מחלקת אבידות ומציאות
היה היה אדם שכל הזמן היה מאבד דברים.
זאת הייתה מן תופעה כזאת, בלתי פוסקת שנבעה מבלבול, מלחץ וממה לא.
והיא לא נתנה לו מנוח.
בהתחלה היה זה המעיל שלו. הוא היה על האוטובוס בדרך לשיעור יוגה, וכשירד מן האוטובוס לפתע גילה שהמעיל לא עליו.
הוא מיד ניסה ליצור קשר עם מחלקת אבידות ומציאות של האוטובוס, אך הם לא מצאו את המעיל שלו.
לאיש היה חבל על המעיל, אבל זה לא היה סוף העולם. הוא נשם לרווחה ואמר לעצמו שידאג שמשהו כזה לא יקרה שוב. ובכל מקרה, לא היה לו מה לעשות עם זה כרגע.
לאחר מכן אלו היו מסמכים חשובים. הוא היה על האוטובוס בחזרה מהעבודה שלו, ובתיקו היו מסמכים חשובים מהעבודה שלו שהיה לו אסור לאבד מכיוון שהיה בהם מידע מסווג.
כשיצא מהרכבת, המסמכים לא היו בתיק. הוא כנראה הוציא משהו מהתיק ובלי לשים לב המסמכים נפלו לו מהתיק.
הוא מיד ניסה ליצור קשר עם מחלקת אבידות ומציאות של הרכבת, אך הם לא מצאו את המסמכים שלו.
הפעם האיש כבר לא האמין שדבר כזה קרה. הרי הוא ידע שאלו מסמכים חשובים שאסור לו לאבד. הוא כבר פחד, הוא לא ידע אם זה לא יקרה שוב. ובכל זאת, הוא נאחז במחשבה שכמה שהוא לא יתייסר על אובדן המסמכים, בסופו של דבר זה קרה ואין לו מה לעשות עם זה.
לבסוף היה זה ליבה של אהובת ליבו. הוא היה בביתה, ולאחר שיחה ארוכה הוא איבד את ליבה, כלומר הוא גילה שהיא לא רוצה להיות איתו בקשר רומנטי.
הוא לא היה בטוח שליבה בכלל היה שלו אי פעם, אבל מה שבטוח הוא שעכשיו הוא איבד כל פיסה של ליבה שאי פעם הייתה לו.
לצערו לא הייתה מחלקת אבידות ומציאות ללבבות של נשים, אין אף אחד שיכל להשיב לו את ליבה מלבד היא בעצמה, ואפילו בה זה לא באמת לגמרי תלוי.
הפעם האיש התפרק לגמרי. הוא כבר היה בטוח שדברים כאלה עומדים לקרות כל הזמן. גם עכשיו לא היה לו מה לעשות עם זה כרגע, אבל זה לא מנע מהכאב להיות חזק מאוד.
הוא לא הבין מה הוא לא עשה נכון שהדברים כל כך לא מסתדרים בחיים שלו. הוא לא הבין מה הוא עשה רע שהעולם מתאכזר אליו ככה.
הוא נזכר לבסוף שכאב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, אבל בכל זאת הכאב היה כל כך קשה שהוא הרגיש שהוא היה חייב להפסיק אותו.
הוא הלך כל הדרך מביתה של אהובת ליבו אל עבר צוק גבוה, והוא טיפס עליו. הוא הלך אל קצה הצוק.
הנוף היה כל כך יפה מהצוק, וזה הזכיר לו את התקופות היפות שכן היו לו בחיים, אבל הן היו ממש מעטות והן היו ממש מזמן.
להיזכר בהן זה לא הדבר שגרם לו להתחרט על המעשה שהוא עומד לעשות.
היה זה יום גשום, והצטברו מספר שלוליות גדולות על הצוק. זה משך את תשומת ליבו של האיש, והוא התפנה לרגע להביט באחת השלוליות.
לפתע הוא ראה בשלולית פנים שהוא בקושי זיהה. הוא לא הבין את מי הוא רואה בשלולית, עד שלפתע קלט שמדובר בעצמו.
הוא בקושי זיהה את עצמו. כנראה שהתלאות שעבר שינו אותו מקצה לקצה.
לאחר שהרהר בכך מספר רגעים, לפתע הוא הבין.
הוא הבין שלמעשה זה שהוא איבד את המעיל, את המסמכים ואת ליבה של אהובתו זה לא היה כל כך נורא כמו שהוא חשב. זה אפילו שולי יחסית.
הדבר הבאמת קריטי שהאדם איבד היה דבר אחר.
הוא איבד את עצמו.
ולאחר שהרהר בכך מספר רגעים, הוא לפתע הגיע למסקנה שאולי, דווקא עם האובדן הזה יש מה לעשות.
יש דרכים שהוא יכול למצוא בהן את עצמו, או לפחות יש דרכים שהוא יכול לחפש בהן את עצמו והחיפוש הוא דבר מאוד חשוב בפני עצמו.
הוא החליט שאולי מוקדם לוותר על עצמו. לא הייתה לו מחלקת אבידות ומציאות לפנות אליה, אבל היה לו את עצמו.
הוא החליט שהדבר הראשון שעליו לעשות הוא לרדת מהצוק הזה ולהבין מה הוא עושה עם עצמו ואיפה הוא עומד.
עמד בפניו מסע לא פשוט. ככל הנראה המסע החשוב והקשה ביותר בחיים. האם הוא יעבור אותו בשלום?
תגובות (0)