עלײ הגיון

12/11/2020 339 צפיות 2 תגובות

מניחים שזו שוב מאותם פעמים
שמנסה אלוהים
להסיר משכמו את עולו של עמו
ומגייס מכשף עם קטע כחול
שיכול במו פיו להרוס את הכל
לשבש ולתקוע,
עם כח לחשוב וכושר לכתוב
לשלל לארוב ומתת לאהוב
עזות מצח לגנוב
ומיד לשכנע שהוא לא פושע
הדגם המוכר הוא הרבה יותר טוב.
וכשלמרבה האסון לא מספיק הגיון נמצא לו ברחוב
האיש לא התבושש ויצא לגשש
אם מוכרים ובכמה, שלא יתרושש.
טרח ונהר לארצות המחר,
שכן פה בשכונה לא נמצא לו מבחר.
קנה ומכר חי בעושר ויקר
נולדו לו בנים או בנות והשאר
את הכל הוא צבר
אך הגיע ליום שבו חש מבוגר
חיש האט ועצר, את נפשו הוא חקר
כלום הבשיל עת הכבר
והפציע הסתיו וניגזר גם עליו לסכם את חייו
במקום לא מוזכר בקצה ארץ ניכר,
רק סיתות מתוקצר שהיה ועבר.
לארצנו חזר, המקום שמכבר,
זו היתה מדינה הגיונית הוא זכר.
בדלפק הוא תושאל מול לבלר מסולסל
מי ומה הוא בכלל.
“יהודי” הוא אמר.
“יש מסמך או נייר
מרב אורטודוכסי עשיר ומוכר?”
“אני הן נימול.”
“הכרחי, אך זה לא הכל.
בלי קפוטה ושטריימל או חזות ספרדית
איך נוודה שאימך יהודִית
ולא, לא עלינו עוד גויה רֹוסית?”
“בשביל מה זה חשוב?”
זה החוק לשמירת טהרת הישוב.
מאז הקורונה המון משתעל כמו ארבה על גבולות ישראל מתנפל,
על חשבון המדינה בחוליו לטפל
או רחמנא ליצלן דמי קבורה לקבל.
חובתנו לחסוך,
רק את מה שחשוב לממן ולתמוך.”
“צדקת ממני, אני מתפעל,
דוקא יש הגיון במדינתך ישראל.”

עלײ הגיון
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (2)

כרגיל, הכתיבה קולחת, והחרוזים סבירים פלוס. אין ספק ש’ספוקן’ זו ההתמחות שלך בכתיבה.

הערה טכנית: בין קבוצות החרוזים, כדאי להוסיף שורות רווח. זה יעזור לקוראיך לבדֵל פסקאות, ויעזור לך לשמור על משקל אריח־לבנה נכון.

כדאי להיות עקבי בחוקי החריזה. כמובן, אתה היוצר, והמסר קודם לצורת ההגשה, אבל- כשחוקי החריזה משתנים תוך כדי הפסקה, זה צורם.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

15/11/2020 16:54

    תודה. גם שיניתי את ההתחלה

    16/11/2020 11:37
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך