תווי החלומות

25/04/2010 694 צפיות תגובה אחת

כשלילה עטף את השמיים,
נכנסתי למיטתי, ועצמתי את העיניים.
וכמו שביום מותי, כשנשמתי תעבור אל העולם הבא,
צליל כינור בראשי התנגן, ואל חלומותיי אותי הוא ליווה.
ואין זו מנגינה שבעבר שמעתי,
הייתכן שאת המנגינה בראשי יצרתי?
ולפתע קונצרט של כינורות, מנגנים כה מדהים,
מחשבותיי הפכו למיתרים, ונפשי פורטת אותם לתווים.

ומחשבותיי מצוות: “את המנגינה עליך לכתוב,
אל תתן למנגינה לברוח ואת עולמנו לעזוב.”
אך לכתוב מוזיקה אינני יודע,
אינני מלחין, מוזיקה הינני רק שומע.

ולבסוף, הקונצרט נגמר, ועזב אותי לשלום,
ואני כבר שרוי עמוק בחלום.
והמנגינה אותי עזבה, ונמחקה לי מן הזכרון,
לא אשמע אותה יותר, גם עד יומי האחרון.
וכשהלילה יתפזר מן השמיים,
ואור יזרח לחדרי, ויפקח לי את העיניים.
אהיה בייגון, על המנגינה שאותי עזבה,
ואכתוב עליה הספד, עד שאשמע אותה שוב בעולם הבא.

תווי החלומות
דרג את הסיפור

תגובות (1)

וואוו ריגשת אותי.
אתה כותב בצורה מדהימה!
מחכה לסיפורים נוספים…

01/05/2010 11:18
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך