדר ושאחר כך לא מבינים למה הם לא גומרים את החודש. הנה, אני חי מהקצבה ומהבקבוקים ולא חסר לי כלום”…

מול הדירה שלו יש חצר עם גינה שהוא מטפח במסירות. כיוון שהדירה קטנה הוא תמיד יושב לאכול בחוץ על כיסא ושולחן בלויים שבטח נעזבו ברחוב. כאשר מישהו מהשכונה עובר הוא צועק לעברו: “אחי , מה נשמע?”. “אחותי, שבת שלום”. “נשמה, חג שמח”. עם אלה שעוצרים לרגע לשאול מה שלומו הוא משוחח על מזג האוויר או על איזה צמח יפה בעציץ שבור שהוא מצא זרוק ליד הפח, או על הצבע החדש והצורם שהוא צובע בכפייתיות את דלת ביתו. ואם יש לאנשים קצת זמן מני משתף אותם באיזו הברקה שהייתה לו. למיטב ידיעתי אף קרוב משפחה לא נראה בא לבקר אותו…
פעם שאלתי אותו: מה קורה מני?. מה אתה עושה?. “אתה רואה…אני מחכה”, ענה לי”. למה אתה מחכה?…ואז הוא חשף את מעט השיניים שלו ואמר לי עם חיוך עייף בפה: “אני מחכה לשעת כושר”. שעת כושר למה?…”אני לא יכול לספר לך!”, השיב. ואז הוא הפסיק להשקות את הצמחים וניכנס לדירה בסבר פנים חמורות תוך כדי זה שהוא ממלמל מילים שהזכירו לי את סידור התפילה.
יום אחד ראיתי שאיש חרדי לבוש שחורים דפק לו בדלת. מני פתח ונתן לו להיכנס. שמעתי קולות מוזרים שבקעו מבפנים והחלטתי להתקרב. אלה היו קולות של תפילה. מין יבבה שלתדהמתי הפכה לאחר כמה דקות לשירה משמחת מהולה בצחוק. כמו נעירות של חמור הצחוק של מני, זוכרים?. כאשר האיש המזוקן יצא שאלתי אותו אם מני בסדר. “כן, הוא בסדר”, ענה הצדיק. ומי כבודו, אם מותר לי לשאול?. “אני גבריאל”, השיב בשלווה. קרוב משפחה שלו?. “לא, אני רק השליח”…
בפעם הבאה שראיתי את הרב הזה בסביבה שאלתי אותו: תגיד, אתה חבר של מני?. “כן, ואני גם איש סודו”. איש סודו?. מה הסוד?, שאלתי. אז הוא גילגל את פאותיו הארוכות, התקרב אלי ולחש לי באוזן: “מני הוא המשיח”. נדהמתי וחשבתי לעצמי למה דווקה לי הוא מספר את זה?. מה?. אתה רציני?, השבתי. “כן, בכל דור יש אחד כמוהו שבא לגאול את העולם”. אתה עובד עלי, נכון?. אתה יודע שאם מני יכריז בפומבי שהוא המשיח יאשפזו אותו מיד בבית חולים פסיכיאטרי. חוץ מזה, הוספתי, תראה איך הוא נראה?. הבן אדם מוזנח ומדבר עם העצים. חסר לו רק לצלוע כדי להיות דומה לקואסימודו הגיבן. “דומה למי?”, שאל הדוס. לא משנה, אמרתי לו, בחייך, אתה רוצה להגיד לי שלמשיח אין שיניים?. ולמה הוא לא מתקן כבר את העולם הדפוק הזה?. הרי בשביל זה הוא נשלח לעולם, נכון?. “אתה טועה, הוא בהמתנה כמו כל קודמיו שבאו ולא התגלו. בני האדם חייבים קודם לחזור בתשובה על מנת לעלות את העולם הזה מדריגה מוסרית. רק ככה המשיח יתגלה וינציח את המצב בו הטוב גובר על הרוע. ואז תתקיים הנבואה של הנביא ישעיהו. אני אזכיר לך אותה”:
“וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה’ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה’… וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע… וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ…וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה”.
הקשבתי בסבלנות ואמרתי לו: כל זה טוב ויפה אבל נדמה לי שלמני חסר בורג.
“מה רצית?, צריך להיות קצת משוגע כדי להיות משיח. יש כאלה שנשלחו בעבר ונשרפו או נתלו על ידי המון משולהב”.
אוקיי, נניח שכל זה נכון. מה עם האנושות?. לא הגיע הזמן לעשות משהו?. תסתכל על העולם. אנשים גונבים, נועפים, אונסים, משמידים ורוצחים אחד את השני… שכחתי משהו?.
“נראה לי שזה תיאור מדוייק אבל לצערי חלקי”, אמר וליטף את זקנו.
נכון, הייתי צריך להוסיף שמרמים, מנצלים ומענים את הזולת. תיראה מה הולך בסוריה. שוב השמדת עם על ידי שליט פסיכופאט. ומה לגבי כמיליארד איש שחיים בעוני מחפיר וסובלים מרעב?. אתה רוצה להגיד לי שבעולם איום שכזה אפשר להתעלות מוסרית?.
“תאמין לי, המצב היה יכול להיות יותר גרוע”.
אתה מדבר ברצינות?.
“כן, עדיין יש צדיקים בסדום. אנשים חדורי חמלה שהנתינה לזולת מניעה אותם. ותתפלא, הם לא מעטים. בזכותם העולם מתקיים”.
אז יש לך תקווה?.
“כן בטח. אם לא הייתה לי תקווה לגאולה לא הייתי בא לכאן כדי לחזק את מני”.
אגב, איפה היכרת את מני?. אל תגיד לי שהוא למד איתך דפי גמרא בישיבה?.
החרדי חייך והשיב: “לא, מה פתאום. הוא היה המפקד שלי בצנחנים”…

למשיח אין שיניים
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (2)

וואו, אין לי מילה אחרת. עם משפטים כל כך רבי עוצמה “הדבר הכי גרוע ברוע של האנשים הרעים הוא השתיקה של האנשים הטובים”. המשפט הזה ממש נחת עלי והכתיבה מדהימה ונהניתי כל כך לקרוא.

15/05/2020 09:34

הסיפור יפה והכתיבה מדהימה!
המשפטים כל כך מוסיפים ומלמדים!

15/05/2020 10:33
סיפורים נוספים שיעניינו אותך