פשטידה

החיים כאנלוגיה 30/10/2015 646 צפיות 3 תגובות

אמא חכי לי בבית, תכיני לי את האורז שאני כל כך אוהב, ואת הפשטידה, כן! זאת עם הברוקולי. וחכי לי, אני כבר אגיע. אל תדליקו נרות, ואל תעשו קידוש, כמה דקות אפתח את הדלת. רק מקלחת ונתחיל. מקווה שסבא לא יכעס שאיחרתי, הוא תמיד היה כזה פדנט.
אמא, רק תחממי קצת מים, אני אאחר יותר ממה שחשבתי, תאכלו, תדליקו נרות, אני כבר אעשה לעצמי איזה שניצל. הכל בסדר, אני פשוט מתעכב פה קצת יותר ממה שחשבתי. תגידי לסבא שאני באמת באמת מצטער, ושזה לא יקרה שוב.
אמא זוכרת אז, בגיל 15, שהודעתי שאני בורח מהבית? שאמרתי שאני אף פעם לא ארצה לחזור ושאת מבשלת מגעיל? ואז פשוט התחבאתי בארון ארבע שעות, ואיך באת להוציא אותי כי הייתי רעב וכל מה שרציתי היה השניצל שלך שחיכה לי על השולחן?
לא ברחתי אמא, באמת, אני אפילו לא מתחבא, אני באמת כל כך רוצה לחזור, אבל מהארון הזה את כבר לא יכולה להוציא אותי, תפסיקי לנסות, אני אוהב אותך אמא, ואין פה פשטידה.

פשטידה
דרוג הסיפור 3.3 | 4 מדרגים

תגובות (3)

למעשה בניגוד לסוף של הקטע הקודם שלך זה כתוב די טוב. זה כאילו יש לך כישרון אבל אין לך כוח להשקיע. חשבתי שהשלוש מילים האחרונות כאן הן זולות והוספו רק כדי להכניס דרמה למקרה שזה לא ירגש מספיק מישהו. אבל אין צורך הטריק כה לא מתאים כאן, זה די פאקינג טוב.

30/10/2015 22:10

לא הייתה כוונה מיוחדת באף אחד מהקטעים, זה ספציפית באמת היה דרך ההתמודדות שלי. תודה רבה, אשמח אם תוכלי לתת את הדעת גם על קטעים נוספים שיעלו.

30/10/2015 22:14

אז אם הוא לא מחכה לאמא שלו, מה הייתה הכוונה בכל הפסקה הראשונה?
חוץ מהשאלה הזאת, הכל ממש יפה והאמת שהתוכן זורם די טוב ואהבתי את הסוף.

17/11/2015 11:59
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך