סיפור ראשון שאני מעלה לאתר.

לשנות את המצב

04/08/2013 719 צפיות 4 תגובות
סיפור ראשון שאני מעלה לאתר.

“הלוואי שהיה ביכולתי לשנות את המצב,” אני ממלמלת חרש. הקירות הלבנים אוטמים אותי מכל צד, ואני מרגישה כאילו אני נלחצת ונחנקת בתוכם. “הלוואי שהייתי יכולה לגלות מה יתרחש בעתידי, אם המצב ישתנה או ישאר גרוע כמו שהוא עכשי-” אני לא מסיימת את המשפט מפני שליה, אחותי הגדולה, נכנסת לדברי:”כן, באמת מעניין אם תישארי ממורמרת וזעופה כמו שאת כעת, או שביום מן הימים תפסיקי להתלונן ותתחילי להיות בן אדם נחמד, לשם שינוי,” נימת קולה מזלזלת ופיה מתעקל לחיוך כעוס. עיניה הגדולות אינן מביטות בי, אלא מופנות הישר אל התקרה. איך היא שמעה אותי, לעזאזל? אני מחליטה לא לענות לה ורק לנעוץ את מבטי בשעון הקיר הישן.

החול החמים מדגדג את כפות רגלי. אני מסיטה קצוות שיער שחורות מפני ומביטה סביב, במראה שנפרש אל נגד עיני. הים מנצנץ לאורה של השמש, איים רחוקים נראים בקו האופק. אני צועדת בנינוחות. שקט רב כל כך שורר סביבי, כך שאני שומעת את ניפוץ הגלים על החוף ואת שריקת הרוח הקרירה. אני מופתעת כשכיסא נדנדה נגלה מולי על החול. יושבת עליו קשישה שעיניה כחולות כצבעו של הים וקצוות משיערה הלבן נופלות על פניה. אני מבחינה כי אצבעותיה מתופפות בהיסח הדעת על מפתן הכיסא, ולאחר רגע קצר אני שמה לב שאני מתופפת את אותו המקצב על ברכי.

“שבי,” אומרת הקשישה ומישירה אלי את מבטה. אני מעיפה מבט אל הקרקע החולית, החול יטנף את בגדי. אני ממשיכה לעמוד ומשלבת את זרועותי. “ידעתי שתמשיכי לעמוד,” הקשישה אומרת וחיוך קל עולה על פניה. החיוך מוכר לי. מוכר יותר מדי. ניחוש פרוע לגבי זהותה של הקשישה עולה בראשי, אולם אני משתדלת להדחיקו.
“אז למה הצעת?”
“מה זה משנה,” קולה של הקשישה צורם לאוזני. אני מנידה קלות בראשי ונועצת את מבטי במים. “מבטך רע, ממורמר,” היא מציינת באטימות, כמו שמציינים עובדה. מילותיה אינן גורמות לי אי נעימות.
“אני פשוט משבשת דברים. אני נכשלת בהכל.”
“את פשוט נוטפת רחמים עצמיים.” אני מנתקת את מבטי מהמים ומסתכלת עליה בזעם. מבטה ממוקד על עיני.
“זה נכון, את יודעת זאת. בגילי המופלג אין לי כל אפשרות לשנות את הדברים. הייתי רוצה לחזור לגילך הצעיר. הייתי רוצה לתקן טעויות שחוללתי בעברי,” קולה אינו רגוע, אלא רועד ולא יציב. אני מרגישה כאילו מבטה חודר לנפשי. “אולם אין זה אפשרי?” היא מוסיפה.

שבוע לאחר מכן, בעת שאני נזכרת באותה קשישה חיוך מתפשט על פני. איני יודעת אם היה זה חלום, הזיה או מציאות משונה, אך דבר אחד ברור לי: הקשישה- זו אני. כעת אעשה הכל כדי לשנות את הדברים לטובה, לפני שיהיה מאוחר מדי. אני מתופפת מקצב מוכר בקצות אצבעותי.

לשנות את המצב
דרג את הסיפור

תגובות (4)

הו ברוכה הבאה לאתר D:
מקווה שתהני פה (אני מנחשת שבת? או בן?..) ותמשיכי להעלות סיפורים/שירים…
וזה סיפור ממש יפה. אהבתי את המסר ואת הכתיבה =)

04/08/2013 11:37

בת, תודה רבה :)

04/08/2013 11:44

סיפור יפה, כתוב היטב לדעתי ^^

04/08/2013 13:59

תודה :)

05/08/2013 01:42
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך