בירבורי זיקנה

01/03/2018 351 צפיות אין תגובות

אותי מטריד,
שאלוהים הזה אינו שלי,
אינו חבר אינו ידיד,
שאם בכלל זורק לי רק מידע שולי.
אני, שעם כל יום חולף
הולך ומתקצר,
הזכרון דולף
הלוך בלי שוב עוד תא נושר גורף אתו אחר
בקושי יש על מה
להידבר עם מי ששוב איני זוכר.
רוצה הייתי אז
להשתנות מאוד.
היו לי ברשימה
דברים הרבה כל כך ללמוד,
לולא זה איש קטן, באני משום מה
נלחם שלא אוכל לבגוד
ולא ברור על מי או מה,
לי ברשתות השליט דממה.
נכון, שלאויב הוא לא אפשר להתקרב
אולי הציל את החברה
למרות, שלא היתה זו מטרה,
מהתמסר ליד זרה
ולא היתיר לי לספר
וכך ביד רמה
הוריק אותי מתוך עצמי,
נגדי עורר בי מרד עממי,
ביצע בי את זממי,
בצע את הביצה
וגם הותיר שלימה
אבל סדוקה, משם פורצים בלי הפסקה
תלי מילים ושימושים, שמבקשים
“אותי וגם
אותי תכלול הוי בן אדם,
תרד לעם”
הולכים עלי אימים
ומתכתשים גם לבינם
“נעשה לך חיים קשים,
נדביק לרשימות הלא דרושים”
מזל שהאישון שלי שומר,
שככה סתם לא אתפזר.
הוא גם מכיר אותי יותר,
“.קצת הגיון” זה מה שהוא אומר
“תשבץ כמו חיים מסתדר”,
רק בזכותו אני פותר
או בסדר אחר.

בירבורי זיקנה
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך