hasafranit
בהתחלה, זה לא הכיוון שנטתי אליו. אבל ככה זה כל פעם, אז זה בסדר. רציתי לכתוב על עולם מושלם, עולם אינסטגרמי כזה, שבו כולם יפים ועליזים, צבעוניים ונקיים, והכל טוב. בהמשך הכתיבה, הבנתי שמהעולם ה''מושלם'', נולד עוד עולם, או להיפך. נולד העולם בו נשים חייבות לציית, להיות יפות ועדינות, וחייבות להצליח בזה. הסיפור הוא דאבל מסר - או לא מסר, רק מין קו תחתון שמדגיש שהעולמות האלו קיימים. אני אוהבת את הסיפור הזה, אולי אפילו הוא בין האהובים עליי. אני לא יודעת למה, אבל אני שמחה שכתבתי אותו. אני לא חווה שום דבר שכתבתי פה בחיי האמיתיים, ואני מקווה שגם אתן לא. בין אם זה הרצון להיות מושלמת והרדיפה אחר השלמות - נושא חרוש - ובין אם זה דיכוי מהסביבה. מקווה שתאהבו את הסיפור, גם אם הוא לא מספר את הסיפור הכי מושלם ויפה שיש, הוא מספר את הסיפור הכי נכון שיש. :)

עולם מושלם.

hasafranit 16/03/2021 228 צפיות 4 תגובות
בהתחלה, זה לא הכיוון שנטתי אליו. אבל ככה זה כל פעם, אז זה בסדר. רציתי לכתוב על עולם מושלם, עולם אינסטגרמי כזה, שבו כולם יפים ועליזים, צבעוניים ונקיים, והכל טוב. בהמשך הכתיבה, הבנתי שמהעולם ה''מושלם'', נולד עוד עולם, או להיפך. נולד העולם בו נשים חייבות לציית, להיות יפות ועדינות, וחייבות להצליח בזה. הסיפור הוא דאבל מסר - או לא מסר, רק מין קו תחתון שמדגיש שהעולמות האלו קיימים. אני אוהבת את הסיפור הזה, אולי אפילו הוא בין האהובים עליי. אני לא יודעת למה, אבל אני שמחה שכתבתי אותו. אני לא חווה שום דבר שכתבתי פה בחיי האמיתיים, ואני מקווה שגם אתן לא. בין אם זה הרצון להיות מושלמת והרדיפה אחר השלמות - נושא חרוש - ובין אם זה דיכוי מהסביבה. מקווה שתאהבו את הסיפור, גם אם הוא לא מספר את הסיפור הכי מושלם ויפה שיש, הוא מספר את הסיפור הכי נכון שיש. :)

סגרתי את דלת הרופאה מאחורי, והתקדמתי לכיוון המסדרון. בחדר ההמתנה ישבו שלוש נשים, כל אחת מהן בצורה שונה. אחת, אישה צעירה, סחבה על גופה בטן תפוחה, ועגולה בצורה מושלמת. היא מצליחה בעולם הזה, חשבתי. השנייה הייתה צעירונת, בטח תלמידת תיכון, אשר ישבה זקופה, היא הייתה יפה, עם ביטחון בעצמה, היא תצליח בעולם הזה, חשבתי.
השלישית, אישה מבוגרת, שנראה שאת החיים היא חוגגת, עם רזון מושלם, פנים מתוקתקות, ושיער בלונדיני חלק, היא הצליחה בעולם הזה, חשבתי.
יצאתי מן המרפאה, ושמלת האביב שלגופי מתנופפת ברוח הקיצית.
הרופאה אמרה שהכל תקין, ושאני ובעלי נוכל להביא את ילדנו הראשון בקרוב. כמובן, אי אפשר לסמוך על מילותיה. צעדיי נשמעו ברחוב הנקי להפליא, עם הצבעים הססגוניים של החנויות, והריחות של המאפיות והמסעדות. נכנסתי למכונית שלי, קטנה וורודה, נקייה ומצוחצחת, כמו כל המכוניות החונות לידה. באוטו הפעלתי את הרדיו, שניגן שיר עליז של להקת בנים מצליחה.
הגעתי לביתי, הנמצא בשורת בתים מרוצפים אבנים לבנות, עם גג רעפים אדום, וגינת ירק פרחונית מתחת לחלונות. נכנסתי הביתה. היום בעלי נמצא בבית, לכן אסור לי ללבוש את הפיג’מה, ולהישאר עם השמלה הפרחונית והמחמיאה.
”סוזנה, אני בחדר העבודה,” הוא תמיד יודע מתי אני מגיעה.
נכנסתי לחדרו, ונישקתי את לחיו. ”היי מותק, איך היה היום שלך?” השאלה הקבועה.
”נפלא. מה אמרה הרופאה?” הוא שאל, וקיבע את עיניו מול עיני.
”שאנחנו יכולים להקים משפחה,” אמרתי במשפט חלק, אפילו שלא היה לי קל להוציא זאת מפי.
”נפלא! היום אל תתכנני תוכניות. היום נתחיל במבצע יצירת ילדנו הראשון,” הוא פסק. שוכח שהיום זה יום הולדת אמי, וכמו כל שנה, אני הולכת לקברה.
הנהנתי, והלכתי למטבח.
כמובן, מאחר שלא הייתי היום בבית, אני צריכה לשטוף את כליו של מגנוס, ולהכין צהריים.
לאחר הארוחה, מגנוס תבע את בעלותו עליי, עד הערב. התלבשתי בשמלה ורודה עליזה – מגנוס לא מרשה לי ללבוש שחור – ויצאתי לקברה של אמי.
בקבר סיפרתי לה על השנה שעברה, ועל כך שהתחלתי להקים משפחה. סיפרתי לה על חברותיי, תמיד מאורגנות, תמיד מתוקתקות. סיפרתי לה על מגנוס, על כמה תובעני הוא, ועל כמה הוא שייך ומתאים לעולם הזה.
אמי ואני אף פעם לא היינו שייכות אליו. נטיתי לחשוב שגם אבי לא שייך אליו, עד ששמעתי את צעקותיו על אמי, על כך שהיא שרפה את עוגת יום הולדתי, מול כל האורחים. אבל מאז שאני זוכרת את עצמי, אף פעם לא הבנתי את ההנאה בלהיראות תמיד טוב, עם איפור מושלם, לבוש מושלם, עם התנהגות ושפה רהוטה. גם אמי הייתה כך. תמיד, בשעות הצהריים, מתי שאבי היה בעבודה, היא הייתה לוקחת אותי ליער שמאחורי השכונה – המקום שאליו נאסר על ילדי השכונה מלהיכנס אליו – ושיחקנו בבוץ הטרי מגשם. לאחר מכן היינו חוזרות הביתה, מתגנבות משכנות רכלניות שבוודאי יספרו לאבי מה עוללנו. וכשאבי הגיע, היינו נקיות ומאורגנות לשינה, עם חלוק משי חלק מקמטים.
אהבתי את אמי. היא הייתה שלי. תמיד תכננו את הבריחה שלנו מהעולם הזר וה”מושלם” הזה. תכננו שנברח לארצות הדרום, נחיה עם אינדיאנים, ונשתזף בשמש בעירום.
גם היום אני מדמיינת לעצמי את הבריחה שלי. איך בבוקר מגנוס מנשק אותי לשלום, ונוסע לעבודה. איך אני אורזת תיק קטן, בו הדברים החיוניים, ונוסעת לשדה התעופה. שם אני קונה כרטיס לאיי הבאהמה, כדי להיות חופשייה. בערב מגנוס מגיע הביתה, מגלה שנעלמתי, ומזעיק את המשטרה. הוא כמובן בטוח, שנחטפתי, הם בטוחים, שמאסתי בחיי המשעממים וברחתי. אחרי כמה עשורים, אני חוזרת, כדי להפגיש את בתי עם מגנוס, ולהראות לו שאין לו בעלות עליי. הם נפגשים, ולאחר מכן אני חוזרת עם בתי אל ביתנו, שבנוי בצורה לא יציבה.
חלומותיי מתנפצים כאשר אני מגיעה הביתה, ומגנוס יושב בסלון עם חבריו לעבודה, צופה בכדורגל ומצווה עליי להביא עוד בירה. כמובן שלא מול חבריו, הרי הם יחשבו שהזוגיות לא בקו טוב, וזה אסור. אחרי שהכנתי עבורם קערת פיצוחים עם בירה ואבטיח, אני עולה למיטה.
בבוקר שאחרי, אני קמה ומחליטה לבצע את התוכנית שלי. מגנוס יצא, ארזתי תיק, ואני כבר במכונית הוורודה. בשדה התעופה אני בסערת רגשות מפחידה. אני עומדת לעזוב את העולם היחידי שהכרתי, ולנסוע להרפתקאה מסעירה. בקופת הכרטיסים המוכרת שואלת פרטים, ומבקשת חתימת בעל.
מה? שאלתי אותה, מנסה להבין. היא מסבירה על כך שכל פעם שאישה טסה, היא צריכה מין טופס ”רשות” מבעלה. אמי לא אמרה לי כלום על כך. מה אני אמורה לעשות עכשיו? כשהמוכרת מבינה שאין לי אישור, היא מחייגת בטלפון, ואנשי אבטחה באים מאחורי ותופסים אותי. אחרי עשרים דקות מגנוס מופיע, ובפניו הבעה שלא ראיתי כמותה. נסענו הביתה בדממה, וכל מה שיכולתי לעשות היה לתכנן את תוכנית ב’, זאת שאמי כבר ביצעה, כשלא יכלה לשאת יותר את חייה בעולם הזה. ואני, כמותה. מבצעת את התוכנית בלילה בשירותים, כשמגנוס ישן בשלווה לאחר תפיסת בעלותו עליי, ואני, יושבת על האסלה ובוכה, חותכת את מה שאמי גידלה בבטנה.

עולם מושלם.
דרוג הסיפור 5 | 11 מדרגים

תגובות (4)

באשר לתוכן הסיפור, יש לך את זה. את בהחלט יודעת לספר.
מרתק, מסקרן, זורם… ועצוב.
מזל שעולמנו לא ‘מושלם’.

גיבורת הסיפור חזרה מבדיקה (גנטית, כנראה) ומודיעה לבן־זוגה שהם יכולים ‘להקים משפחה’, כלומר למסד את הזוגיות ולהתחתן. משמע מכאן – הם עדיין לא נשואים.
אם כך, מה מאלץ אותה להישאר?
המשפט “היום בעלי בבית” לא מסתדר עם החזרה על המוטיב “להקים משפחה”. אם היא נשואה – המשפחה כבר הוקמה!
בשדה התעופה נדרשת חתימת “בעל”, אבל היא רווקה!

באשר לעברית, התאכזבתי.
“שלוש(ה) נשים” – שלוש בנקבה, שלושה בזכר.
“גג רעפים (אדומות)[אדום]” או לחלופין “מרעפים אדומים”. בלשון זכר.
“מגנוס לא מרשה [לי] ללבוש שחור” – או שהוא לא מרשה לאף אחד ללבוש שחור. (?)
“נט[י]תי לחשוב” – לא טעית; פספסת. כדאי לקרוא את הטיוטה לפני הפרסום. מניסיון.
“אף פעם לא (ראיתי)[הבנתי] את ההנאה” – את ההנאה אי־אפשר לראות.
“גם אימי [היתה] כך” – אימה של הגיבורה אינה נוכחת.
“כש/ כאשר/ בזמן ש” – בשום אופן לא “מתי ש” !
“יספרו (על) מה עוללנו” – מילה מיותרת, ולא נכונה תחבירית.
“היא היתה כל כולי” – ??? אולי “כל כולה היתה שלי”, אבל גם זה מיותר בשל המשפט שאחריו.
“חינויים” – התכוונת “חיוניים”. שוב, הגהה.
הפסיקים אחרי “בטוח” ו”בטוחים” מיותרים.
המשפט “מה?[?] שאלתי אותה, מנסה להבין.” – בשורה משלו.
“היא מסבירה ש[ב]כל פעם שאישה” – יש כאן תיאור מצב, לא תיאור זמן.
“ואני כמותה” – עדיף “כמותה, גם אני” .

ממך, כתולעת ספרים, ציפיתי ליותר בתחום העברית; מה גם שעד כה העברית שלך היתה ברמה גבוהה.
מטרת הביקורת היא לעזור לך להשתפר.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

16/03/2021 21:14

תודה! אני תמיד שמחה לשמוע ביקורות טובות. אני יודעת שהפעם התפקשש לי מעט… איחרתי לאנשהו אז מיהרתי בכתיבה – אבל אני לא מאמינה בתירוצים.
ממש שמחתי לשמוע שאני יודעת לספר סיפורים – בד”כ אומרים לי שאני לא.
בנוגע להקמת משפחה, הכוונה הייתה להביא ילדים לעולם – מבחינתי משפחה זה זוג עם ילדים. דבר שלישי ואחרון, תמיד הייתי מודעת לעברית הקלוקלת שלי, גם כשאני תולעת ספרים. הרי, אחרי הכל, אני ממש צעירה – ואולי תגיד שזה לא קשור אבל לדעתי זה כן. אתה לא צריך להזכיר לי שהביקורת היא לטובה, כי כל ביקורת, אני אקבל בשמחה.
:)

17/03/2021 14:49

סיפור מצויין! בהתחלה קראתי אותו ברפרוף כמו שאני בדרך כלל קוראת סיפורים ולא הייתי מרוכזת, וכשהגעתי לסוף הייתי כזה “מה לעזאזל” וקראתי הכל שוב.

הסיפור עוסק בנושאים קשים, ואני מרגישה שכתבת אותו ממש טוב. בעיקר הסוף, שציממר אותי. הייתי ממליצה לך אולי להראות עוד יותר את היחס המתעלל של מגנוס או לפסק את הסיפור בצורה מרווחת יותר. בכללי, דראפט שני וקצת תיקוני ניסוח יוכלו לעזור הרבה לסיפור, בעיקר בהתחלה שלו, שהייתה קצת מעורפלת\ מבלבלת.

אבל גם בלי לשנות כלום- כל הכבוד! זה ממש מצויין, בעיקר הסוף. מחריד בצורה טובה כל כך:)

01/04/2021 19:46

וואו תודה!
הכוונה שלי בסיפור – הכוונה ההתחלתית, נקרא לה – היא לנסות להעביר שלא רק הבעל מתעלל – אם כי הוא המתעלל הראשי – אלא גם החיים והמציאות בו הדמות הראשית חיה.
הבעל בהחלט שולל ממנה זכויות, דורש ממנה דברים, ומתנשא מעליה. אבל, כשהיא הולכת לשדה התעופה, המוכרת היא זו שקוראת לבעלה. אני לא בטוחה אם הסברתי את זה טוב… אבל הכוונה שלי היא שלא רק הבעל הוא המתעלל, אלא המציאות שותפה להתעללות הזו.
חוץ מזה, תודה רבה שוב! אני חייבת להודות שאני ממש אוהבת גם לכתוב וגם לקרוא ספרים וסיפורים עם סוף מחריד, לכן זאת מחמאה אדירה בשבילי! :)

04/04/2021 12:04
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך