נסיעה קצרה

יעל עמדה בתחנה והזמנתי אותה להצטרף. חייכה ועלתה לרכב. כשהתחלנו לנסוע נזכרתי שרציתי לקנות זוג גרביים. שאלתי "תחכי רגע?" אין בעיה, אמרה. "אל תמהר. יש מספיק זמן". עצרתי ובאה איתי לחנות.
"אולי את צריכה משהו?" שאלתי.
"לא, יש לי הכול".
"רוצה שאקנה לך חזייה?"
יעל חייכה במבוכה ורצתה להגיד לא. אבל הרעיון שקע אצלה. חייכה, היססה ובסוף התעשתה":
"אתה יודע מה? למה לא". והלכה לבחור חזייה.
שילמתי, חזרנו למכונית והמשכנו. אמרה:
"עכשיו בטח תרצה לראות אותי לובשת את החזייה".
"בשמחה רבה".
"אבל אשמח יותר לראות אותך לא לובשת את החזייה".
חייכה שוב במבוכה, ועברה דקה או שתיים.
"ואם תראה אותי בלי חזייה מה תגיד?"
"אנשק את פטמותייך".
"מה תגיד, לא מה תעשה".
"שפת הגוף" אמרתי.
אחרי כמה דקות הגענו לביתה ועצרתי להורידה.
התמהמהה לרגע ואמרה:
"אתה יודע מה? בוא תעלה לכמה דקות."

https://www.tale.co.il/author/urila